סוף-סוף נמצא האשם בהתנהלות המקרטעת של משפט נתניהו: זוהי, כדברי המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך שטען אל מול פני האומה כי: "הדמוקרטיה שלנו לא בשלה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן", ולכן הוא ממליץ ליועצת המשפטית לממשלה ללכת להסדר טיעון עם נתניהו. כלומר, מדברי אלשיך עולה שאיסוף הראיות וכינוסן לכדי כתב אישום היו מלאכת מחשבת של חוקרים ומשפטנים מיומנים, שרק לו היית נותן להם דמוקרטיה בשלה, ובנימין נתניהו היה כבר היסטוריה.
אליבא דאמת, קשה להיות מופתעים לנוכח דבריו אלה של אלשיך שהמתינו זמן כה רב עד שכך באופן פתאומי הגיחו מגרונו, אם כי יש שיטענו בתוקף שמקור הבעיה אינו בחוסר בשלותה של הדמוקרטיה שלנו, אלא דווקא להפך: ברקבון שהשחית את מערכותיה. הניסיון של אלשיך להפיל את פגעיו ומחלותיו של התיק על חוסר בשלותה של הדמוקרטיה שלנו - ניסיון זה נשמע ומצלצל כמו התחמקות מנטילת אחריות.
כי ראוי גם ראוי לחטט בבשלות גורמי האכיפה - הנמוכים ורמי הדרג - שאספו ראיות והכינו כתב אישום שכולו פצע וחבורה ומכה טרייה, עד שגניחות הכאב שלו נשמעות למרחוק. וכאשר מר אלשיך מציע, בנסיבות אלה, ללכת להסדר טיעון, כי אז חדי האוזן שבינינו שומעים את המצוקה בקולו של אלשיך, ומבינים שהוא מציע הסדר טיעון בכל מחיר, כלומר גם ללא קלון.
וכשזו תמונת המצב, נראה שאנחנו קרובים לשלב הבזאר הטורקי, כלומר למשא-ומתן שיצריך לאו-דווקא מיומנות של חרטומי משפט, אלא כושר תגרנות של פרקליטים מנוסים שאומנותם בכך. ומה הלקחים מכל הפרשה הזו? זה כבר שייך לבדיחה אחרת.
