אירן על פרשת דרכים גרעינית

ב- 31 ליולי 2006 קבלה מועצת הביטחון (מועבי"ט) את החלטה 1696 הקובעת, בהתאם לסעיף 40 של פרק VII באמנת האו"ם, כי על אירן לבצע את הצעדים שנדרשו על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), החיוניים על-מנת לבנות אמון בהצהרתה על יעוד תוכניתה הגרעינית לצרכי שלום בלבד [1]. כמו כן, סבא"א התבקשה לדווח, עד ל- 31 לאוגוסט, האם אירן השעתה, במלואן ולאורך ימים, את כל הפעילויות הנזכרות בהחלטה, כמו גם על "תהליך הציות האירני לכל הצעדים שנדרשו על-ידי מועצת הנגידים של סבא"א". לפיכך, יש לאירן הרבה פחות מחודש על-מנת לאפשר לסבא"א לוודא את הציות להחלטה ולהגשת דוח חיובי למועבי"ט.

בנאומו לפני מושב מועבי"ט לאחר קבלת ההחלטה, לא הציג שגריר אירן לאו"ם כל רמז על כוונות ארצו, אולם אמר כי "הם [האירנים] הציגו פעם אחר פעם את חוסנם אל מול לחצים, עיוות-דין, וכפיה". עם זאת, הוא עמד על כך שהסיבה היחידה לצעדי מועבי"ט היתה, כי "אירן החליטה, לאחר יותר משנתיים של משא-ומתן, לחזור ולממש את זכותה הבלתי ניתנת לערעור לטכנולוגיה גרעינית למטרות שלום..." כמו כן, מנהיגים אירניים רבים דברו על ההשפלה לאירן אם תוכרח לזנוח את תוכניתה להעשרת אורניום ותוכניות אחרות בעלות פוטנציאל צבאי. סביר מאד כי אירן לא תציית לדרישת מועבי"ט. לא ברור עדיין אם מועבי"ט תהיה מוכנה להטיל סנקציות על אירן, אבל כמעט ודאי שאירן לא תוכל לסמוך על כך שמועבי"ט תסתפק במלים בלבד כאסטרטגיה ארוכת-טווח. נראה כי טקטיקת משיכת-הזמן של אירן תגיע בקרוב לקיצה.

מהן האופציות של אירן? אירן מהווה יריב ערמומי שפעל תדיר בצורה שלא ניתנה לצפייה מראש. עם זאת, נראה כי עתה עליה לבחור בין ברירות קשות: היא יכולה לציית להחלטות מועבי"ט; היא יכולה להתעלם מהן ולקוות לטוב; היא יכולה להשעות את פעולת הפיקוח בארצה או אף לבטל את הסכם הפיקוח עם סבא"א; או, היא יכולה לפרוש מהאמנה לאי-ההפצה של הנשק הגרעיני (NPT), בהשתמשה בתקדים הצפון-קוריאני. דבר אחד ודאי: אירן תתמיד בשאיפתה להשיג נשק גרעיני, אם לא במסגרת הפיקוח הבינלאומי, אזי בחשאי.

יקשה מאד על אירן לזנוח את שאיפותיה הגרעיניות, מסיבות רבות. האחת - להציג עמדת הרתעה בפני כמה איומים מוחשיים: כוחות ארה"ב המוצבים באפגניסטן, עירק ומדינות המפרץ מאיימים כמעט מכל כיוון אפשרי; למרות שעירק אינה מסוגלת כיום לאיים על שכנותיה, היא תוכל בעתיד להופיע מחדש ככוח אזורי משמעותי; ובנוסף, ישראל נתפסת כמדינה גרעינית עוינת. סיבה שנייה נובעת משיקולים פנימיים: המשטר הנוכחי באירן הצליח לאחד את האומה סביב התוכנית הגרעינית, אולי כגורם המאחד היחיד. קריסת גורם זה עלולה להחיש את נפילת המשטר.

הסיבה השלישית היא שיקול אזורי דינאמי שהוא מסובך יותר מהאחרים. מדיווחים בתקשורת נראה, כי אירן לא היתה מרוצה מהמהלך של חיזבאללה ב-12 ביולי, שהתפתח במהרה לעימות בקנה-מידה גדול עם ישראל. אי-שביעות רצונה של אירן נבעה ככל הנראה מכך שהיא לא שלטה בהתפתחויות ושהתזמון היה מוקדם מדי, בראייתה. אירן וסוריה חימשו את חיזבאללה במאגר עצום של רקטות לטווח קצר, בינוני וארוך יותר. עם זאת, תפקידה של אירן כספק נשק היה משני, בעוד היא מבקשת לעצמה תפקיד ראשי.

אילו נדחתה ההתלקחות עד אשר היתה בידיה יכולת גרעינית צבאית, היה נוצר המצב שביקשה. במקרה כזה, נשק גרעיני אירני היה יכול לשמש כגורם מרתיע אל מול מתקפה ישראלית נגד חיזבאללה ו/או סוריה. חמורה יותר היא האפשרות של מתקפת-מחץ גרעינית על ישראל. תסריט זה יכול אומנם להראות לא הגיוני, אך בהינתן הצהרותיהם של מנהיגים אירניים ובראשם הנשיא מחמוד אחמדינג'אד, אין אפשרות לפסול אותו לחלוטין.

בהינתן נחרצותה של אירן להשיג יכולת גרעינית צבאית, נראה כי קרב רגע האמת, לא רק עבור אירן אלא גם עבור מועצת הביטחון. אם לא תשית מועבי"ט עונשים כבדים על אירן, תשתמש זו בכל הזמן שיעמוד לרשותה על-מנת להשלים את בניית מפעל העשרת האורניום ותתחיל בהפקת אורניום מועשר באיכות צבאית. אף-על-פי שניתן להשעות או להשיב לאחור את התוכנית האירנית כמעט בכל שלב שהוא, הדבר נעשה קשה יותר ויותר עם חלוף הזמן, עם התקדמות העבודה במפעל.

הצעד המשמעותי הראשון באו"ם היה האיום בסנקציות. הזמן לביצוע הצעד הבא מתקרב, אך אם חברות במועבי"ט, כגון רוסיה וסין, יסרבו לבצעו, ישחק הדבר לידי אירן. סנקציות, החל מאיסור על הסחר בחומרים מדעיים וטכניים, ציוד וידע היכולים לסייע בשאיפה להשגת נשק גרעיני ולאחר מכן במעבר, אם יהיה צורך בכך, לאמצעים חריפים יותר כגון אמברגו על תזקיקי נפט ומוצריו - יעבירו מסר לאירן, כי בניגוד לרטוריקה, לא מוכן העולם להשלים עם נשק גרעיני אירני.