אתגר מרכזי לביטחון הלאומי

"אי אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות... אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית...." (דוד בן-גוריון, יחוד ויעוד, 1951).

אתגר מרכזי לביטחון הלאומי הוא העצמת החינוך על 4,000 שנות השורשים היהודים/ציונים בארץ ישראל, תוך הדגשת הזהות היהודית/ציונית (הגדרה עצמית), חזון (ריבונות העם היהודי במולדתו) ויעוד (קיבוץ גלויות). ערכים אלו מאוימים על-ידי תפישת עולם פוסט-ציונית, קוסמופוליטית, בנוסף לתפישת עולם אנטי ציונית החותרת לחיסול הישות הציונית - הפועלת לכרסום משקל וסילוף מהותם של השורשים והערכים היהודים/ציונים, ולהמירם בערכים אוניברסלים ורב-תרבותיים.

הפוסט-ציונות רואה בזהות, חזון ויעוד הציונות מכשול בדרך להשתלבות בקהיליה האינטלקטואלית העולמית. הפוסט-ציונות גם משקפת עייפות מהמאבק היהודי/ציוני שהוא מרתון רב-דורות (ובמעלה הר תלול), ומשלה עצמה שהתנהלות שונה תהפוך את המרתון לספרינט. היא כמהה להיפטר מהאחריות הכרוכה בהיותנו המדינה היהודית היחידה בעולם, הכוללת בין היתר את המערכה הבלתי-נגמרת באיומים הפיזים והרוחנים על היהדות והיהודים בישראל וברחבי העולם.

הפוסט-ציונות חוברת לחוגים ציונים נרחבים המתמכרים לאשליית ההינתקות מהמציאות הקשה והמתסכלת של המזרח התיכון הבלתי-צפוי, הפכפך, אלים ועריץ במישור הבינערבי, והבלתי סובלני כלפי "הכופרים". היא שואפת להמיר מציאות בלתי-נוחה במזרח התיכון בהרהורי-לב נוחים של "מזרח תיכון חדש", המטיפים לשכתוב המציאות, ההיסטוריה, הזהות, החזון והיעוד היהודים/ציונים, כמו גם לנסיגה דרמטית מחבלי ארץ הקריטים לזהות ולביטחון הלאומי של ישראל.

זהות, חזון ויעוד יהודיים, המשקפים את היהדות כישות היסטורית, דתית, תרבותית וגאוגרפית, אינם רק ערכים רוחניים. הם מהווים את תשתית הביטחון הלאומי וכח העמידה הרוחני והפיזי של ישראל. ככל שהם מושרשים יותר, כן נחוש יותר כוח העמידה (וההרתעה) בפני אתגרים ואיומים צבאיים, כלכליים, מדיניים, דיפלומטים ואינטלקטואלים העומדים בפני המדינה היהודית והעם היהודי. זהות, חזון ויעוד הם גורמים מונחי-היסטוריה וקבועים בתשתית הביטחון הלאומי. לעומתם, הסכמי ביטחון, כלכלה, מדע ושלום הם גורמים משתנים, שתוחלת חייהם תלויה בזמניות השורשית של משטרים, מדיניות והסכמים אזוריים ובינלאומים.

ככל שמשודרגת תודעת הזהות, חזון ויעוד, כן משודרג כוח העמידה (וההרתעה) של ישראל, וכן משודרגת תרומתה הייחודית - כמכפלן עוצמה - לכלכלת וביטחון ארה"ב, שתשתיתה התרבותית והאזרחית מבוססת במידה רבה על שורשים תנ"כיים. כדי לחזק את הזהות, חזון ויעוד היהודים/ציונים, על הנהגת המדינה לשנן את ספרו של דוד בן-גוריון, יחוד ויעוד, 1951, המדגיש את:

".... רק עיוור לא יראה שמקורות הסכסוך [עם שכנינו ועם רוב העולם] אינם אך ורק פוליטים, כלכליים או צבאיים, אלא גם אידאים.... האומה היהודית אינה יחידה לאומית ופוליטית בלבד, היא מגלמת בתוכה רצון מוסרי, ונושאת חזון היסטורי מאז הופיעה על הבמה ההיסטורית... אי-אפשר להבין ההיסטוריה היהודית, מלחמת קיומו של העם היהודי, עמידתו של העם בכל התקופות והארצות... אם לא נראה הייחוד האידאי של האומה היהודית והמאבק קשה-העורף. לא רק מאבק פיסי, כלכלי, מדיני וצבאי, אלא גם מאבק רוחני, מוסרי ורעיוני, שבו עמד ועומד העם היהודי כל הימים, ויעמוד בו עד עת קץ..."

