אצלנו בישיבות ועד הבניין החלטנו להנהיג הצבעה דמוקרטית. כל החלטה מתקבלת ברוב קולות בעלי הדירות. הצבענו באופן דמוקרטי ביותר על גובה התשלום, טיפוח הגינה וניקיון המדרגות, אחזקת הלובי והגג וכו'. הכל הלך למישרין וברוח טובה, עד שנכנסה לוועד יועצת משפטית.
הנה, לפני כחודש כינסנו את כל השכנים וברוב קולות החלטנו להקצות חלק מכספי הוועד לטובת טיפוח הגינה שמסביב לבניין. מיד התרוממה מכיסאה היועצת המשפטית שלנו, סמוקה וזעומה ואמרה בחדות מדגישה כל מילה: "איני רואה כל סיבה לטפח גינה מסביב לבניין. סתם בזבוז כסף שלא אתן ידי לו, ומציעה גם לכם למשוך את ההצעה מאחר שאם אחד השכנים יפנה לערכאה משפטית, לא אוכל לגונן על החלטתכם החיובית בנדון".
שתיקה נשתררה והבטנו כולנו הלומים באשת השררה עד שיו"ר וועד הבניין גמגם: "טוב. ההצעה בעניין הזה יורדת". התפזרנו בשקט בהחלטה שלא עושים דבר, תוך שאנו מעכלים את הכוח החדש שצץ בבניין.
לפני כשבוע בעקבות הגשמים החל הגג של הבניין לדלוף והשכן מהקומה העליונה הזעיק ישיבת ועד בית ודרש שנקצה כסף במיידי לתקן את הגג ולזפת אותו. כשכנים קוליגיאליים הצבענו בעד תיקון הגג פה אחד, ואז מקצה החדר שמענו את היועצת המשפטית שלנו אומרת בשקט:
"העניין הזה של כמה טיפות מהגג מגוחך, וכיועצת משפטית שלכם אני ממליצה לא לעשות דבר ולתת לגשם לעשות את שלו. בסופו של דבר אנו חיים במדינה שחונה, והנזק שעלול להיגרם לגג ו/או לדירה שמתחתיו הוא מינורי. מאידך-גיסא, כספי הוועד יבוזבזו לשוא על תיקון דבר שבמילא יסתדר מאליו. עצתי המשפטית: רדו מזה"!
"רגע רגע", העז השכן שגבל עם הגג, "את בכלל ראית מה קורה בדירה שלי שאת מדברת על נזק מינורי"?
ההיא הביטה בו במבט מתנשא ואמרה ביבושת: "אני לא צריכה להיות נוכחת באירוע כדי לדעת מה נכון ומה לא. במקרה זה אתה לא צודק. לא משפטית ובטח שלא פוליטית, בנסיונך לבזבז כספים של אחרים לרווחתך האישית".
התפזרנו בהחלטה שלא עושים דבר. היא צודקת, היועצת המשפטית שלנו. מזל שהצילה את כספינו. שיתמודד האיש הזה באופן אישי עם הבעיה הזו שלו.
אתמול התקיימה ישיבת ועד דחופה. כל השכנים התכנסו בלובי, וזאת כדי להעלות נושא חשוב שדרש מענה מיידי: נזילה בצנרת האמירה את חשבון המים המשותף, והעירייה הזהירה אותנו שעלינו לתקן זאת. יו"ר הוועד הזמין שרברב שבדק ואמר שהנזילה ב"חנוכיה" ועלות תיקונה
4,000 שקל. יו"ר הוועד פרש בפנינו את הנושא והודיע שאנו חייבים בגבייה מיוחדת של 400 שקל מכל אחד כדי לפתור את הבעיה האקוטית הזו.
כולנו הצבענו פה אחד בעד התיקון והתשלום הנוסף, אך אז שמענו שהגברת היועצת המשפטית שלנו שינתה תנוחה. נשתררה שתיקה ועינינו ננעצו בה בציפייה. "סליחה", פתחה והביטה בנו במבט קשה, "אתם נורמלים? בשל נזילה פעוטה אתם מתכוונים לשלם כל כך הרבה כסף? אני מודיעה לכם שלא אתן ידי לשוד הזה..."
"סליחה גבירתי", שאל יו"ר הוועד, "אפשר לדעת באיזו דירה את מתגוררת"?
"אני לא מכאן", ענתה, "אבל זכותי המלאה להביע את דעתי, ואם ניתן, להעניק לכם היבט משפטי על כל פעולה שאתם מבצעים".
היו"ר היה המום, כמו כולנו, אך התעשת ושאל: "את לא מכאן? אני לא מבין מדוע התנדבת למלא תפקיד של היועצת המשפטית שלנו"?
"הצחקת אותי", ענתה, "בהתנדבות? ולמה אתה חושב שכספי הוועד נועדו"?
C וכל הזכויות שמורות לשכנים בבניין.
[
מקורות]
