מעמדה של הרבנות הראשית בציבוריות הישראלית בכלל ובקרב שומרי התורה והמצוות בפרט, בכי רע. סיבות רבות לצניחת קרנה של הרבנות הראשית לישראל אשר הייתה אמורה להיות מגדלור של צדק, מוסר, אור לגויים, המצפן היהודי.
בדיוק לפני 102 שנים נוסדה הרבנות הראשית לארץ ישראל על-ידי ענקי הרוח, הראי"ה קוק, הרב הראשי האשכנזי והראשון לציון, הרב יעקב מאיר, הרב הראשי הספרדי. גלגולים רבים עברה הרבנות הראשית, מהמורות, תהליכים, תמורות משמעותיות ביחס היישוב היהודי לתואר זה, עד לימינו.
היה ראוי, ולא רק כנטיית לב בעידן הנוכחי, בשנת ה-75 לעצמאות מדינת ישראל כי אוסף השבטים שהיה לעם, יעמיד בראשו רב ראשי אחד, אשר מוצאו אינו קריטריון נחשב, אלא גדלותו בתורה, התנהלותו בין הבריות, כתפיו הרחבות בהלכה.
ברם, נדמה כי על-אף כברת הדרך ותחיית העם היהודי השב למולדתו ההיסטורית טרם בשלה השעה בחוגים מסוימים לבחירת רב אחד לכלל עם ישראל, אשר כל שאר בני העדות והשבטים ייוצגו במועצת הרבנות הראשית, ומשכך, מוטב להותיר בעת הזו על-כנה את ההחלטה על בחירת שני רבנים.
כאמור, הרבנות הראשית לישראל עברה תהפוכות רבות לטוב ולמוטב, על-אף הביקורת הנשמעת מעת לעת אין ספק כי יש לה תפקיד חשוב ביותר כאחד מסמלי השיבה למולדת היהודית. בקרוב, בתום עשר שנות כהונת הרבנים הראשים לישראל, יחלו התהליכים לבחירת מחליפיהם של הרבנים הראשיים הנוכחים, הרב
דוד לאו, בנו של הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו והרב
יצחק יוסף, בנו של הרב
עובדיה יוסף זצ"ל.
בגדי לבן
המציאות בה הרבנות הראשית לישראל הופכת למעין ירושה העוברת מדור דור גורמת לאי נוחות רבה. אין חולק על התאמתם של הרבנים הראשיים הנוכחים לתפקיד רם המעלה על מעלותיהם ועל יכולותיהם בהלכות ציבור, אך האמת חייבת להיכתב, להיאמר ולהישמע. תהא זו טעות חמורה להמשיך את שושלת הרבנים לשעבר, לבחור שוב בני משפחה לתפקיד משמעותי זה האמור להיות סמל לטוהר וליושרה.
בעם ישראל ישנה גלריית רבנים איכותיים, מעמיקים, תלמידי חכמים, בעלי כתפיים רחבות בהלכה אשר אינם נמנים על משפחות שושלות הרבנים הראשיים לשעבר או על משפחות פוליטיקאים בעמדות השפעה. ממשיכי השושלת הרבנית המפוארת יוכלו ללא ספק לשרת בעמדות הנהגה רוחנית רבות ומשמעותיות פרט לכהונת רב ראשי לישראל. לא ראוי להטיל דופי בבחירתם ובעשייתם למען כלל ישראל, אך נדמה כי ראוי לה לבחירת הרבנים הראשים הבאים שתהייה נטולת הקשרים משפחתיים באופן מובהק, שתתרחק כהתרחקות מאש מנפוטיזם.
הכהן הגדול נכנס לעבודתו ביום הכיפורים בבגדי לבן אשר לא היו בהם כיסים, כדי למנוע לזות שפתיים, שלא יהין חלילה מאן דהוא ויטיל ספק ביושרו של הכהן. לכן, אסור ציבורית שבחירת שני הרבנים הראשיים לישראל, תהייה מתוך המשפחות הקרובות של הפוליטיקאים, או דור ההמשך של הרבנים הראשיים לשעבר.
מי שסבור כמוני כי לרבנות הראשית לישראל אתגר עצום, חשיבות רבה חייב לתבוע כי היא תהייה חפה מנפוטיזם, רבנות כלל ישראלית למען העם היהודי בארץ ובתפוצות ובעיקר רבנות מאירת פנים אשר לא דבק בה רבב מכל סוג.
עם ישראל לשבטיו נושא עיניו אל הרבנים הראשיים בתקווה שיהיו מגדלור של מוסר, יושר, צדק, רבנים שלא זכו במשרה הרמה בשל קשרי משפחה או קשרים פוליטיים.
