אם הצדדים יהיו מוכנים לדבר, הפרטים הם שיכריעו

הצעת הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג (12.2.23) מיועדת, כטבען של פשרות, לתת לכל צד חלק מרצונותיו בתקווה שיסכים לוותר על חלק אחר שלהן. במקצת מן הנקודות הוא הולך יותר לכיוון של יריב לוין ושמחה רוטמן (ובנימין נתניהו), ובמקצתן - יותר לכיוון של אסתר חיות. אבל מעל לכל יש שני עניינים שיכריעו: האם הצדדים בכלל מוכנים לדבר, ואם כן - מה יהיו הפרטים של הרפורמה. נראה אחת-אחת את חמש הנקודות שהציע הרצוג.

1. הרצוג: חוק יסוד החקיקה: חוקי יסוד יעברו בהסכמה רחבה ובארבע קריאות ויהיו מחוסנים מביקורת שיפוטית. חוקים רגילים יהיו נתונים לביקורת שיפוטית בהרכב מורחב בבית המשפט העליון ואולי ברוב מיוחס. תהיה פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לשוב ולחוקק חוק שייפסל בבג"ץ.

המשמעות: הסדרה נרחבת ומקיפה של היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת בנוגע לחוקים. כדי למנוע מצב בו חוקי יסוד יוכלו לפגוע בערכי יסוד, ובמיוחד כדי למנוע את השימוש בחוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים (החל מממשלת החילופים וכלה בהכשרתו של אריה דרעי), הם יחייבו רוב מיוחס והליך ממושך. לדעת הרצוג, במצב כזה ניתן לוותר על ביקורת שיפוטית, כי ההליך יסיר את החששות מפני שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת. שאר חלקי ההצעה עלו בעבר בצורות שונות, ויש בהם היגיון ואיזון.

המוקשים: המספרים. איזה רוב יידרש לחקיקתו של חוק יסוד? האם יהיה צורך ברוב שונה לשינויים בו? מה יהיה מספר השופטים שידונו בפסילת חוק ומה יהיה הרוב שיידרש? מה יהיה הרוב לפסקת התגברות, האם הוא יצריך תמיכה כלשהי מן האופוזיציה והאם יובטח חופש הצבעה לכל חברי הכנסת?

2. הרצוג: תוכנית רב-שנתית לתוספת תקני שופטים כדי להתמודד עם העומס על המערכת.

המשמעות: הנשיאה אסתר חיות טוענת שזוהי הבעיה האמיתית ובה צריך לטפל, והרצוג הולך לקראתה - אבל לא מוכן לקבל שזוהי הבעיה היחידה ואפילו לא הראשונה.

המוקשים: הכסף. מהיכן יימצא התקציב הדרוש, במיוחד בממשלה שכבר הבטיחה לסיעות הקואליציה מיליארדים שאין לה? האם (בצורה חריגה בישראל) תוכנית ממשלתית רב-שנתית תיושם כהלכה ובמלואה?

3. הרצוג: תוכנית התייעלות שתשים קץ לסחבת הבלתי-נסבלת בבתי המשפט.

המשמעות: המשך של הסעיף הקודם, אבל הפעם עם קריצה לממשלה. תחת כותרת זו אפשר למשל לטעון, שיש להגביל את משך החקירות המשטרתיות והטיפול בפרקליטות, ואולי אפילו את משך ההליכים המשפטיים.

המוקשים: הפרטים. כיצד תוגדר "סחבת"? כיצד יאוזנו אילוצים כמו היקף התיק או חיקורי דין בחו"ל עם לוחות זמנים מוגדרים מראש? האם יוגבל מספר עורכי הדין - גורם מרכזי בסחבת? האם שופטים לא יידרשו, עוד יותר מאשר היום, ליעילות על חשבון הצדק?

4. הרצוג: הרכב הוועדה לבחירת שופטים ישונה, כך שלשלוש הרשויות יהיה ייצוג שווה, לצד נציגי ציבור ואולי נציגים ללשכת עורכי הדין. נציגי הציבור ייבחרו בתיאום ובהסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון.

המשמעות: לא תהיה השתלטות פוליטית של הממשלה והקואליציה על הוועדה, לא תהיה בפועל זכות וטו של השופטים ויהיה הכרח להגיע להסכמות. כל צד יידע, שנטרולו של הצד השני ינטרל גם אותו וישתק את בחירת השופטים - מה שיעמוד בסתירה למחויבות ליעילות וצמצום הסחבת (ואולי בשל כך הגיע הרצוג לנקודה מרכזית זו אחרי נושאי העומס והסחבת).

המוקשים: הנכונות והיישום. הן לוין/רוטמן והן חיות יצטרכו לוותר ולהשלים עם איזון בוועדה לבחירת שופטים - בניגוד מסוים למצב היום ובניגוד מוחלט להצעות הרפורמה. הסכנה היא, שבמקום איזון יתקבל שיתוק, במיוחד באווירה הרעילה הנוכחית.

5. הרצוג: הגבלת השימוש בעילת הסבירות למקרים קיצוניים (כמו היום), תוך אבחנה בין הפעלתה מול נבחרים לבין הפעלתה מול פקידים.

המשמעות: מתן חסינות, אולי אפילו נרחבת, לדרג הנבחר מפני ביקורת שיפוטית על מינויים והחלטות. בניגוד למנגנון חוקי היסוד, כאן לא ברור מה ימנע מהפוליטיקאים לנצל לרעה את החסינות הזאת.

המוקשים: שוב - הנכונות והיישום, בעיקר האם חיות תהיה מוכנה לעיקור שכזה של סמכות בג"ץ, וכאמור אמצעים שימנעו מהפוליטיקאים לפעול בצורה חוקית אך מטורללת.