אורי בינדר, ראש מערכת "זמן הנגב" שהוא מקומון הנגב של מעריב כותב מנהמת ליבו. הוא רואה כיצד הנגב, ביתו מזה שני דורות, הולך לאיבוד.
הנגב הולך ומתכסה בלבוש המכוער ביותר בעולם, פחונים צריפונים ובלוקונים המפוזרים כקוביות סוכר אפור על פני השטח, ללא חוק, ללא סדר. אלפי כלי רכב, גנובים בישראל, מוכשרים ברשות הפלשתינית, מתפרצים לכבישים הראשיים ממאות פריצות דרכים לא חוקיות. אלפי מיכליות ניידות פושטות על צינורות המים של מקורות ויונקות מים כאוות נפשם ללא תשלום. השטח כולו זרוע זבל, צמיגים, שקיות, ערימות שפוכת, מכוניות שחוטות ושרופות. השוק העירוני של באר שבע הופך לשוק העירוני של עזה. ההיג'אב הוא כיסוי הראש נפוץ יותר מן הכיפה. המשולש הענק בית קמה-ערד-דימונה-ירוחם הופך לשטח שליהודי אין בו דריסת רגל, מקסימום דריסת צמיג בכביש. בית החולים היחיד בנגב דומה לאחיו "שיפא" בעזה, והצעירים, אלו שמגיעים ברכבת לאוניברסיטה, ביחד עם בני המקום, עולים על אותה רכבת עם תום הלימודים ונסים על נפשם לעבר שפלת החוף. שם, הם חשים, מצויה מדינת ישראל. הנגב, הם יודעים, כבר סופח לרשות הפלשתינית של עזה.
מה הפיתרון? שואל אורי בינדר. כיצד זה שלא הגיעו להסדר אדמות עם הבדואים? כיצד זה שמדינת ישראל מתעלמת מן הבעיה הדמוגרפית המתעצמת? כיצד זה שאיש לא מזכיר כלל שהנגב קיים, אלא לצורך מסע בחירות, ואחזקת שר, סגן שר, לישכה, מכונית שרד, וכיוצא באלה?
אדוני אורי בינדר. לבעיית הנגב אין פיתרון. כמו שלבעיית הגליל אין פיתרון, כמו שלבעיית נחל עירון, סביבות עפולה, סביבות צפת, סביבות בורגתה, לוד רמלה וירושלים אין פתרון. מאז שבגין ושרון הרסו את ימית, מאז ששרון ובן-אליעזר החריבו את גוש קטיף נוצר מצב שיש רק פיתרון מקובל אחד, והוא הרס הישוב היהודי. זה הפיתרון היחיד שמקובל על כ-ו-ל-ם. מקובל על אירופה, מקובל על רמת אביב, מקובל על ארצות הברית, מקובל על גבעתיים, מקובל על קהיר ומקובל על חולון.
על-רקע זה אפשר להבין את ההפגזה הבלתי פוסקת של שדרות. שדרות היא בנגב. הנגב הוא חלק מן הרשות הפלשתינית, על כן יתכבדו היהודים שם וינוסו על נפשם למחנות פליטים בשפלה, כדי שאפשר יהיה לנהל משא-ומתן ללא התביעות הבלתי הגיוניות שלהם להגנה מן המדינה שכבר ויתרה עליהם.
על-רקע זה ניתן להבין את הבנייה הפרועה בנחל עירון, את הבנייה הפרועה בגליל ובנגב, בשפלה הפנימית, בהר ובירושלים. מדינת ישראל, שהיא מעין עזה צפון, מאשדוד ועד הקריות (כולנו יודעים שעכו היא כבר חלק מן הרשות) ויתרה על ארץ ישראל והיא מצויה בתהליך של התכנסות שסופו ידוע מראש. את התוכנית ניתן לראות בסיכומי ועדת פיל והספר הלבן של 1937. היה כבר פוליטיקאי שקרא לדבר בשמו: גטו.
יש כמובן פיתרון אחר. החלת הריבונות היהודית על כלל ארץ ישראל. החלת החוק היהודי על כל מטר ומטר בארץ מן הירדן ומערבה. להבין כי פיתוח הנגב משמעותו היחידה הוא ייהוד הנגב. פיתוח הגליל משמעותו ייהוד הגליל. פיתוח הארץ משמעותו ייהוד לב הארץ, יהודה בנימין ירושלים שומרון. מי שחושב שיוכל לייהד חלק אחד ולהפקיר חלק אחר, דומה למי שחושב כי יוכל לצוף בסירה שצלעה המערבית שלמה וצלעה המזרחית נעקרה. אין דבר כזה. ייהוד הנגב משמעותו הבאת אוכלוסיה חזקה המבוססת על תעסוקה חזקה, מחנות צבא קבע, שדה תעופה בינלאומי, רכבת לאילת, רכבת לערד, לירוחם, למצפה רמון. קזינו במצפה רמון ובים המלח. ייהוד הנגב משמעו אכיפה בלתי מתפשרת של חוקי הבנייה, המים, איכות הסביבה, אספקת החשמל, אספקת שירותים.
מכיוון שכל אלה אינם אלא חלומות באספמיא, הזיות שווא, חזיונות תעתועים, זיבולי שכל חסרי תכלית, עדיף להם לתושבי הנגב-הרחברון,יהודה-ירושלים-בנימין-שומרון-העמקים-הגליל-השפלה הפנימית לוותר על המאבק חסר התכלית, ולבקש את חסותו של החמאס. סביר שהנייה מוכן לפרוש את חסותו באופן הרבה יותר תכליתי מאשר חונטת הממשל-תקשורת-משפט-עסקים של רמת-אביב-השכונה הגרמנית.
