טרור: 5 כוכבים...

באחת השבתות ראיתי תוכנית שנקראת מספרי סיפורים. בתוכנית זו סיפרה קולט אביטל על מקרה סברה ושתילה שהושווה בצרפת, שם היתה צירה בשגרירות, לטבח באורדור בו, לדבריה נטבחו יהודים.

אורדור היא מקרה מאד מפורסם בהיסטוריה הצרפתית החדשה. המקרה האמיתי היה 11 ימים אחרי הפלישה לנורמנדי. שיירה של הצבא הנאצי הותקפה מן המארב ליד הכפר אורדור סור גלן   (Oradur-sur-Glane)  ה- SS ריכז את כל תושבי הכפר בכנסיה ושרף אותם. אחרי כן הוחרב הכפר ונשרף. עד היום ניתן לבקר בחורבות הכפר שנישאר כמצבה אילמת לחיתיות של הנאצים.

במקרה זה של אורדור לא היה כל קשר ליהודים

מעניין שבחיפוש שערכתי באינטרנט, השם אורדור מופיע בסמיכות לדיר יאסין, כפר מרצחים בפאתי ירושלים שתושביו הוזהרו, תוך איבוד יתרון ההפתעה, ונתבקשו לעזוב את הכפר. בתום כיבוש הכפר התברר כי נהרגו אזרחים רבים, התנהגות ידועה של לוחמי "חופש" ערבים להשתמש באזרחים בתור מגן חי.

נראה שקולט אביטל לא למדה את החומר, לא כשהיתה צירה בשגרירות ישראל בצרפת ולא אחרי כן. בהיותה גורם בכיר לאורך שנים רבות במשרד החוץ ניתן להקיש על הידע והבקיאות של חבריה במשרד החוץ. 

לפני זמן קצר נפטר אבא אבן, שהיה אוטודידקט יוצא דופן. נראה שרוב ממשיכי דרכו היו והם חיוורים ביחס אליו. ונשאלת השאלה, אם מדינה בעלת מקבץ כישרונות נדיר לא יכולה להוציא מקרבה 500 אנשים המתקרבים לרמתו המקצועית של אבא אבן?

ולשגרירות ישראל ביוון, כדאי לכם לדעת שהיה מקרה דומה ביוון בכפר דיסטומו (Distomo) בו בעקבות תקיפת שיירתSS   ב - 10 ליוני 1944 נרצחו 218 תושבי הכפר - מתינוק בן חודשיים עד זקן בן 86, מקרה שדומה יותר לטבח בסברה ושתילה, שבוצע בפאתי בירות על-ידי נוצרים, כתגובה מאוחרת לטבח של הארגון לשחרור פלשתיןבנוצרים בדאמור, כהכנה לשחרור "פלשתין".

המגזין האוסטרלי SMH מפרסם מאמר (שבת, 21.12.02) שכותרתו: "טנקים ישראלים מטילים צל על רוח חג המולד, אשר בה מפרט הכתב כי "קשה לדמיין את האווירה הקשה של חג המולד בבית לחם יותר מאשר בשנה זו. ישראל כפתה שוב את הכיבוש הצבאי שלה על העיר... והאזור המקיף את כנסיית המולד, המקום בו על-פי המסורת ישו נולד, נשלט כעת על-ידי חיילים ישראלים חמושים".

ה"אב" קרנרדוס מצוטט באומרו, כי "מלך השלום, ישו, נולד כאן. אבל לא היה כאן שלום מאז זמנו של המלך דוד". ובצד השני של הכיכר, עומד עומר חביב, פלשתיני בן 17, אשר בילה 25 יום בכנסיה באפריל. הוא עדיין מאמין, כך נכתב, כי "אם הישראלים עדיין מוכנים להושיט ידם לשלום ולידידות הם ימצאו שותף נכון, לפחות בקרב פלשתינים 'רגילים' רבים". "אם הם (הישראלים; ה.פ.) רוצים שלום, בסדר, אין בעיה, אבל אם הם רוצים להרוג אותי והם מביאים את הרובים שלם, יש בעיה".

עוד נכתב, כי עד לא מזמן יכל ראש הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, לבקר בבית לחם, וכי הוא ביקר באופן קבוע במיסה בחג המולד, עד לשנה האחרונה, בה מנעו ממנו הישראלים את הכניסה.

