מפגש חמאס עם נשיא סוריה – טעות אסטרטגית קשה?

נזכיר כי חמאס נולד מתנועת האחים המוסלמים הסונית, סניף עזה, והשיח' אחמד יאסין הקים את ארגון הטרור חמאס ב-1987 באינתיפאדה הראשונה. בשנות ה-90, כתוצאה מגירוש פעילי חמאס וג'יהאד איסלאמי על-ידי ישראל ללבנון, קשרו שני הארגונים, חמאס וחיזבאללה, קשרים אסטרטגיים. לג'יהאד האיסלאמי היה קשר אידיאולוגי למהפכה האירנית מאז ייסודו, אך מבחינת חמאס ששורשיו בתנועת האחים במצרים, זו הייתה התחלה של קשר חדש ולא טבעי עם הציר השיעי. עם התרחבות הקשר אפשר המשטר הסורי לחמאס לפתוח משרדים בדמשק. צעד זה נראה בזמנו כבגידה בקרב ארגון האם של האחים המוסלמים, שחבריו בסוריה ספגו עשור לפני כן מכה קשה בטבח הנוראי ב-1982 (עשרות אלפי הרוגים בעיר חמאת) שביצע בהם משטרו של חאפז אל-אסד (אביו של הנשיא הנוכחי).

במלחמת האזרחים שפרצה בסוריה ב-2011, חשו בכירי חמאס בדמשק, בראשם ח'אלד משעל, כי המשטר הסורי נסוג בהתמדה ועומד כל רגע להתמוטט. על כן, בגדו בנותני החסות שלהם ועברו לצד האופוזיציה האיסלאמית. אלא שהחלום של השתלטות התנועות האיסלאמיות ב"אביב הערבי" נגוז עם נפילתם של מפלגות האחים המוסלמים במצרים (הפיכת א-סיסי) ותוניסיה (הפסד א-נהדה) וניצחון צבא אסד בסיוע אירני-רוסי על האופוזיציה בסוריה.

חמאס נשען מאז על הסיוע של טורקיה וקטר, יריביו המרים של אסד שתמכו באופוזיציה הסורית. אלא שמשבר כלכלי ובידוד פוליטי של טורקיה אילצו לאחרונה את שלטון ארדואן להתקרב ליריבותיה של חמאס - סעודיה וישראל. בנוסף, ב-2020 התפייסה גם קטר עם הציר הסוני המתון של סעודיה-מצרים-האמירויות-ירדן-מרוקו. לפני כשנתיים הוציאה ירדן את האחים המוסלמים מחוץ לחוק ובתוניסיה פיטר רה"מ את מנהיג הנהדה (התנועה האיסלאמית) מראשות הפרלמנט.

בחודשים האחרונים חלה התקרבות משמעותית ביחסי מצרים-קטר וא-סיסי קיים לפני כשבועיים ביקור פיוס היסטורי בדוחא. כל ההתפתחויות הללו הביאו לדאגה רבה בחמאס וחשש מאובדן התמיכה הסונית בארגון. על כן, החליטו בחמאס לחזר שוב אחרי הציר האירני.

חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה התאמץ לארגן פגישת פיוס בין חמאס לנשיא סוריה בשאר אל-אסד. בשבוע שעבר נשאו המאמצים פרי והמפגש יצא לפועל בדמשק (בלי ח'אלד משעל, פרסונה נון גרטה בסוריה). אלא שהנהגת חמאס לא הביאה בחשבון שהמפגש עם אסד, האחראי למותם של יותר מחצי מיליון סורים, רובם סונים, ירגיז את קטר. נסיכות קטר, שהייתה נותנת החסות העיקרית לחמאס, אפשרה למחמד אל-מוח'תאר א-שנקיטי, מרצה באוניברסיטת קטר בדוחא, לפרסם ברשת אל-ג'זירה הקטרית סדרת מאמרים קשים נגד הארגון.

