רגע לפני סיום מערכת הבחירות ובהסתמך על הסקרים האחרונים כך אפשר לסכם את מה שהתרחש כאן בחודשים האחרונים:
- טעות גדולה טעה נתניהו כאשר החליט לפטר את שרי יש עתיד בכוונה ללכת לבחירות הרבה טרם זמנם. מבלי לדעת מה חשב לעצמו באותו רגע אבל סוף מעשה במחשבה תחילה לא היה אז. כי מה הוא תכנן להשיג באמצעות תרגיל זה - להגדיל את כוחו של הליכוד ולצפות לשותפים נוחים יותר בממשלה? אם כן הוא כנראה טעה וזה אומר משהו על הדרך בה ראש ממשלה מקבל החלטות. אם הוא שוגה בעניין כה רציני כמו הקדמת בחירות בבית למה שנאמין כי הוא יודע לשקול שיקולים נכונים בענייני חוץ וביטחון ?. עוד ידובר וינותח עד כמה גדול היה הנזק האלקטוראלי בעיסוק האובססיבי שלו באירן.
- בין אם נתניהו ירכיב ממשלה חדשה בתנאים קשים יותר מזו הקודמת ובין אם ייאלץ להיפרד מכורסת ראשות הממשלה - חשבון אחד גדול ירבץ על כתפיו: המיליארדים שבוזבזו על בחירות טרם זמנם ועל התוצאות המאכזבות מבחינתו.
- וכל זה בשל תכונת ההיבריס המאפיינת אותו לכל אורך הקריירה הפוליטית: זחיחות דעת שנשקה העיקרי הוא פיו: אני מדבר משמע אני קיים. תאום של אהוד ברק. בשנת 2000 לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בעוד שליחיו נושאים ונותנים בטאבה עם הפלשתינים וברחובות העיר והדרכים תמרות אש ועשן ומבלי שתהיה מאחוריו ממשלה שתתמוך בו, עמד ברק זקוף והישיר מבט לעומת האופוזיציה והצהיר: "אתם רוצים בחירות? אני מוכן לבחירות". אבל התברר כי הוא לא היה מוכן וספג תבוסה אלקטוראלית קשה מידיו של אריק שרון. (ראו רשימתי "ראיתיכם בקוצר ידכם", 18.12.2014).
אני רוצה בחירות - אתם תקבלו בחירות כך נתניהו בהפוך על הפוך: אני רוצה בחירות, אתם תקבלו בחירות. אבל גם הוא לא תיאר לעצמו מה משמעותה של הצהרה כזו שלא נאמרה במילים הללו באמת. הסתבר לו ולתומכיו בדרך הקשה כי לא די לדבר יפה בעברית ובאנגלית אפילו בפני הקונגרס האמריקני, ולא מספיק לתחזק דימוי של איש תקשורת מהימן. צריך גם לדעת להסתכל בגובה העיניים לאזרחים ולהיות קרוב לבעיותיהם. בשביל זה לא צריך יועצים, פרקליטים, יחצנים. אתה צריך להיות אתה עצמך אבל לא כזה שמאחוריו שובל ארוך של פרשיות פרטיות מביכות מאוד שמשתרכות אחריך על פני שנים.
אם הליכוד יפסיד את הבחירות על נתניהו יהיה להסיק מסקנות אישיות כי הקדמת הבחירות הן מסוג ההחלטות שמנהיג מדינה ומפלגה צריך לקחת אחריות עליהן. זה דבר מובן בכל מדינה אחרת. בגין ופרס בזמנם למשל לא חשבו כך גם כשהפסידו בחירות פעם אחרי פעם. לעומתם אהוד ברק עשה כך לאחר ההפסד לשרון וביבי עצמו פעל כך כאשר הובס על-ידי ברק ב-1999. אבל שניהם פעלו כך לא כי חשבו כי כך יאה וכך נאה אלא שבאופיים הם לא בנויים לשרת את מפלגתם באופוזיציה. זה מהותו של ההיבריס שלהם. למה לשבת בדיונים משמימים באולם הכנסת וועדותיה כאשר אפשר לעשות מיליונים בחוץ, לביתי הגדול ומרווח. כך נהג ברק וכך יעשה כנראה נתניהו אם תסריט הבלהות מבחינתו יתגשם.
