נתניהו, אופנהיימר הישראלי

נתחיל במטפורה; בקטע מסוים בסרט "אופנהיימר" אומר השחקן מפי בן דמותו האמיתי כי תגובתו לפיצוץ פצצת האטום הראשונה, שכינויו "ניסוי טריניטי", ביולי 1945, הייתה: "עכשיו הנני המוות, המחריב עולמות". היה זה ציטוט מספר קדוש הינדי אותו זכר. במשתמע רצה לומר כי הוא אחראי לשחרור הכוח העליון שעלול להרוס את העולם. הסרט מבוסס על הביוגרפיה של ד"ר רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום האמריקנית שפותחה במסגרת "פרויקט מנהטן", שכללה בין היתר ראיון טלוויזיוני שהוא העניק עשרים שנים לאחר אותו פיצוץ, ב-1965.

הוא נשאל על תגובתם של הנוכחים באירוע ההיסטורי: "אנחנו ידענו שהעולם לא יהיה אותו דבר. אחדים צחקו; אחדים בכו; רוב האנשים היו שקטים. זכרתי את השורה מהספר הקדוש ההינדי." ההסתמכות על מקור זה העידה על הלך מחשבתי כיצד אופנהיימר פירש את המשמעויות של מעשי ידיו והאחריות המוסרית הנובעת מהם. לאחר הטלת הפצצות על הירושימה ונגסקי הוא הפך למבקר החריף ביותר של פיתוח הנשק הגרעיני המסכן את שלומו של העולם ובשל כך הפך לחשוד ונחקר בידי הממסד הביטחוני האמריקני.

לצורך הדיון וכמובן ללא שום קשר ענייני, סיפורו של אופנהיימר מתקשר אלינו במה שכונתה בפי יוזמיה כרפורמה משפטית ובפי מתנגדיה הרבים כהפיכה משטרית, ומזוהה כאן כ"פרויקט מנהטן של ביבי." הפרויקט של אופנהיימר כמו זה של נתניהו נועד להביא לעולם "מוצר" חדש מבלי שהם יזהו מראש את התוצאות וההשלכות הנובעות ממנו. זה קורה לא אחת בעולם הטכנולוגי אבל הרבה יותר בעולם הפוליטי.

כיום, פרויקט מנהטן של אופנהיימר הוא פרק חשוב בספרי ההיסטוריה כשאנו יודעים מה היו תוצאותיו ומה קרה עם הנשק הגרעיני שפותח בעקבותיו וכי בניגוד גמור לחשיבתו ושאיפתו השימוש בו התפשט ברחבי העולם. "פרויקט מנהטן של ביבי" נמצא בשלבי פיתוח לאחר שלוח הזמנים המקורי שובש עקב התנגדויות שהפכו יותר ויותר ממשיות ומאיימות. נתניהו הוא האחראי הבלעדי למצב הטעון מאוד שנגרם בשל השקת הפרויקט ללא הכנה ובחינות נדרשות שהיום מסתבר כמסכן את לכידותה, חוסנה ובמקרה הקיצון גם את עתידה של מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה עד היום.

היום בו הכל התחיל

את התאריך בו התחיל ביבי במסע ערעור יסודותיה החוקתיים קל לזהות והוא ייזכר לעד כדגל שחור שהורם מעל המשטר הדמוקרטי הישראלי: 24 במאי 2020, יום פתיחת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר רגע לפני התייצבותו בפני השופטים הציב במסדרון דוכן עם סמל המדינה ומיקרופון וצלמים להנצחת המעמד, כשמאחוריו ולצדו כמקהלה יוונית אילמת מספר שרים וחברי כנסת מהליכוד עטויי מסכות קורונה קלים לזיהוי.

בפאתוס השמור להצהרות חשובות, נשא ביבי נאום מאשים נגד מערכת אכיפת החוק על כל שלוחותיה: על כך שהחקירות נגדו זוהמו ונתפרו, כתבי האישום היו מופרכים והזויים שמטרתם הייתה ניסיון לבצע הפיכה שלטונית נגדו כיוון שלא נוצח בבחירות כשהוא מפרט את מספרי הקולות שקיבל בבחירות, בלשון יחיד ולא רבים, ובכך חשף שלא מדעת כי הוא הנאשם ולא המפלגה או הימין כולו כפי שיחזרו וישננו הוא ותומכיו בהמשך הדרך.

מאז אותו יום הפכה הזירה המשפטית למקום התגוששות של שני מחנות, תומכים ומתנגדים, כאשר את ציר הזמן יש לחלק לשניים: בראשון, ההתמקדות הייתה בעובדה שלא נודעה קודם שראש הממשלה ממשיך לכהן בעודו נאשם בפלילים בשורה של תיקים. דיוני בית המשפט המחוזי הפכו לכרוניקה של ניתוחים ופרשנויות של העדויות מהן נגזרוחוות דע ת ופסקי דין משל ככר העיר מינתה עצמה לשופט חיצוני שדעתו אמורה להישמע ולהשפיע באולם המשפטים פנימה.

