אתגר החגים - נסו את זה בבית

כמה קלישאות נכתבו סביב החגים. סיר לחץ שעלול להתפוצץ בכל רגע, נתונים מפחידים על עליה באחוזי הגירושים לאחר החגים והכי גרוע, זוגות חברים שנראה אצלם הכל מושלם, הכי מפחיד. אז אנחנו פה כדי להרגיע. קחו נשימה, הכינו קפה והחכימו.

אין עוררין על כך שתקופת החגים מפנה זמן רב יותר למשפחתיות, לזוגיות. גם זוגות שמשקיעים יום יום בקריירה או בלוגיסטיקה עם הילדים. בתקופת החגים מצטרפות לכל הבלאגן גם משימות נוספות שלא תמיד על ראש שמחתינו כמו קניות לחג, הכנת הבית לאירוח, בישול, תכנון טיולים ועוד. זה יכול להעיק כי אין לנו באמת זמן להשקיע בזה. זה יכול להעיק כי יש כאן עלויות כספיות מאתגרות וזה יכול להעיק כי זה מחייב אותנו לדבר יותר עם בן/בת הזוג ולהחליט החלטות משותפות כמו - אצל מי נעשה את החג? ועם איזו משפחה נבלה בחול המועד? ומי אחראי על הקניות? ומי אחראי על ההשלמות לקניות בערב חג דקה לפני שהסופר נסגר, והבית עוד לא שטוף... לאחר שכבר החלטנו על השאלות עולות שאלות פנימיות כמו: "למה אני צריכה לוותר על הרצונות שלי"? "האם כל פעם מישהו אחר מבני הזוג צריך לוותר? יכול להיות שיש דרך אחרת"? ואז זה מדרדר במהירות של כדור שלג להאשמות הדדיות: "אתה לא מספיק עוזר לי", "לא אכפת לך ממני" וכו'.

כל זה נובע מאיזשהו פער בין הציפייה שלנו שהתקופה הזו תוביל לחיבור ולזמן משותף במשפחה המצומצמת והמורחבת, לבין המציאות שטופחת על פנינו ומובילה דווקא לוויכוחים, תסכולים, אי-נוחות, ותחושה שלא רואים אותי.

זה המקום לעבור פאזה. מתיאור המצב כפי שאני רואה אותו לדיבור על הצרכים שלי. למה זה חשוב? כי תיאור המצב תמיד יכול להשתמע לשני צדדים, כל אחד בטוח שהוא צודק, אבל תיאור הצרכים שלי זה תמיד שלי, אלה הרגשות שלי ואין מה להתווכח עליהם. כל אחד מבני הזוג צריך להביע את הצורך שלו, בין אם מדובר בצרכים רגשיים ובין אם מדובר בצרכים פיזיים.

במקום להגיד "אתה לא מספיק עוזר" עדיף לומר "אני זקוקה לעזרה בארגון הבית, קשה לי לבד". כי הרי ברור שהוא מבחינתו בטוח עד כה שהוא סופר אבא ולא נח לרגע. זה פועל גם בכיוון השני, אם הבעל מרגיש שהאישה מתרחקת בתקופה זו הוא יכול פשוט להגיד: "אני זקוק לך, למגע שלך. גם אני כמו הילדים רוצה לפעמים חיבוק". אם אחד מבני הזוג מרגיש חנוק, לא צריך להאשים את השני בכך אלא פשוט להגיד: "אני צריך קצת זמן היום לעצמי, תוכל/י לקחת היום את הילדים במקומי"?

התמקדות בצרכים ולא בהאשמות מובילה לכך שבן הזוג הופך להיות קשוב לצורך, ויכול לנסות לספק אותו עבור האדם היקר לו.

לעתים יש הנחה שאם בחרנו להתחתן אחד עם השנייה, או לחיות חיים זוגיים, בן/ת הזוג יודע לספק עבורנו את כל הצרכים. אנשים מגיעים עם חסכים מסוימים מהילדות, חסכים רגשיים כאלה ואחרים, הן מההורים, הן מהחברה וכאשר הופכים לזוג יש ציפיה שבן/ת הזוג ישלים עבורנו את החסכים האלה. אך לא תמיד זה מתאפשר. פעמים רבות בני זוג מגיעים עם תפיסות עולם שונות, ערכים שונים, ואפילו תחביבים שונים ואין השלמה מיידית של החסכים האלו. בשיח משותף ובדיבור על הצרכים של כל אחד, בונים משהו חדש, משהו זוגי, משהו שלם יותר שמאחד את בני הזוג. זוגיות משמעותה אינה וויתור על העצמי אלא בנייה של מערכת זוגית אשר מחד מקדמת את שני בני הזוג לעבר זוגיות מוצלחת ומאידך מאפשרת ביטוי עצמי והעלאת הערך העצמי.