בשני מאמרים באל-ג'זירה העביר שנקיטי ביקורת קשה על פיוס חמאס עם משטר אסד בסוריה. במאמר הראשון כתב כי התנהגות חמאס אינה מוסרית לאור פשעי בשאר אל-אסד כלפי העם הסורי, וגינה את הברית של חמאס עם אירן וחיזבאללה. לטענתו, אירן מעולם לא תרמה באמת ל"שחרור פלשתין", חוץ מאשר במילים ריקות. במאמר השני מסביר א-שנקיטי כמה טיפשי להסתמך על סיוע של משטר סורי חלש שאין לו שום כוונה לפתוח חזית נגד ישראל בגולן:

• "חמאס משלה את עצמו כי בעקבות הפיוס עם אסד, תוכל התנועה להקים חזית בגולן לצד חיזבאללה ופלוגת אל-קודס של משמרות המהפכה כדי לשחרר את כל פלשתין. אבל זהו תסריט דמיוני לחלוטין. האמת היא שהמשטר הסורי שמר על השקט בגבול הגולן הכבוש כבר מחצית מאה ולא נורתה שם ירייה אחת (מאז 1973, י"פ). אפילו כאשר היה המשטר הסורי בשיא כוחו הצבאי ונהנה מיציבות מדינית הוא שמר על המצב הזה. אז איך מצפים היום מהמשטר הרעוע והחלש צבאית שיפתח חזית נגד הציונים?" בהמשך מוסיף שנקיטי: "המשטר הסורי לא יסתכן עד כדי כך באופן העלול להביא לנפילתו".

שנקיטי מסכם כי בצעד זה מפנה חמאס את הגב לעולם הערבי שאמור היה לתמוך בו בטווח הארוך לטובת סיוע קצר טווח של הציר האירני. שנקיטי מסביר כי האידיאולוגיה בה דוגל ציר ההתנגדות כבר אינה מעשית וכי כל הניסיונות לנצח את ישראל בשדה הקרב כשלו. כעת הדרך היעילה "לשחרר את מה שנותר מפלשתין" הוא בשני אמצעים עיקריים: מאבק כלכלי-מדיני במישור הבינלאומי ומאבק עממי שיתמקד במוקד המאבק – ירושלים.

הטעות של חמאס בפיוס עם אסד היא למעשה כפולה ובשתי רמות, פנימית-עזתית, וחיצונית כלפי מדינות המזרח התיכון התומכות בארגון.

כדאי לשים לב לתמונות מן המפגש עם אסד. מנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נח'אלה ישב קרוב לצד בשאר אל-אסד ואילו אלחיה נציג חמאס מולו, רחוק יותר. אולי הדבר מרמז כי מי שייצא מחוזק יותר מהפיוס הוא דווקא מנהיג האופוזיציה הפנימית של חמאס בתוך עזה – הג'יהאד האיסלאמי, הנתמך באופן קבוע על-ידי ציר ההתנגדות האירני.

לגבי הרמה האזורית, נראה כי התגובה של האקדמאי והפרשן בבמה התקשורתית המכובדת של אל-ג'זירה אכן משקפת כעס של נסיכות קטר על הצעד של חמאס. יש לזכור כי אין מתנות חינם וכסף אירני ותמיכה אסטרטגית של המשטר הסורי מותנים בהמשך המאבק המזויין. במילים אחרות, מבחינתה של אירן, אין טילים על ישראל, אין כסף. לעומת זאת, קטר מעוניינת בקרדיט בקרב הפלשתינים והעולם הערבי לשיקום עזה, מה שמקנה למנהיגה השיח' תמים בן חמד אאל תאני לגיטימציה לשלטונו. עם זאת, לקטר אין התנגדות שחלק מכספיה ישמש את הזרוע הצבאית של חמאס. על כן, כאשר חמאס בוחר בציר האירני ומרגיז את הציר הסוני היריב, הוא מקטין את יכולת התמרון וההחלטה העצמאית, מתי לשמור על הודנה ומתי לפתוח באש.

כעת בעקבות הפנייה לסוריה, עלול חמאס ליפול בין הכסאות. הפסקת אש ארוכה מדי נגד "האויב הציוני" עלולה להפסיק את התמיכה האירנית ובנוסף, היחסים עם אסד עלולים לייבש את התקציב הקטרי ואולי גם הטורקי (טורקיה וסוריה עדיין מצויות בסכסוך גבולות קשה). אך מוקדם לקבוע מה יהיו ממדיו של הנזק שגרמו מנהיגי חמאס לארגונם לטווח הארוך.