אבל מעבר לטקסט, שנראה די אובייקטיבי, אומרת התמונה הכל: צילום פיסלה של הבתולה מרי, מוכתמת בדם, ותחתיו כתוב: "פיסלה של הבתולה מרי, מוכתם בדם כתוצאה מירי של הישראלים" (ירי כתוצאה ממה? לא מפורט). התמונה, תמונה אמיתית, וגם מה שנכתב עליה נכון. האם למרות זאת ניתן לקרוא לסיקור מסוג זה תעמולה?

אין ספק, שני צדדים למטבע. גם הסיקור הישראלי את האינתיפאדה, הראשונה והשניה, סיקור "המלחמה" (והדיון הניצחי בכך שאנחנו נמצאים במלחמה, גם אם לא קוראים לה מלחמה אלא בכותרות העיתונים בלבד) גם הוא מעלה שאלות לא מעטות. השפה בה בחרה העיתונות להשתמש, של "הם" ו"אנחנו", פעולות צה"ל "בתגובה" ופעולות הפלשתינים "מפרות הסדר" ועוד דרכים רבות אחרות בהן משתמשת התקשורת להעביר את מסריה, גם אם בחלקן, וגם אם בחלקן הגדול נכונות - אינה מאפשרת לנו לדעת בעצם, מה נכון ומה לא, מי אובייקטיבי (יש כזה? עוד דיון שלא נגמר) ומי לא. כל צד תורם את חלקו.

ערוץ 7, לפני מספר שנים, פרסם מילון מונחים לשדרניו. לדוגמא, בחלק מההוראות נכתב, כי יש לכתוב "התהליך המדיני" במקום "תהליך השלום". הסבר הערוץ: טרם הוכח שהמגעים עם הערבים אינם מבוא למלחמה. או, "התפרעויות" במקום "הפרות סדר". ההסבר: זהו חלק ממאמץ להעניק חיפוי פסיכולוגי לאלימות הפלשתינית.

ספרו של דניאל דור, "עיתונות תחת השפעה", אשר מתאר את התודעה הקולקטיבית הישראלית שמתעצבת על-ידי התקשורת, והעיתונות אשר פועלת תחת השפעתם של הפחד, הזעם, השינאה והבורות, לדבריו,  יכול להיכתב בדרך דומה, על הסיקור "שלהם", כפי שאנחנו רואים אותו. גם כתבות באתרים הפלשתינים, בהם מתואר מצב בו חיילים ישראלים עצרו פלשתיני אשר "לא היה בידו משהו שנראה כמו נשק מסוכן", אינן מדווחות בעצם מה היה בדיוק אותו דבר ש"לא נראה כמו נשק מסוכן".

לנצח נוכל להצביע "עליהם", או להפנות אצבע מאשימה כלפי עצמנו, לזעזע את עצמנו בכותרות של "מלחמה", "כיבוש" וחלק מאיתנו גם לא ידעו מה בעצם עומד מאחורי הכיבוש, הנכבש, הכובש, אנחנו והם, אלה שרוצים שלום ואלה שמחרחרים מלחמה, כל צד בוחר בחייל שלו במשחק - לבנים ושחורים, משחק שנראה אחרת משני צידי הלוח.

הכותרות והשפה התעמולתית, של שני הצדדים - לטובת מי הם?; לטובת ביטחון המדינה?; גיוס התקשורת לטובת השלטון (שלנו, "שלהם")?; הפחדת הציבור או הכנתו למלחמה?; הרי קהל הקוראים הממוצע, הקורא את העיתונים הפופולריים, שאינם מגוונים, בלשון המעטה, את הכיוון בו נושבת בהם הרוח, אינו יכול או אינו מעוניין להתנגד לדעת השלטת. והרי הדעה השלטת מתגבשת בשיחות הסלון, לאחר עיון בעיתונים, לאחר שיחות, ובהתבסס על דיווחים בעיתון ובטלוויזיה (דומה, אפילו התמונות), ושטיפות המוח - ראוי להדגיש של שני הצדדים. מכאן, שהתקשורת אינה משמשת רק ככלי העושה את המוטל עליו כשירות לציבור שזכותו לדעת, אלא היא כלי להעברת תעמולה, בכל דרך שתסתכלו עליה, מעצם היותנו העיתונאים בני אדם המגוייסים למדינתם, בין אם נודה בכך ובין אם לאו. המצפון שאינו מאפשר לנו להראות מה שיכול להזיק לנו, עומד בעוכרנו. והפתרון היחיד - הוא שלום. ואולי הגיע הזמן, שיזם הסטאט-אפ הבא יזום רעיון מקורי וישים - כיצד להגיע לאותו שלום, וכך יימכר אותו סטארט-אפ בסכומי עתק, וירוויח מכך היוזם - הקונה, והציבור הרחב.

