נחום היימן - מנגינות שבלב היימן, מלחין על, מנגינות שהפכו לנכס צאן ברזל בפולקלור העברי ויש קונצנזוס לאומי, שהוא מגדולי המלחינים של השירה העברית והמנגינות הרבות שלו - הם המצבה שתישאר לנצח. אבל יש נקודה אחת שמציקה לי, כשאני קורא על שנותיו האחרונות, על מצבו הכלכלי הקשה, על העובדה שיש רבים מבין חבריו שטוענים שהמדינה מתעלמת מיוצר לאומי, מתעלמת מאומנים מבוגרים שנקלעו לקשיים וכו'.
ובכן, כל הקולות האלה, על עזרה של המדינה על תמיכה בתרבות על גווניה, קצת מרגיזים, ולמעשה גם מכעיסים. נחום היימן, במשך השנים הקודמות, המוצלחות שלו, הרוויח בצורה יפה ומכובדת, והוא בחר לבזבז את הכספים על ימי הוללות, יין ונשים. כמובן שזו זכותו - אלה כספיו ואלה חייו. הוא גם הוסיף - כאשר התגרש בשלישית, כשהעביר את התמלוגים על שיריו לגרושתו, שזה בהחלט זכותו ונדיב מאוד מצידו. ואני שואל בהקשר זה - אם אומן לא דואג לעצמו לעתידו, לא מבטיח את המחר, בחסכונות, בנכסים, בפתיחת חסכון פנסיוני, למה המדינה, כלומר: הציבור הרחב, צריך לעזור לו בעת צרה. מה שונה אומן יוצר - מעצמאי, חקלאי, או גמלאי של צה"ל או משרד החינוך, ניצול שואה וכו', שנקלע לעת זקנה למצב כלכלי קשה, למה לא לעזור להם?
אבל לבוא ובשלב ב'-ג' של החיים, להתלונן שהמדינה לא עוזרת, יש בו, לדעתי אלמנט של חוצפה. והשאלה העיקרית - איגוד האמנים הארצי, יכול היה להקים קרן פנסיה ולהציע לאומנים להשתתף בקרן, כמו שעושים ארגונים אחרים בעניין זה, כדי ליהנות לעת זקנה מתשלום שמאפשר בסיס לקיום בכבוד מינימלי. עם זאת, נראה לי שאומן, שגר בעיר או במועצה מסוימת רוב חייו, שם יצר ופעל, יכולה לבוא לקראתו, בהנחה בתשלומים עירוניים, כמו ארנונה ושירותים עירוניים בגובה של 50%, גם מחברת החשמל ותאגיד המים וכדו'.
טייקונים ותספורת מדי פעם, צצים טייקונים שהתעשרו משך השנים תוך קבלת אשראים פראים מהבנקים וכשמתברר שנקלעו לצרות כספיות אדים רצים לפשוט רגל או להקפאת הליכים, או להציע "תספורת" על הכספים שנעלמו. השורה של הטייקונים ארוכה ומתמשכת, לדוגמא: דנקנר, תשובה, לבייב, פישמן ועוד...
הפתרון לדעתי צריך לבוא מחקיקה, שתסדיר את הנושא, כך שבנקים שנתנו אשראים פראיים, ללא הגבלה כמעט, ללא ערבויות ובטוחות ממשיות וטובות יישאו הן בעצמן בגרעין, מרווחי הבנק ומנהליו ולא על חשבון הציבור ולא על חשבון בעלי המניות. העונש צריך לחול על הבנק אישית, עד שילמדו ועד שהסיפור של השקעות פראיות ללא ערבויות ממשיות יפסק. אם הבנקים רוצים להמר, בבקשה על חשבונם, כמו מהמר פרטי, כי הציבור שלא פשע לא צריך לשלם.
היועץ המשפטי לממשלה וסמכויותיו הסכסוך בין היועץ המשפטי ל
ממשלה לבין שר הביטחון איווט ליברמן, קיבל פומבי בנושא של החזרת גופות המחבלים. כאשר שר הביטחון ממליץ לא להחזיר אוטומטית אלא בקבלת תמורה או של התחייבות או של חילופי גופות כמו הגופות שבידי חמאס עזה, מ"צוק איתן". ובכן, לדעתי כאשר מדובר במדיניות או נקיטת עמדה של מערכת הביטחון, או עמדה פוליטית של הממשלה - היועץ המשפטי תפקידו לייעץ לממשלה או לשר, אבל לא לקבל החלטה ולא להתערב בקביעת מדיניות, כל עוד ההחלטות הן במסגרת שלטון החוק.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנובע מהגדרת תפקידו, הוא לייעץ לממשלה ולגופי השלטון בשום אופן ובשום מצב להחליט להתערב או להתנגד, אם המהלכים הם חוקיים, אבל אולי לא יפים ולא אסתטיים. תפקידו של היועץ, לשמור שהממשלה והשרים, לא יפרצו את גבולות החוק, אך לא לאיים, לא להיעלב ולא להתנגד. לכן יכול להיות מצב ששר לא יקבל את הייעוץ ואת דעת היועץ ועדיין יהיה במסגרת סמכויותיו ותפקידו.
החלטות פוליטיות, כלכליות, חברתיות, כל עוד הן חוקיות, אל לו להתערב ואל לשר המתאים לפחד לדחות את הייעוץ. על היועץ לדעת, מה מקומו וסמכויותיו בהיררכיה של הפירמידה, ומי שלא יודע צריך להעמיד אותו במקומו.
