קרבות בחזית ההסברה

קשה לה, לאירופה. קשה לה עם גלי ההגירה המאיימים על שלומה. קשה לה עם המלחמה במזרח התיכון. קשה לה לשנות את התפיסות הישנות. שבתי ממסע הסברה בן חמישה ימים. לבדי נסעתי. איש לא שלחני. למדתי מהאזרחים, גיבורי אירועי שמחת תורה, שלנוכח מהומת השעות הראשונות וממדי הטבח, התייצבו בחזית תוך סיכון חייהם. הם הצילו מאות, ולמעשה בלמו את המתקפה בקו הראשון עד שהצבא הגיע. וכך נסעתי לחזית ההסברה באיטליה.

חשוב לדעת: קיים פער בלתי נסבל בין תחושת הצדק שעוטפת אותנו כאן בישראל, לבין האופן שבו מצטיירת המלחמה בעולם. במשך כארבעה ימים וקצת הופעתי בשבע תוכניות טלוויזיה, נתתי שלושה ראיונות גדולים לעיתונות הכתובה וראיון ארוך לסוכנות הידיעות המרכזית של איטליה, שעיקריו הגיעו לכל קובעי המדיניות ואמצעי התקשורת. בשבת שהיתי עם יהודים במילאנו. ביקשו ממני לדבר ולחזק. המצב לא פשוט שם בקרב אחינו ואחיותינו. קיים פחד מוצדק.

כשגריר, התעקשתי על תרגום אמנת חמאס לאיטלקית. הצבעתי על שני עקרונות מרכזיים של הארגון שביצע את הטבח בבני עמנו, העולים מהמסמך: מחויבות טוטאלית להשמדת ישראל ולהרג יהודים באשר הם. ישנו מסמך דומה שנכתב בגרמנית לפני כמאה, הוא שימש השראה לפתרון הסופי של שאלת היהודים באירופה. מדובר בנאצים החדשים. העולם נלחם בגרמניה הנאצית ללא מעצורים, כי הבין שמדובר במלחמה על קיומו מול עריצות שביקשה לשעבד עמים תחת האידיאולוגיה המפלצתית שלה.

רוחה של אותה אידיאולוגיה נאצית עלתה מחדש מתהומות ההיסטוריה בדמותם של אירן ובני חסותה: חמאס, חיזבאללה, הפלגים הפרו אירניים בסוריה, החות'ים ועוד. לא ישראל בלבד מאוימת, אלא אזרחי המערב כולו. נמצאים עכשיו בערים המרכזיות תאים רדומים של נציגי אותו רוע. כל גילוי של חולשה מצד המערב, יעודד אותם להתעורר באירופה עצמה. אנשי תקשורת ואינטלקטואלים שפגשתי תמכו בנו. היו אחרים שדיברו נגדנו. במשך שנים התעניינתי בעיוורון האירופי כלפי היטלר; עכשיו ראיתי זאת בזמן אמת.

באחת התוכניות הראו מפגינים ברומא קורעים או שורפים את דגל ישראל. בתגובה אמרתי, ששריפת דגל ישראל היא שריפת התקווה של העולם, מכיוון ששיבת היהודים לציון לאחר 1,800 שנה של גלות, היא תחילת מימוש הנבואות התנ"כיות על שלום עולמי. פניתי לצופים: זו המלחמה שלכם נגד רוע מוחלט, נגד עריצות המבקשת לשעבד את כולנו בשמה של אמונה במוות, ומשתמשת בבני אדם כמגינים אנושיים.

הבאתי את הפתווה (פסק ההלכה) שפרסם יוסוף אל קרדאווי, הסמכות הדתית העליונה של "האחים המוסלמים" שחמאס וארדואן משתייכים אליהם: "קונסטנטינופול נכבשה בשנת 1453 בידי העות’מאני מוחמד איבן-מוראד (והפכה לאיסטנבול)... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים - האיסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח לאחר שגורש ממנה פעמיים... ועד אשר יכלול את המזרח והמערב". ברורה הסמליות של רומא כבירת הציוויליזציה הנוצרית המערבית. הנה, אמרתי, עליכם הוא מאיים, לא רק עלינו. זה חמאס.

ישראל, אמרתי, ניצבת בפני דילמה אכזרית. תארו לכם פושע המכוון נשק כלפי בתכם בעוד שהוא מסתתר מאחורי חף מפשע. מה הייתם עושים, מצילים את בתכם במחיר חיי אותו חף מפשע, או מניחים לה למות ובלבד שלא תפגעו בחפים מפשע? צה"ל מגן על האזרחים ואילו חמאס מסתתר מאחוריהם. הוא בנה מנהרות למלחמה, ואף לא מקלט אחד לאוכלוסייה שלו. ישראל פינתה יישובים בדרום ובצפון כדי להשאיר את האזור למלחמה. הודענו לאוכלוסייה בעזה להתפנות לדרום הרצועה, אבל פחדני חמאס, שידעו להתעלל בילדינו, אסרו להתפנות כדי שימשיכו להגן עליהם בגופם.

