בעוד ימים אחדים - וליתר דיוק ביום שלישי השבוע - אמור בית המשפט העליון להוציא מלפניו פסק-דינו בשלל העתירות שהוגשו נגד הכנסת ומשרד האוצר, בכל הקשור לתוכנית "הגאונית" של שר-האוצר,
משה כחלון, לחייב במס מי שבבעלותם יותר משתי דירות ומחצה, שנכללה בחוק ההסדרים, שעבר בשלהי השנה החולפת - בכנסת במסגרת מה שקרוי "חוק ריבוי דירות". הבענו בעבר לא פעם, דעתנו השלילית והמסתייגת מחוק בלתי ראוי ובלתי רצוי זה ולא נחזור, ברשימה זו, על מכלול הטיעונים, מדוע יש להשליך חוק זה - בכל חוסר הכבוד הראוי - אל סל האשפה הציבורי.
מתוך הדיונים שקיים בית משפט העליון, בהרכב שופטים מורחב, בתוקפו של חוק ריבוי דירות, נראה כי הוא מתמקד - בעיקרם של דברים - בהליכי אישור החקיקה של חוק זה. למען האמת, זה בעצם מקור סמכותו של בג"ץ, לפסול או לאשר חוקים. אם מגיע בג"ץ למסקנה שהליכי אישורו של חוק, פגומים היו, הרי אז יפעיל הוא סמכותו ויפעל לפסילתו המידית של החוק, שחוקק בדרך פסולה. אם מגיע בג"ץ למסקנה שהליכי אישורו של חוק, תקפים היו, הרי אז אין הוא מתערב עוד בכל הקשור לתוקפו של חוק זה ובמצב דברים זה, דוחה הוא העתירה הוגשה אליו, לגופה.
בעבר, נמנע בג"ץ, מלפסול חוקים שהליכי החקיקה שלהם פסולים היו, תוך שהוא הביע דעתו, שלא מן הנמנע שהוא ישנה דעתו ויפעל לפסילתו של חוק שהליכי אישורו, היו פגומים בפגמים הזועקים על פניהם, כלפי חוץ. כזה הוא המקרה של חוק ריבוי דירות שחקיקתו נעשתה בחופזה ובמהירות יתרה, עד שחלק ניכר מחברי הכנסת החברים בוועדת הכספים, העדיפו שלא להשתתף, בהכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית ושאלה זו עומדת על המדוכה, בפני בג"ץ, כאחת מהשאלות העיקריות, המשמשות בסיס, אם לפסול חוק ריבוי דירות, בשל כך, אם לאו.
עניינו ברשימה זו הינו אחד הסעיפים, בחוק ריבוי דירות, שלא זכה לחשיפה יתרה, כאשר כוונתנו לסעיף בחוק זה, הקובע כי על-אף האמור בכל דין ובכל הסכם, הרי הוא יחיד ובן זוגו - למעט בן זוג החי דרך קבע בנפרד וילדים שטרם מלאו להם שמונה עשרה שנים - כבעלים אחד והחבות לפי חוק זה, תהא על היחיד ובן זוגו, יחד ולחוד.
משמעותם של דברים הינה, כי המחוקק ראה היתר לעצמו להתערב ביחסים אישיים של בני זוג, שאינם נשואים בהכרח, זה לזו וזו לזה, אם כי הינם מוכרים בחברה, כ"ידועים בציבור", באופן שלמרות שהם גמרו בדעתם והחליטו לנהל - לשם דוגמה - ענייניהם הכלכליים, בנפרד ושלא במשותף, הרי בא המחוקק וכופה עליהם חזקת שיתוף זו, שהם הביעו דעתם - בראש חוצות וגלויות - שאין הם חפצים בה.
תארו לעצמכם מצב דברים של בגיר שעמל קשות, כל ימי חייו והצליח לרכוש לעצמו דירה ומחצה או שתי דירות. בגיר שכזה יכול שיהיה אלמן או גרוש והוא יפגוש, במהלך חייו, בת זוג שגם היא עברה פרק קודם בחייה - התגרשה או התאלמנה - והיא בעלת דירה אחת בלבד. שני בני זוג אלה מחליטים להתגורר יחדיו, אולם לנהל משק בית נפרד והדבר מובהר, לחלוטין, בכך שהם חותמים על הסכם יחסי ממון ביניהם, המאושר בבית משפט לענייני משפחה או בבית-דין רבני ובו מוסבר ומוצהר שכל אחד מהם הינו הבעלים הבלעדי והנפרד של רכושו, שהביא הוא עמו אל תוך מסגרת החיים המשותפים החדשים, שמתכוונים הם לנהל - מכאן ואילך - כבני זוג וכ"ידועים בציבור".
למרות הפרדת הרכוש הברורה והמוחלטת הזו, קובע חוק ריבוי דירות, כי אם שני בני זוג אלה, חיים יחדיו ואפילו בידלו, הפרידו והבדילו - בצורה ברורה, חד-משמעית ומפורשת - רכושם שלהם, זה מזה, בצורה ברורה ובלתי ניתנת לכל פרשנות אחרת, הרי המחוקק מתעלם מרצונם זה וכופה עליהם שותפות כפויה, בשלוש הדירות או בשתי הדירות ומחצה שיש להם יחדיו ומכיל עליהם חובת מיסוי, לפי חוק ריבוי דירות, כאילו רכשו הם, מלכתחילה או במהלך השנים, בצוותא חדא, שתי דירות ומחצה אלה, הגם ששונים הם פני הדברים, לחלוטין.
אין אנו יודעים, לאמיתם של דברים אם נושא זה עלה על הפרק במסגרת שלל העתירות שהוגשו לבג"ץ, במטרה להביא לביטולו של חוק ריבוי דירות. עם זאת הכללתו של סעיף כזה, הקובע עליונות של הוראת חוק, על פני כל חוק אחר או על פני כל הסכם רכושי וכלכלי שעשו שני אנשים בגירים, מטרידה, עד מקוממת.
מן הראוי ומן הרצוי הוא כי המחוקק לא ינצל כוחו ויתערב ביחסים הרכושים והכלכליים של יחידים בגירים, תוך שהוא הופך כוונתם ומשנה רצונם, באופן מוחלט, עד שאין כל משמעות ואין כל תוקף למעשים ולפעולות שנקטו הם, קודם לכן, כדי לממש רצונם זה ולהביעו, בפומבי ובשער בת-רבים.
ככל שיידרש בג"ץ, במסגרת שלל העתירות שהוגשו לו, לפסול חוק ריבוי דירות זה, לשלל השאלות המשפטיות והחוקיות
שהעלו העותרים, מקווים אנו שיידרש הוא גם להוראת חוק פסולה ומקוממת זו, במסגרת פסק-דינו ואפילו מיוזמתו
הוא ואפילו לא הועלתה היא, בפניו, בידי מי מהעותרים לביטולו של חוק ריבוי דירות.
