כידוע החליטה הכנסת על "חוק ההסדרה", שבא למנוע את הריסתם של בתים רבים שנבנו
בתום לב בהתיישבות ביהודה ושומרון. אולם החשש הגדול היה שהבג"ץ יפסול את החוק. לצורך כך התכוונו בקואליציה לחוקק את "פסקת ההתגברות" (תיקון לחוק יסוד "
כבוד האדם וחירותו"), שמטרתו לאפשר חקיקה מחודשת של חוק אשר נפסל על-ידי בג"ץ. החוק נועד גם לאפשר חקיקה מחודשת בעניין גירושם של מסתננים מאפריקה, שהרי גם בנושא זה פסל בג"ץ חוקים של הכנסת. תומכי התיקון ביקשו להעבירו ברוב של 61 קולות (או קצת יותר) ומנגד דרשה נשיאת בית המשפט העליון כי החוק יעבור ברוב של 70 קולות של חברי הכנסת, וזאת ביודעה כי אין בידי הקואליציה אפשרות להשיג רוב כזה. השר כחלון מ
מפלגת "כולנו" לא הסכים לתמוך בעמדת הקואליציה ודרש כי החוק יחוקק בהסכמה עם בג"ץ, ואם לא תהיה הסכמה כזו אז סיעת "כולנו" תצביע נגד החוק, ובכך הוא הכשיל את כל המהלך.
ראש-הממשלה, נתניהו, לא הצליח להשפיע על השר כחלון והניח לו לקבוע את מדיניות הממשלה בעניין קריטי זה. ראש הממשלה ויתר למעשה על יכולת המשילות שלו ושל ממשלתו ועל יכולת ההכרעה נגד שליטתה של מערכת המשפט בניהול ענייני המדינה. ראש הממשלה נגרר אחרי השר כחלון ושתק כנגד הווטו הבוטה שלו וכנגד עצירת המהלך החשוב ביותר שנדרש מבחינה חוקתית ודמוקרטית.
באותה השעה ובאותו העניין היה על ראש-הממשלה לעצור את הכל, לפנות אל העם ולומר: "אתם בחרתם בי ובממשלתי אך ידי כבולות. בית המשפט העליון עוצר את צעדי הממשלה ואינו מאפשר לה ליישם את מדיניותה. אני לא יכול לגרש מסתננים מאפריקה שהרסו את דרום תל אביב ואיני יכול למנוע הרס של אלפי בתים שנבנו בתום לב. אני לא יכול להרוס בתי מחבלים ואני גם לא יכול לעצור מימון ממשלתי לתיאטראות וליוצרים אשר מכפישים את חיילי צה"ל ומייצרים מופעים וסרטים אנטי-ישראלים. על כן אני פונה אליכם וקורא לבחירות ואני מבקש הצבעת אמון בי ובמדיניותי כנגד ההשתלטות הבלתי נסבלת של בג"ץ על ענייני המדינה. אני מבקש מכם מנדט כדי לשנות את המצב האנטי-דמוקרטי הזה".
אך זה לא קרה, דבר מכל זה נתניהו לא אמר. אבל עכשיו, לבסוף, אנו בכל זאת נגררים לבחירות... מה שהיה צריך לבא כיוזמה ממשלתית מופיע עכשיו כדבר סתמי. אנו נגררים עכשיו לבחירות ללא נושא אמיתי שיעמוד על סדר היום, ללא קריאה של נתניהו שתלכד את העם סביב נושא הכרחי, ממריץ ומלכד. ראש הממשלה החמיץ את השעה ואת ההזדמנות לשינוי מכונן והכרחי בשיטת הממשל בישראל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