עצה ממבט אישי היות והייתי שנים רבות יועץ משפטי של גופים שונים במסגרת צה"ל (לא יועץ משפטי לממשלה), פעלתי לפי העקרונות שפרטתי לעיל, שמרתי על מסגרת החוק ודיניו, ולכן גם לא נעלבתי, ולא הופחדתי באותם המקרים שלא קיבלו את דעתי. אבל אם היועץ פועל בהיגיון ובנאמנות, דעתו לרוב מכובדת ויש לו תמיד אוזן קשבת.
אהוד ברק שוב הבריק אהוד ברק עשה זאת שוב כלומר: הברקה מן העבר, כדי לעקוץ את נתניהו בנושא רגיש ביטחוני, שהוא לא יכול לפרט. אז מי כן יכול לפרט העיתונאים, הרכילאים, אולי אחד השרים ידליף לתקשורת או אולי הוא עצמו. מדובר בתרגיל עוקץ שמטרתו לעורר ניחושים בציבור כדי שבכל הרשתות ובכל מהדורות החדשות יתחילו לחפש פירורי מידע וסיפורי בדים שיתפשטו כאש בשדה התקשורת. מדובר באותו אהוד ברק שהיה ראש ממשלה כושל, שהפסיד בבחירות, הרס את מפלגת העבודה שלא התאוששה עד היום, אותו ברק שהיה שר ביטחון אצל נתניהו ובתקופה זו הלל אותו, שיבח אותו, על מנהיגותו ושיקול דעתו -ליקק לו, עד שעזב .עכשיו עם הופעה מחודשת, בוגרת עם זקן, הוא רוצה לעשות קאמבק-או לפחות לתפוס כותרות ומה יותר פשוט מאשר לספר ולא לספר כלום על החלטה ביטחונית רגישה. לעומת זאת -הוא ברק לאורך תפקידיו הביטחוניים, מעולם לא טעה, לא שגה, לא סטה, ולא הזיל דמעה כמו בבריחה מהתרגיל של סירת מטכ"ל בנגב בו נהרגו מטיל שגוי כמה מחילנו או מהבריחה הלילית החפוזה מלבנון תוך הזנחת כוחות, ששיתפו פעולה עם ישראל של מיג"ור חדד הם אנשי הצד"ל שלחמו עם ישראל בחיזבאללה והופקרו לגורלם המר בלבנון ואלה שהגיעו לישראל עוד לא שוקמו כראוי עד היום. אבל זה ברק -עם או בלי זקן.
תמונת הילד מסוריה תמונת הילד הפצוע בסוריה(למעשה שני ילדים באמבולנס שניצלו מאותו בניין הרוס) יושב פצוע, מדמם מכוסה באבק ובהלם מוחלט. ואם נוסיף לכך את התמונה של הילד הקטן שנפלט בחוף של האי היווני גופתו של ילד ממשפחת פליטים שברחה מסוריה ולא הצליחה להגיע לחוף מבטחים נקבל תמונה שמזעזעת את כל העולם. אבל העולם הנאור, השבע, האדיש והצבוע אומנם מזדעזע לרגע אך לא עושה דבר בנדון, רק מפזר קלישאות שחוקות וישנות. דאעש שידו גם במלחמת האזרחים בסוריה, צוחק כל הדרך אל החורבן וההרס(קרוב ל-400'00 הרוגים ביניהן נשים ואלפי ילדים) ומה עושה העולם, מה עושה הנשיא אובמה, שמפחד להגיד איסלאם קיצוני. ואז מגיע פוטין שמזהה הזדמנות היסטורית להכניס רגל למזרח התיכון מנצל את חולשת אובמה והמערב, עוזר לאסד דאעש ובאותה הזדמנות גם את העיר חאלב הנצורה כולל אזרחים מסכנים שיש להם ילדים כמו הילד בתמונה. אבל שימו לב, כשמגיע תור ישראל, הם פתאום מתעוררים לחיים, יש זמן לחרמות, לגינויים, למשטים, לחרם על יצוא מוצרים מיו"ש וסימון עגבניות מבקעת הירדן. וכשהורגים פלשתיני שבא לרצוח יהודים או ילדים או חיילים הם משתוללים בביקורת ובהצהרות על פגיעה באפשרויות השלום. נו באמת, אז מתי יש להם זמן, להתכונן לתביעה של אבו-מאזן כנגד הצהרת בלפור או לבדוק את הקשר היהודי להר-הבית ומה עם דוד המלך ובעיקר עם מים לדוד המלך. ככה זה שאתה שייך לעם היהודי היושב בציון.
תגובה ציונית הולמת התגובה הישראלית על ירי הטילים מעזה, הייתה מהירה, חזקה ולא פרופורציונלית. זאת בדיוק המדיניות שצריך להנהיג מעתה השיטה של ירי טילים בודדים בתפזורת חיבת להיפסק. התגובה הראשונית ככל שתהיה יותר חזקה וכואבת תביא לתוצאות טובות יותר. חמאס צריך להחליט שלום שקט מתמשך או מלחמה. אין שיטת ביניים של התשה דרך זו נכשלה ויישובי עוטף עזה לא יהיו בני ערובה. אם חמאס שכח -מה היו ההשלכות הכלכליות והחברתיות של מבצע צוק איתן בעזה, צריך להזכיר להם. והיה כי תצא למלחמה הנבואה של ליברמן עוד עלולה להתגשם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
