הקו האדום: חוק ההשתמטות

הארץ גועשת כבר חודשים רבים בגלל השינויים המתבקשים ברשות השופטת ובשלוחותיה בתוככי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. רוב השינויים הם מחויבי המציאות, אבל קידומם המגושם היה כרוך בשגיאות רבות שנעשו על-ידי מובילי השינויים, שהביאו כמעט עד כדי כישלונם. נוצר חוסר מתאם בין הרוב הפרלמנטרי שדגל ברפורמה לבין מוביליה מצד אחד, ולבין - מצד שני - המיעוט הפרלמנטרי שנגרר אחרי גורמים כוחניים, אנטי דמוקרטיים, עתירי ממון וחסרי עכבות, שלא הכירו בממשלה הנבחרת, ומטרת-העל שלהם הייתה הפלתה ומימוש עריצות המיעוט. כוחות אלה הצליחו להחדיר לציבור את התחושה השקרית כאילו הדמוקרטיה בסכנה, בשעה שהם עצמם סיכנו ומסכנים את הדמוקרטיה באמצעות ההפיכה המשטרית/המשפטית, אשר במהלך כ-30 שנים יצרה מציאות שבה לרשות השופטת (כולל שלוחותיה ברשויות האחרות) יש כוח עודף, כאילו הייתה רשות-על, ששתי האחרות כפופות לה. מציאות זו מחייבת תיקון, למען הדמוקרטיה.

החטא הקדמון היה חטאם של ראשי האופוזיציה הפרלמנטרית, שבמקום לחבור לממשלת בנימין נתניהו בחרו להטיל עליו חרם, חרם שדחק אותו לזרועות שותפיו, שותפים שהוא לא רצה בהם, וגם יאיר לפיד ובני גנץ לא רצו בהם. אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. בצר לו נאלץ נתניהו לשלם מחירים בלתי נסבלים לשותפיו הקואליציוניים. כך קמה ממשלה מנופחת, עם שרים רבים שאינם מתאימים/ראויים לתפקידם, ועם משרדים כפולי-שרים, מצב הפוגע בתפקודם של אותם משרדים. ראה שר נוסף במשרד הביטחון (בצלאל סמוטריץ'), שר נוסף במשרד המשפטים (דוד אמסלם) ועוד. כך קמה ממשלה שחלק ניכר מבוחריה לא שירתו בצה"ל. האופוזיציה (הפרלמנטרית והחוץ-פרלמנטרית) משתמשת בנתון זה כדי לנגח את הרוב הגדול של בוחריה של הממשלה הנבחרת, על-אף שידוע לאופוזיציה כי בוחרים אלה משרתים בצה"ל, מתנדבים למילואים, עובדים ומשלמים מיסים, לא פחות מ"מלח הארץ", אשר כביכול נמצא רק בשמאל. וחשוב להזכיר: בוחרים אלה אינם מאיימים בהפסקת שירותם והתנדבותם.

אבל, ואי אפשר להסתיר מציאות מבישה זו, יש בארץ קבוצה גדולה של מי שאינם משרתים בצה"ל, אינם מתנדבים למילואים, אינם עובדים ואינם משלמים מיסים. החלק הידוע והמדובר בתוך קבוצה זו הוא הציבור החרדי, והשתמטותו לא רק פוגעת בצה"ל אלא אף מושכת אש נגד מלח הארץ באמת, ציבור חובשי הכיפות הסרוגות. רבים אינם מודעים להבדל בין חרדים לבין דתיים. יש להדגיש: הציבור החרדי/ערבי אפילו אינו תורם לחברה שלו עצמה במסגרת שירות אזרחי. הערה: יש לומר שירות אזרחי ולא שירות לאומי, כי לציבור הערבי יש קושי מובן עם המילה לאומי.

שוויון אמיתי מחייב שירות חובה - או שירות אזרחי - באורך זהה ובשכר זהה לחילוניים, לדתיים ולחרדים, ליהודים ולערבים, לשמאלנים ("סרבני מצפון") ולימנים, לבנים ולבנות, לנח"לאים ולחיילי ישיבות ההסדר. פטור משירות צריך להינתן אך ורק בגין אי-התאמה בריאותית. משך השירות צריך להיות זהה, וכך גם שכר החיילים או המשרתים בשירות האזרחי. השכר צריך להינתן בגין שירות במקום ובתפקיד שבו יציב צה"ל את החייל/ת. לימוד תורה אינו מקנה לאברך מעמד שווה לזה של חייל. לימוד תורה, עם כל חשיבותו, ולימודים אחרים, עם כל חשיבותם ימתינו עד לאחר מילוי חובת האדם המשרת למדינה ולחברה. לימוד תורה באותו שלב, ואחרי שירות באורך מלא ושוויוני, יקנה לאברך מעמד דומה לזה של סטודנט, לרבות מבחינת המימון.

אי-השוויון, והפערים בתרומה למדינה ולחברה, מגבירים את הקיטוב בין אזרחי ישראל לרמות מקוממות, בלתי נסבלות ובלתי מוצדקות. על כן, חוק גיוס, שאיננו אלא חוק השתמטות, הוא מקומם, בלתי נסבל ובלתי מוצדק, ואסור שייחקק. זהו הקו האדום שחצייה שלו תשלול את זכות קיומה של הממשלה ותביא אותה לסוף דרכה.