אוטופיה? בינתיים בהחלט שכן.

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין חטף השבוע ביקורת רבה, מימין ומשמאל. מימין - על שמיהר כביכול להודיע בשידור חי במוצאי שבת האחרונה, אצל העיתונאית שלי יחימוביץ' (פגוש את העיתונות, ערוץ 2), על שהורה לחקור חשדות לעבירות פליליות בפריימריז של הליכוד; ומשמאל - על שהורה לחקור חשדות גם בעבודה, ובכך, כביכול, העמיד שתי מפלגות אלה יחד באור פלילי, משל מדובר בחשדות ובהיקפים דומים בשתיהן.

נגד רובינשטיין ונגד התקשורת, הועלו השבוע טענות קשות. גם בגלל מה שנראה כצביעות. במשך עשרות שנים "שומנו" בכירי וגבירי העבודה על ידי אילי הון, טייקונים דחפו את מפלגת העבודה במשך שנים רבות, למהלכי הפרטה ומכירת חברות מהלכים שמהם יצאו נשכרים, ולהחלטות ממשלתיות שבהן היה להם עניין. אז נעשה הדבר כמעט בגלוי. בכירי העבודה לא התביישו להמריא במטוסים פרטיים של גבירי העולם. כסף ופוליטיקה תמיד הלכו יחד. עכשיו נעשים הדברים מאחורי הקלעים ומכאן, אולי ההתקוממות.

הדברים שאמר רובינשטיין, נפלו, לכאורה, כרעם ביום בהיר. התקשורת הכתובה והאלקטרונית עסקה בכך בהרחבה במשך כל השבוע. ובכל זאת, כלפי חוץ נראה עתה לאחר שהמשטרה נכנסה לעובי הקורה, כאילו מדובר בפרשה שאינה מחזיקה מספיק מים; וכאילו מדובר שוב רק במעשים בלתי כשרים מצד כמה מעסקני מרכז הליכוד וכמה קבלני קולות, שניצלו את השיטה הקלוקלת הנהוגה בליכוד, כדי להשחית מידותיהם של מועמדים הרעבים להצלחה ולמיקום גבוה ברשימת המפלגה.

האיום
בעלי אמצעים מושכים בחוטים

ובכל זאת, הפעם נראה כי הדברים שונים. העובדה שאחת, ענבל גבריאלי, הצליחה להעפיל למקום 29 ברשימת הליכוד, מדברת בגנות השיטה, אך גם נזקפת לחובת חברי מרכז הליכוד, שחלקם העדיפו קשרים עם מוקדי כוח חיצוניים, על פני כישורים מוכחים. אמנם אין מדובר בשחיתות ממוסדת מצד הנהגת הליכוד, אך בהחלט מדובר בתופעה מסוכנת, המתפשטת כמו סרטן בלב המפלגה. לכן רובינשטיין נזעק, ובצדק. אין מדובר בשליפה, אלא בהחלטה שהתקבלה אחרי שבועות שבמהלכם הבשילה.

השבוע התברר כי רובינשטיין התריע על כך כבר לפני כמה שבועות. כאשר בעיתונים החלו להתפרסם כתבות על תשלומי השוחד שמבקשים לעצמם קבלני קולות, היה זה רובינשטיין אחד האישים שהפנימו זאת. הוא התריע, אך לא עשה רעשים במידה כזו שהיה בהם להרתיע את כל ספסרי הקולות מביצוע זממם. רובינשטיין הנחה את המשטרה. בשבוע האחרון של נובמבר לפתוח בחקירה נגד כמה גורמים "שסומנו" כמפוקפקים המשטרה אכן החלה בבדיקה ואספה בעיקר כתבות. גורמי המודיעין המשטרתי עשו שעות נוספות, לרבות פגישות עם עיתונאים, שהתבקשו לשתף פעולה.

