משוא פנים

זה היה לפני כשנה וחצי, כשמתנגדי תוכנית ההינתקות יצאו לחסום נתיבי תנועה במחאה על תוכנית ההינתקות שיזם שרון תוך הפרת מצע הבחירות שלו ואשר היו לה השלכות פטאליות על מדינת ישראל.

התקשורת השתלחה באנשים האלה שיצאו עקב אכפתיות ודאגה אמיתית לגורל המדינה וקראה להם מפרי חוק, מבלי לציין שמי שערך את תוכנית ההינתקות, הפר חוקים הרבה יותר גדולים ומבלי לציין את העובדה שכשמתנגדי התוכנית ניסו למחות באמצעים המוקנים להם בחוק, מנעו זאת מהם (כפר מימון) ובכך בעצם לא הותירו להם כל ברירה אחרת.

בתי המשפט החרו אחר התקשורת והעמידו את האנשים האלה לדין, תוך ביצוע משפטים קבוצתיים ותוך עיכוב אנשים (בינהם בני נוער) תקופות ממושכות במעצר. בהמשך הואשמו חלק מהפעילים האלו בביצוע עבירה פלילית של חסימת עורקי תנועה, על אף שלא התקיים היסוד הנדרש להתגבשות העברה הזו - כוונה לסכן חיי אדם, והנה רק בשבוע שעבר התבשרנו שח"כ יואל חסון, ח"כ אלקין מקדימה ועוד 2 ח"כים ממפלגת העבודה חסמו נתיבי תנועה.

המחאה על מה? על זה שעומדים לשנות את שיטת חישוב המס על הליסינג באופן שיגרום לתשלום מס גבוה יותר על שרותי ליסינג. הבנתם את זה? לא על תרופות לחולי הסרטן, או על הפסקת הקסאמים יצאו נבחרינו להפגין, אלא על העלאת תשלום המס באחוזים אחדים לאוכלוסיה שמשתמשת בהסדרי ליסינג, שכלל איננה אוכלוסיה חלשה.

ומדוע הח"כים הנכבדים היו צריכים להפגין? האם הם שכחו שהם אלה שמחוקקים את החוקים וביכולתם לשנות את ההחלטה בפעילות פרלמנטרית מקובלת? אלא שיתכן שהח"כים האלה לא הצליחו לגייס את תמיכת עמיתיהם לשינוי ההחלטה ואז זה חמור הרבה יותר. האם בכל פעם שח"כ לא יצליח להעביר חוק, או יוזמה כלשהי הוא יצא לחסום כבישים? ואולי זה היה בכלל ספין, או קריצה לאוכלוסיה מסוימת שקורית דוקא עכשיו כשיש ריח חזק של בחירות.

הרבה שאלות עולות מהמקרה הזה, אבל בעיקר הדבר מלמד על הצביעות של התקשורת ושל מערכת המשפט שלנו שרודפות קבוצה פוליטית מסויימת וצולבות אותה על מעשים שעוברים אצלן בשתיקה כאשר הם מבוצעים ע"י מישהו אחר.