לממשלת אולמרט אין מדיניות. במקום זה יש לה "ספין". קו ישר מוליך מ"ההינתקות" אל עליית החמאס לשלטון, כיבוש הרצועה והפיכתה לחמאסטן. בא הספין והפך את המפולת המדינית הזאת לזכייה בפיס. את מחבלי הפתח המציאו מחדש כ"בני אור" מול החאמס, בני החושך. לא חשוב שמרצחי אל-אקצה (פת"ח) שפכו יותר דם ממרצחי אל-קסאם (חמאס), לא חשוב שגם דמויות כדחלאן וטיראווי עסקו בטרור (אחרי אוסלו!), לא חשוב שגם אמנת הפת"ח תובעת, עד היום, את חיסולה של מדינת ישראל.
ואם מרצחי הפת"ח הם "הטובים", אפשר להתחכם ולארוג ספין, שגירושם מן הרצועה דווקא טוב ליהודים, מפני שהפריד את הרעים מן הטובים וכעת יש לנו ב"גדה" ממשלה על טהרת בני האור, ואם כך - הללויה! - יש לנו פרטנר: לשחרור אסירים, לאספקת נשק, להפשרת כספים, למילוט פליטים, לאישפוז פצועים ואינשאללה - גם "חלון הזדמנויות" ל"אופק מדיני" - שישו ושימחו, קונדי את ציפי! ולמי ששאל לגורלה של עזה לאחר שתקום מדינת הנאורים הפלשתינית ביו"ש - השיבה התקשורת הספינאית, שזו תהיה מדינה פלשתינית נפרדת, חלק מ"ציר הרשע".
היהודים והאמריקנים - שניצחון החמאס היה גם מפלה להם - קנו את הספין, אך לא הערבים. הפת"ח הכריז, שבשום פנים לא יסכים לחלוקת "פלשתין". הוא ממשיך לתבוע גם את שיחרורם של אסירים מן החמאס, ואבו מאזן משלם מתוך הכספים ששיחררה ישראל משכורות לפקידי הממשל החמאסי ברצועה. סעודיה סרבה להזמנת אולמרט להצטרף לפסגת שארם ומסתייגת מכל החרמה של החמאס. מצרים מתנסחת בכפל לשון ומכשירה את משלחתה הצבאית לשוב לרצועה, כביכול לשם שיחרורו של גלעד שליט.
לפתע אפילו ראש ממשלת החמאס, אסמעיל הנייה, דואג לו בפומבי, מפני שעל גבו הוא ישיב את ממשלת החמאס אל חיק אחיותיה הערביות "המתונות", בעלת היוזמה הסעודית-ערבית, שבעולם הדמיונות והספינים הישראלי הן כביכול בעלות ברית שלנו, בתנאי שנגרש את עצמנו מלב מולדתנו ומבירתנו, נהפוך שלוש מאות אלף עד חצי מיליון מבני עמנו לפליטים וכנגדם נעשה ממאות אלפי "פליטים" ערביים - אזרחים.
גם ארצות המפרץ לא קנו את הספין של אולמרט, והן דווקא קוראות לפת"ח להשלים עם הניצחון "הדמוקרטי" של החמאס בקלפיות. קונדוליזה בדרך אלינו. היא כבר הספיקה לקרוא למחבלי החמאס "לוחמי התנגדות", וכדרכה חזקה עליה שבסופו של דבר תיישר קו עם הרביעייה הערבית "המתונה", הקוראת לאחדות פלשתינית מחודשת.
כך עתידים כל "בעלי הברית" להשאיר את אולמרט, ועמו את כל אלה שבהבל פה חילקו את הפלשתינים ל"טובים ורעים", עם המכנסיים למטה. הספין ייצא מכלל שליטה.
מה עושים? היכונו לביאת האנטי-ספין! יריית הפתיחה תהיה שיחרור המוני של מחבלי חמאס תמורת החייל החטוף. בהמשך יסבירו לנו שבמטרה הסופית - השמדת ישראל - מעולם לא היה הבדל בין החמאס לפת"ח ויזכירו, שבעצם החמאס הגיע לשלטון בבחירות דמוקרטיות. מישהו גם יעלה את העובדה, שאלפי חיילי המשמר הנשיאותי של אבו מאזן גויסו, חומשו ואומנו ע"י ארה"ב (בסיוע ישראל) כדי להפיל את השלטון החמאסי בכוח: אז מי מבין שתי הכנופיות האלה - כך ימשיך הספין - הוא השלטון החוקי, ומי המורד?
ובכלל, הלא תמיד קיימים, גם מול החמאס, הכללים הנצחיים "שלום עושים רק עם אויבים" וכן - "עם מי תדבר? לא עם האוייב?" ותמיד אפשר גם להוסיף את השאלה הניצחת "הלנצח תאכל חרב?...".
הספין החדש יכלול אפילו מחמאות לחמאס: הוא ולא הפת"ח המבולגן מסוגל "לספק את הסחורה". אצלו - "מילה היא מילה", ובמקום השחיתות ואובדן השליטה של אבו מאזן, שם יהיה סוף סוף סדר, ואזי שוב יהיה לנו... פרטנר! אם לא ל"שלום", שבין כך גם מחנה השלום כבר חדל לדבר עליו, לפחות ל"הודנא" של 10 שנים. מה רע?
בדיוק כך נמצאו בשעתם גם בדמוקרטיות המערביות שוטים שהתפעלו מדיוק הרכבות אצל מוסוליני, מן האוטוסטרדות של היטלר, ובכלל מן "הסדר" הפשיסטי והנאצי.
בשחרור הספין החדש יוכל ראש הממשלה להסתייע היטב במיומנותו של המשנה החדש שלו, השר הטרי חיים רמון, ספינולוג עם קבלות. ביום 24.3.06, בראיון לארי שביט (הארץ), הסביר כך את ההכנות לגרש מיהודה ושומרון בערך פי עשר ממספר מגורשי הרצועה וצפון השומרון: "אני לא מתעלם מניצחון החמאס. להיפך, הניצחון הזה פשוט מבהיר לי שכמעט אין סיכוי מעשי להגיע להסכם... אני אעשה את מה שעשיתי בלבנון. גם אז הזהירו אותי שאני מחזק את החיזבאללה, כמו שאתה מזהיר אותי שאני מחזק את החמאס. וגם אז אמרו לי שיהיו אוטובוסים באביבים כמו שאתה אומר לי שיהיו טילי כתף בגדה. אבל בגבול הצפון שקט. נסראללה.. לא מעז לתקוף את ישראל. הוא יודע מה תהיה התגובה."
אחרי כשלושה חודשים, כידוע, פרצה מלחמת לבנון השנייה.
אולמרט סיפר לעתונאים איך שיכנע את רמון להצטרף לממשלתו: "בסוף אמרתי לו אתה ואני ביחד!" ועוד איך ביחד!