סיפרתי על מעשי המנוולים: אנסו את בנותינו, רצחו תינוקות, ערפו ראשים, שרפו חיים ילדים ומשפחות שלמות. הקראתי עדויות מהתופת באוזני מיליוני צופים. בעוד הנאצים ניסו להסתיר את זוועותיהם, מחבלי חמאס צילמו והתגאו בהן. דובר הקהילה המוסלמית במילאנו ביטל מולי את הזוועות וטען שמדובר בחדשות כוזבות ("פייק ניוז"). בתוכנית אחרת, עיתונאית מכובדת הטילה ספק. הגבתי, שכך החלה הכחשת השואה.

בתוכנית אחרת ישבה מולי פוליטיקאית שהמעיטה בעוצמת הרוע של חמאס וטענה שישראל חדלה מלהיות דמוקרטיה אם היא מבצעת פשעי מלחמה כאלה. דיבורי אולפן רציונליים, בזמן שאצלנו דיממו למוות. פרק נוסף ב"על העיוורון". ואז השמיעו הקלטה מהתופת של ילדה הצועקת "אבא, אבא" הם באים להרוג אותי, עזור לי. אביה, חסר אונים, ביקש ממנה מיקום, בעוד היא צורחת באימה. חשבתי לעצמי שאלה המילים האחרונות שהאב שמע מבתו עד סוף חייו. קולה היה דומה לזה של בתי. רציתי למות. לא יכולתי להמשיך בתוכנית. עלו בראשי מילותיו של אלתרמן ב"שמחת עניים": "כְּעוֹף כָּנָף לִקְרַאת קִנּוֹ,/ בִּתִּי, בִּתִּי,/ יוֹצֵא לִבֵּךְ אֶל סַכִּינוֹ,/ בִּתִּי, בִּתִּי".

נזכרתי בלילה הארור של פיגוע ההתאבדות בפיצרייה בקרני שומרון בפברואר 2002. שירה, בת אחותי, נפצעה שם קשה ובניתוח מסובך הוציאו מאחד החדרים שבלבה מסמר גדול שבאורח נס לא קרע אותו. הייתי בבית החולים כל הלילה וראיתי כיצד גיסי, אביה של שירה קורס תחת המעמסה הנפשית - איום הקשר שבין אב לבתו - ורק אחותי החזיקה אותו. לרגע אחד באותה תוכנית חוויתי את האימה ההיא. הם ראו את הסערה על פניי ושאלו אותי.

אמרתי שבשום מקום ובשום זמן לא ייתכן מצב של נערה הצורחת כך כלפי אביה. זה לא נורמלי! ולכן אנחנו חייבים להחריב את עזה. התכוונתי לעזה כמקומו של חמאס, כתפיסה, לא לאוכלוסייה. כל אדם הגון הבין את ההבדל. עוד אמרתי, שאחרי ה-7 באוקטובר כולנו צריכים לשנות את התפיסות (הקונספציות) הישנות. לא יהיה יותר מצב שבו יאיימו על יהודי כלשהו בעונש מוות, ללא תגובה קטלנית. לא חזרנו הביתה לאחר השואה כדי לחוות מחדש את אותם מראות. הסברתי שביקשנו מהאוכלוסייה להתפנות ואיננו מתכוונים לפגוע בה.

שונאי ישראל חתכו את המשפט ופרסמו ברשתות. סערה בכוס תה של אנטישמיים. המנחה המפורסם אמר למחרת בתוכנית שכולם הבינו היטב למה התכוונתי, וגם פרסם סרטון הבהרה שלי. רבים התקשרו לתמוך בי, כולל שרים בממשלת איטליה. הופעתי לאחר מכן בעוד ארבע תוכניות עתירות צופים והבהרתי היטב למה התכוונתי ואת הדילמה הנוראה שמולה ישראל מתמודדת. מעז יצא מתוק, כי המון תוכניות פנו אליי, ואחרים צפו בעוד תכנים מראיונותיי. כמה מאות אנטישמים שלחו לי איחולים ברשתות, אבל זה מחיר פעוט בחזית חשובה שמטבע הדברים, בסערת הקרב אנחנו משקיעים בה פחות, אבל היא נחוצה כאוויר לנשימה הן לחיזוק התמיכה בישראל והן לחיזוק יהודי העולם.

עם ישראל חי!