היועץ החליט להכות חזק רק בשבוע שעבר. ממידע שהובא לידיעתי עולה כי רובינשטיין נזעק ויצא לציבור, לאחר שהובא לידיעתו מידע רגיש ביותר, שעיקרו חשש שגורמים בעייתיים חברו עם עמרי שרון, במה שמכונה "הדיל הגדול", ורכשו עמדות השפעה קרובות ביותר לראש הממשלה אריאל שרון. הדיל נדרש כדי להתגבר על כוחו של בנימין נתניהו במרכז הליכוד בכלל, ובסניף רמת גן בפרט. על פי אותו מידע, אחד הגורמים שחברו לעמרי אף התרברב בדבר ההשפעה הישירה שרכש אצל שרון הבן (כדאי לשים לב, כי לפחות בשלב הזה, טרם הופנתה אצבע מאשימה לקבלני קולות המזוהים עם נתניהו).
רובינשטיין, שסירב להתייחס לפנייתי בנושא, רואה במה שאירע בפריימריז משום "איום שלטוני" מובהק. בשלב זה לא ברור האם הנחה את המשטרה לבחון את, הקשרים של עמרי עם אותם גורמים. מזאת הוא נזהר כפל כפליים. אך גם זה יבוא ובקרוב. המדובר, ככל הידוע, בכמה גורמים בעלי אמצעים בלתי מבוטלים, בהם שלומי עוז, מבעלי חברת השמירה "צוות ביטחון"; כרמל שמע, בנו של מלווה בשוק האפור ואיש עסקים ידוע באזור רמת גן.

שמו של קובי מימון, איל הון גדול, המחזיק בעסקי נפט ובנייה בישראל, נזכר גם הוא. לא כגורם מפוקפק, חלילה, אלא כמי שרכש לעצמו מעמד מיוחד. מימון המחזיק בשליטה בחברות "נפטא", "יואל" ואחרות, מוכר כאיש עסקים הגון ורציני. יחד עם זאת, אין זה סוד כי הוא צבר כוח רב גם בליכוד. הוא מושך בחוטים בקרב חברי מרכז הליכוד, באמצעות יגאל ינאי, שהתמודד בעבר על ראשות העיר ראש העין (ונכשל). במסגרת "הדיל הגדול", סייע ינאי בקידומם של עמרי שרון (מקום 27) ברשימה, חיים כץ (מקום 38) וסילבן שלום (מקום 4), ברשימת הליכוד.

הקצין
החשוד שמוביל את החקירה

ופטור בלא כלום, הרי אי אפשר. רובינשטיין מוביל עתה מהלכי חקירה נגד בכירים בשתי המפלגות הגדולות. שלא בטובת הציבור, יש בידו הכוח לקבוע כעת לפחות חלק מתוצאות הבחירות. לכן ראוי לבחון את מהלכיו בבחינת כבדהו וחשדהו. במיוחד לנוכח החלטות מוזרות שקיבל במקרים מסוימים, ואוזלת ידו במקרים אחרים. אחת הבולטות שבהן, אותה קיבל באחרונה: הקפאת ההליכים המשפטיים והחקירות המשטרתיות עד אחרי הבחירות נגד שורה של אישים, בהם: אהוד ברק ואנשיו (לרבות יצחק הרצוג), אריאל שרון ובנו עמרי, זהבה גלאון, עמיר פרץ, בנימין בן-אליעזר, אברהם בורג, עמרם מצנע ושלמה בניזרי.

אחת ההחלטות המוזרות ביותר שהתקבלה ממש בימים אלה, נוגעת למי שעומד עתה בראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. עכשיו כבר אין זה סוד כי הקצין הבכיר נחקר בקשר לביצוע מעשים פליליים בפרשת האזנות הסתר המיוחסת לו. נטען נגדו כי צותת שלא כדין לבכירים בממשל בישראל (כמו נתניהו וליברמן), לאנשי עסקים ולעורכי דין, ולרבים-רבים אחרים, כל זאת תוך הטעיית בית המשפט ועבירות
חמורות נוספות. המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) המליצה להעמידו לדין. למרות זאת, לקה רובי נשטיין בשיתוק, ובעת הזו הוא נמנע, משום מה, מהסקת המסקנות המתבקשות, היינו: העמדה לדין ו/או השעייה ו/או הדחה. יותר מזה: מתברר כי בימים אלה עוסק מזרחי, מכוח סמכותו כראש אגף החקירות, בהובלת המהלכים והחקירות החדשות נגד אנשי הליכוד. כך יוצא, שכוונתו הטובה והנכונה של רובינשטיין, למען יהיה מחננו טהור, מטופלת בידי קצין משטרה בכיר הנגוע בעצמו במעשים פליליים לכאורה. האם בנסיבות אלה אפשר לצפות לחשיפת האמת ולמיצוי הדין עם העבריינים בפריימריז של הליכוד? אשרי המאמין.