למובילי הרפורמה המשפטית אצה הדרך

בלי כל קשר מה דעתי על הרפורמה המשפטית, אני מגיע למסקנה העצובה שכנסת ישראל בפשיטת רגל מוסרית. ראשית אני פונה לקואליציה והעומד בראשה בשאלה, למה אצה לכם הדרך? אתם פוחדים שהקואליציה שלכם לא תחזיק מים לאורך זמן? אין לי אלא להאמין שזו המשימה שלקחו על עצמם יריב לווין ושמחה רוטמן. שניהם אחוזי אמוק, מאיצים דיונים והחלטות כדי לשנות את הבעיה האסטרטגית של מדינת ישראל, הרכב הוועדה למינוי שופטים. מה קרה? זה מה שדחוף בזמן שהצעירים כורעים תחת נטל הריבית והמשכנתאות? זה מה שדחוף כשהמחירים, גם של המזון הבסיסי ממריאים אל על? דומה שהמשכורת שאך התעדכנה עבורכם, משביעה את משפחתכם ועל בטן מלאה יש לכם את כל הזמן לדון בסוגיה, הכי דחופה והכי בהולה במדינת ישראל.

כמובן שהתשובה ידועה, נתניהו רוצה לשחרר מעליו את נטל המשפט ללא מעבר בבית כלא וללא עסקת טיעון, הוא רוצה שמדינת ישראל תודה בכך שהוא נקי כפיים ודואג רק לצרכי הציבור. הוא רוצה להמשיך ולכהן כראש ממשלה, עד תום הקדנציה וגם הבאות אחריה. הוא מקיף את עצמו ביועצים ויועצות שמגבים את המהלך ולכן הם פועלים בשמו, כי בשל ניגוד עניינים הוא אינו מטפל ברפורמה המשפטית. כמובן שהמשפט האחרון, מופרך, כי אני לא מכיר יצור אנושי שלא היה מוטרד מדיון פלילי בענייניו.

ההזדמנות הזו נפלה כפרי בשל, גם לחבר הכנסת שמחה רוטמן, שפועל כבר שנים להחלשת עוצמתו של בית המשפט, כשפעל כמייסד והיועץ משפטי של התנועה למשילות ולדמוקרטיה. אז עורך הדין פעל נמרצות כי הוא חש שבמדינה דמוקרטית הכנסת היא הכוח המרכזי, כנסת שחבריה נבחרים בבחירות דמוקרטיות. הוא אף חיבר שני ספרים, האחד מפלגת בגץ - כיצד כבשו המשפטנים את השלטון בישראל והאחר למה שהעם יבחר את השופטים? שניהם בהוצאת סלע מאיר.

איש לא יכול לטעון כלפיו שהוא אימץ אג'נדה כשנכנס לכנסת, הוא דיבר עליה עוד בהיותו בעמותה. האור הירוק שניתן על-ידי שר המשפטים יריב לווין, מגובה בהסכמת ראש הממשלה, נפל לידיו כהזדמנות של פעם בחיים, לכן הוא רץ בכל הכוח להשלים את המהלך. כאמור, אני לא מביע את דעתי על הרפורמה כי אני חרד מהמהירות שמחוקקים אותה. אני חרד מכך שבעצם מעטים מבוחרי הימין מבינים במה מדובר, עוד מעט, נדבר על גם על האחרים.

לגבי השר יריב לווין, יריב דרכו אף הוא סלל את דרכו הפוליטית תוך ביקורת נוקבת על התנהלות בג"ץ ועל הצורך לערוך שינויים ולהחזיר את השיחות, כהגדרתו לכנסת. כאמור לשניהם הן לשר המשפטים והן ליו"ר וועדת חוק חוקה של הכנסת יש אפשרות להוביל את ההפיכה שלה הם ייחלו כבר שנים. הם רצים ואין בפניהם מכשולים, שכן ראש הממשלה רוצה בכך מטעמיו האישיים וכך גם החרדים שמעולם לא אהבו את בית המשפט וכמובן ש"ס שמחפשת כל דרך להחזיר את אריה דרעי אל כסא השר. שילוב אינטרסים נדיר, שבו הקואליציה מעבירה חוק בעל משמעות אדירה, ללא הסכמה עם האופוזיציה. אמרנו אופוזיציה, שם יש ערב רב של דעות ועמדות אלא שכעת גם מי שהתבטא בעבר נגד בג"ץ מוצא עצמו מחויב להתנגד והאמת היא שאם לקואליציה יש 64 קולות, אם נקח את סוגיית הוראות השעה בכלל ואת זו שמאפשרת לממשלה לכפות דפוסי התנהגות, מה שמכונה חוק הסמכויות, אפשר לומר שאין הבדל בין האופוזיציה והקואליציה, אלה גם אלה אינם מבינים שיש חוקים שאינם ראויים, נקודה. החקיקה החפוזה ההיא בעת מגיפת הקורונה לימדה אותנו שנבחרי הציבור אינם עוסקים בסוגיות מוסריות אלא רק במאבקי כוח ושליטה.

כעת השאלה היא האם ראוי להעביר כך חוקים, התשובה היא לא ולא. מדובר בשינוי משטרי שמחייב התייחסות של כל חברי הכנסת בלי יוצא מהכלל. אני יודע שהמשפט הזה יכול להיתפס אצל תומכי הרפורמה כמשפט הזוי. לדידם, זה מהלך נדרש וחוקי. תשובתי, זה מהלך לא אתי ולא מוסרי בעליל. בארון הספרים היהודי נמצא משפטו של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אני מפנה שאלה לכבוד השר יריב לווין, בבג"ץ שהגשת, בגצ 7375/06‏ ‏ עו"ד יריב לוין נ' ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט: "ביקורת שיפוטית על הרשות בהפעלת סמכות, סעיף 19, אין בדעתנו להאריך ולהלאות את בית המשפט הנכבד במה שכבר ידוע והפך לנכס צאן ברזל בשיטת המשפט בישראל. החלטותיה של הרשות המנהלית נתונות לביקורתו של בית משפט נכבד זה, ובידו הסמכות אף להורות על ביטולן, שעה שהן נגועות בחוסר סבירות ויש בהן משום מעילה בתפקידה של הרשות המנהלית המביאה לפגיעה באמון הציבור בה. לעניין חשיבותה של הביקורת השיפוטית על החלטות המינהל, ר' אצל י. זמיר, הסמכות המינהלית (1996) בעמ' 71.

אני מתאר לעצמי שהתשובה, זה היה מזמן בינתיים המציאות השתנתה. המציאות אכן השתנתה, מאז 2006, ב 2023 ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא בעיצומו של משפט פלילי.