על הפחדה ועל מפחידים

במאבק על הישרדותם הפרלמנטרית נוקטים יריבי נתניהו - גוש השנאה ("השינוי") - בשיטות הפחדה המזיקות קודם כל להם עצמם. כך היה בעבר, כאשר השמאל הסית והפחיד מפני בגין והליכוד "אשר יביאו מלחמה", וכך בהווה, כאשר השמאל מסית ומזהיר מפני נתניהו והימין "אשר יפגעו במערכת המשפט". ייאמר מיד: אין מי שפוגע יותר במערכת המשפט מאשר היא עצמה.

חדירתה של הרשות השופטת לתחומים לא לה פוגעת קודם כל בתדמיתה בעיני הציבור ושוחקת את האמון בה, החיוני כל כך. גם החלטה נכונה עניינית כפי שהתקבלה בעניין אישור מינוי הרמטכ"ל הבא - אין בה כדי לתקן מגמה כללית זו.

כך גם לגבי מוסדות המשיקים לרשות השופטת, כמו הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה. הפרקליטות, תפקודה בכל הקשור לתיקי נתניהו מביא לקריסתם שככל הנראה ממשמשת ובאה, בניגוד למאוויים שכפי הנראה היו לפרקליטות, וקרוב לוודאי שעדיין קיימים. מדובר באותה פרקליטות אשר לאורך שנים הודפת כל ניסיון להקים גוף שיפקח על פעולותיה.

והיועצת המשפטית לממשלה, זו שגתה לאחרונה מספר שגיאות גסות, גם כאשר בית המשפט העליון נתן לה סולם לרדת מן העץ שעליו טיפסה. שגיאות אלה מטילות צל כבד על יכולתה למלא את התפקיד הבכיר. בלי קשר לתפקודה של היועמ"שית הנוכחית, את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה חייבים לפצל בגלל ריבוי התפקידים המוטלים על כתפיו.

במסע ההפחדה שלהם, שני המתמודדים מול בנימין נתניהו בבחירות הנוכחיות, יאיר לפיד ובני גנץ, משתמשים גם בנימוק הבלתי מבוסס שאם יחזור נתניהו לתפקיד ראש הממשלה הוא יפגע בדמוקרטיה. לו היו נוטלים קורה מבין עיניהם היו מבחינים בכך שדווקא מפלגתו היא הדמוקרטית ואילו רשימותיהם הורכבו בוועדת מינויים של יחיד: לפיד שהרכיב את רשימת יש לפיד, וגנץ שהרכיב את רשימת כחול לבן. לא מיותר להזכיר את התנהגותם עוקפת-כנסת בכל הקשור להובלת הסכם הגז מול נסראללה שליט לבנון, בלי להביאו לאישור הכנסת. הם הרי יודעים שאין רוב לאישורו, גם כאשר "החיילים" הממושמעים ברשימות שהרכיבו יצביעו כאיש אחד בעד ההסכם. כאשר ממשלה (ממשלת מעבר!) עוקפת את הכנסת, מה לנו כי נלין על בג"ץ שבהחלטותיו עוקף לעתים את הריבון ונציגיו, את הכנסת.