החלק השני התחיל עם "השקת הרפורמה המשפטית", כהגדרת שר המשפטים יריב לוין. מיד התבהר כי מדובר בעליית מדרגה כשהפעם היעד המרכזי הוא בית המשפט העליון ומטרת הבליסטראות לפגוע בסמכויותיו כפוסק ומפרש של חוקי ישראל. לממשלת הימין על מלא שבין חבריה גם מי שאמונתם נסמכת על חוקי התורה וההלכה יותר מאשר חוקי הכנסת, לא נוח עם משטר בו הרשות המבצעת השולטת ברשות המחוקקת להלכה ולמעשה, ימשיך בית המשפט העליון לפסוק כבעבר למרות שכל בר-בי-רב יודע, או אמור לדעת, שאין מחסום משטרי אחר לרסן אותה. הרצון לקצץ בכנפיו נועד לחזק עוד יותר את כוחה של הרשות המבצעת שבה החשיבה כי הכל פוליטי שולט בכיפה.

מכאן נובעת החשיבות המיוחדת של "ניסוי טריניטי" ב"פרויקט מנהטן של ביבי" שתאריכו ב-12 בספטמבר כאשר כל שופטי בית המשפט העליון בירושלים ישבו לדון בסעיף ביטול עילת הסבירות המצוי בבסיסו של הפרויקט הישראלי. אם בג"ץ יותיר את החוק על-כנו יזכה הפרויקט בדחיפה אדירה קדימה. מאידך-גיסא, החלטה לדחות את החוק עלולה להביא לפיצוץ עם פיזור של נשורת שעלולה להסתבר כרעילה. האפשרות היחידה למנוע זאת היא שנתניהו, כמי שהאחריות העליונה מוטלת על כתפיו, יתעשת ויעכל את חומרת המצב ויורה להקפיא את הפרויקט. בשפה שאיננה משתמעת לשתי פנים.

האם זה ייתכן? עובדה היא כי זה לא קרה רגע לפני "הניסוי". בניגוד לרוברט אופנהיימר שהביע חרטה עמוקה נוכח תוצאות מעשי ידיו, אין סיכוי לחרטה דומה מצדו של נתניהו. היהפוך נמר חברבורותיו? כמי שרואה עצמו רק כקבלן להצלחות הוא מעולם לא הודה בטעויותיו ושגיאותיו. הדוגמה האחרונה הטראגית מאוד הוא אסון הר מירון בל"ג בעומר 2021, כאשר דמם של 45 הנספים ו-102 הפצועים באסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה, לא היה בהם די להניע אותו ואת שותפיו החרדים - שכל או מרבית הנספים נמנו על צאן מרעיתם - להקים ועדת חקירה ממלכתית. זו הוקמה בהחלטה ראשונה של ממשלת השינוי וביבי, שהוזהר על-ידי הוועדה על חלקו כראש הממשלה באסון, התנער מכל אחריות. כיוון שגם הפעם אין לצפות כי הוא ימצה את האחריות שלו כדי להעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס האישי, ממדי פיזורה של הנשורת הם שיקבעו כיצד תיראה מדינת ישראל לאחר הפיצוץ.

צפי פני עתיד

ללא קשר מה יהיה עתידו של "פרויקט מנהטן של ביבי" ובשולי הדיון עד כה וצפי פני העתיד, אני מבקש להוסיף הערה אישית: לו הדבר היה בידי הייתי מייעץ לפרקליטות לקצר עד כמה שניתן את רשימת עדי התביעה שנותרו במשפט האלפים כדי לקדם את השלב בו נתניהו יזומן לדוכן העדים כנאשם הראשי. הרגע בו ייאלץ להשיב בפירוט על סעיפי האישום נגדם יצא חוצץ במסדרון בית המשפט, בעוד העולם עוקב בדריכות, השתאות וצימאון לשמוע את מוצא פיו, יהיה לא רק רגע מכונן מבחינתו אלא רגע של חשבון נפש עמוק. לא עוד מסיבות עיתונאים נטולות שאלות, הצהרות כתובות בפריים טיים בטלוויזיה או ראיונות מתוזמנים עם תקשורת זרה, אלא הכרח להשיב על פרטי פרטים של התנהלותו והתנהגותו לאורך השנים שעד היום התייחס אליהן בתעלולי מילים ושוויון נפש.

לאור תכונותיו שצוינו לעיל, האפשרות שביבי ירצה להימנע מהמופע הזה היא סבירה. בנקודת זמן כזו יבשיל הסיכוי לסכם עמו על עסקת טיעון שתכליתה להביא לפרישתו מהחיים הפוליטיים כפוף לפתרון סוגיית הקלון. אם וכאשר זה יתרחש אפשר יהיה לקדם את הפרויקט הזקוק לתיקונים באווירה שיתופית ורגועה המתחייבת מיעדיו.