אבל ייתכן שהתסריט הזה ייכתב קצת אחרת כי גם אם צד אחד מדדה על רגליו במסע הבחירות שלו אין זה מבטיח שהצד השני יעבור אותו לפני קו הסיום, ואם כן באיזה הפרש. זה כבר קרה פעם אחת בצורה הברורה ביותר, ב-1984. בימים ההם הייתה ישראל באינפלציה של 400 אחוזים (היה אפילו חודש של 28%!) ומלחמת לבנון הראשונה גבתה מחיר דמים כבד. התנאים התאימו להחלפת הליכוד בשלטון כי אם לא אז אזי מתי. אבל ביום הבחירות זה לא קרה - הליכוד איבד אומנם מכוחו אבל לא במידה כזו שאפשרה ל
שמעון פרס להקים ממשלה כפי שקיווה. הפתרון היצירתי היה ממשלת אחדות לאומית של שתי המפלגות המוביליות על בסיס רוטציה בראשות הממשלה: שנתיים פרס שנתיים שמיר. החידוש הפוליטי הזה החזיק יחסית זמן רב, כשש שנים, עד שהתפרק ב"תרגיל המסריח".
ממשלת רוטציה - ערובה לאי יציבות שלטונית לפי הסקרים האחרונים לא ניתן לשלול שאפשרות כזו לא תחזור על עצמה במידה ושתי המפלגות הגדולות יתקשו להקים ממשלה יציבה בראשותן. שנתיים נתניהו ושנתיים הרצוג או להפך נראה סביר ? סביר, כן. טוב לדמוקרטיה הישראלית? לא. לא, כי שני הסוסים הללו לא יכולים למשוך עגלה בתאום מלא לאורך זמן, אם בכלל. ממשלת רוטציה היא ניסיון שקוף להתחפש למשהו שהוא לא טבעי.
זה מוכיח לנו בפעם המי יודע עד כמה המערכת הפוליטית בישראל חלשה ואיננה מאפשרת משילות נורמלית לאורך זמן. ממשלות המורכבות מקואליציה של מפלגות שלכל אחת אג'נדות ואינטרסים משלה ובראשם הרצון לשרוד ולהתקיים כמעט בכל תנאי, הן ערובה לאי-יציבות שלטונית. מדברים על זה הרבה וישראלים לא מעטים נמנעים מללכת לקלפי - אפילו נוסעים ביום הבחירות לחו"ל - אבל המפלגות לא מסוגלות להתנער מתרדמתן.
כתבתי לא אחת כי "האשמה" לכך מוטלת על שיטת הבחירות שלנו שעד שלא תתוקן תניב תוצאות כאלו. השיטה הזו גורמת לפיצול המפלגתי הגדול והמיותר שלא רק שלא תורם לכך ששממשלה תמלא כאן קדנציה שלמה, אלא שהיא מרבה את הקיטוב הקיים ממילא בחברה הישראלית.
בזבוז כספים בבחירות - נתניהו מתעלם את הדבר הבסיסי הזה שכח
בנימין נתניהו כאשר פעל להקדים את הבחירות. הוא התעלם מכך שהדבר כרוך בהוצאה של מיליארדי שקלים ותוצאותיה הבסיסיות אינן מבטיחות רבות. הוא מעולם לא נקף אצבע לתקן זאת. הוא שהשלים תשע שנים על כס ראשות הממשלה טוען כי התנהלה מערכה מאורגנת לסילוקו מהשלטון כאילו מדובר היה ברפובליקת בננות בה מסלקים שליטים בכוח הנשק. הרי אתה הוא האיש שהבאתה עלינו את הבחירות המיותרות הללו ואפשרת לנו להביע דעתנו בקלפי. הרי אתה יודע כי בבחירות דמוקרטיות מחליפים את השליטים בדרך הכתובה בספרי החוק. בסך-הכל כראש הממשלה היית שליח של הציבור שבחר בך ואתה הייתה אמור לשרת את האינטרסים שלו. אם הציבור סבור כי לא מילאת את חלקך בעסקה הוא יכול לפטר אותך. שום דבר מיוחד במערכת יחסים בריאה בין שליט ונשלט.
בין אם בנימין נתניהו סיים את הקריירה הפוליטית שלו ובין אם נשאר בסביבה שום דבר משמעותי לא עומד להתרחש למחרת הבחירות. השלום לא יפרוץ, דאעש יהיה בסביבה, אירן תהיה מאיימת, וחסרי הדיור ימשיכו להאמין ולצפות לפתרונות. המקסימום שצריך לקוות שיקרה זה שינוי האווירה של תקופת נתניהו, תקופה של הרבה מילים והרבה פחות עשייה. עלינו לקוות כי הממשלה הבאה תהיה כזו שחבריה ירצו באמת לשרת את העם לא בהצהרות משיחיות אלא בעשייה יומיומית. על סמך העבר זו נראית תקווה עם סיכויי מימוש לא גדולים. אבל אולי הפעם נתאכזב לטובה ?
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