"העם היהודי... דרך לראשונה על במת ההיסטוריה לפני כארבעת אלפים שנה. כל הסביבה האתנית, המדינית והתרבותית השתנתה תכלית שינוי... ורק עם ישראל, אם כי נעקר מאדמת מכורתו קרוב לאלפיים שנה, הוא העם האחד הממשיך מסורת קדומים בלשונו ותרבותו.... תהפוכות הזמן לא שמו לאל ייחודו הלאומי...."

"... עם הקמת מדינת ישראל, כאילו הוכתר המאבק הממושך של העם העברי בניצחון סופי. אולם אין זאת אלא אשלייה מטעה ומסוכנת. לא נגמרה מלאכת הבניין וקיבוץ גלויות הוא רק בראשיתו..."

"באומתנו הקטנה ישנם תמיד חוגים הנמשכים אחרי הברק והקסם של כוחות אדירים.... לתכונה זאת של התבטלות והתרפסות בפני הפריץ קראו בהיסטוריה החדשה שלנו בשם "מה יפית".... העם היהודי...לא יוותר על חזונו ההיסטורי ומורשתו הרוחנית הגדולה... לא ירוקן עצמאותו הלאומית... ולא ישתעבד לזרים בקביעת עתידו ודרכו... במדינת ישראל אין כל מחיצה בין היהודי ובין האדם שבתוכנו... עצמאות אינה ניתנת לחלוקה. אין עצמאות בעניינים יהודיים ותלות בעניינים אנושיים עולמיים... נקיים זיקתנו לעולם הגדול; זיקה אך לא קבלת מרות חיצונית... רק מתוך עצמאות פנימית מגיעים לעצמאות חיצונית..."

"שלילת הכח הפיסי היא שלילת החיים... אין נפש בלי גוף... אין יעוד אוניברסלי בלי קיום ממלכתי לאומי..."

"הקו המנחה בחינוך הצבא, הנוער והעם הוא ייחודנו הלאומי... הייחוד הלאומי הוא מטרה ואמצעי כאחד. הייחוד הוא זכות טבעית והיסטורית, ואמצעי באשר הוא חובה למילוי הייעוד... הייעוד של העם היהודי... הוא קיבוץ גלויות... המשימה המרכזית של ימינו... אין תקנה לשבות העם בלי תקנה לשבות הארץ [התיישבות]..."

"אין השלום בעולם ובמזרח התיכון תלויים ברצונה של ישראל, אלא בכוחות שאין לישראל שליטה עליהם.... השכנים [שלנו] אינם מתכוונים רק להצר גבולותינו... אלא למחות מדינת ישראל מעל מפת העולם ולעקור הישוב היהודי מן השורש... לכלותנו ולהשמידנו..."

"מאחורינו ארבעת אלפים שנה של מאבק ויצירה שהטביעו חותמן על תולדות האנושות ועיצבו את רוחנו, גורלנו ויעודנו... מעטות האומות שיש להן היסטוריה רצופה במשך תקופה כה ארוכה ועבר כה עשיר... החינוך במדינה יחטיא אם לא יפתח אוצרות גנוזים אלה לנוער כולו... לא יתואר חינוך בישראל שאינו מושתת על התנ"ך... אבל לא מספיקה הזיקה לארץ ישראל של מעלה..."

"מדינת ישראל לא נועדה לתושביה בלבד, אלא לעם [היהודי] כולו... גורל המדינה וגורל העם בתפוצות קשורים זה בזה..."