רפורמות השר פרידמן - עכשיו! <br>

באופן פרדוכסלי ערעור מעמדה של הממשלה ומעמדו של ראש הממשלה מעניקות לכנסת הזדמנות בלתי חוזרת לביצוע רפורמות חקיקתיות, שביצוען היה בלתי אפשרי מחמת ההסכמים הקואליציוניים. אולי הציבור אינו מודע לעובדה, אך את רובן המכריע של הרפורמות שביקש שר המשפטים להעביר בחקיקה לא ניתן היה לבצע בגלל ההסכמים קואליציוניים עם מפלגת העבודה.

הצעות החוק שביקשו להסדיר באופן שונה את סמכויות בית המשפט העליון, דרך בחירת השופטים, סמכויות נשיא בית המשפט העליון, הסמכות לפסול חקיקת הכנסת ועוד רפורמות חשובות ונחוצות לא ניתן היה להעבירן לא מפני שרפורמות אלו אינן מקובלות- להפך! הן זוכות לתמיכה רחבה מאוד בכנסת, אלא רק מחמת ההסכמים הקואליציוניים - במיוחד ההסכמים עם מפלגת העבודה. כשם שלא ניתן לחולל רפורמות מעמיקות בתחומי דת ומדינה, בשל הצורך בתמיכת הסיעות הדתיות בממשלה, גם רפורמות לגביהן יש הסכמה רחבה, והנוגעות למערכת המשפט, לא ניתן להגשימן בשל אילוצים דומים.

בניגוד לטרמינולוגיה המקובלת - במיוחד ביחס לסיעות הדתיות - אין לראות בהסכמים קואליציוניים המגבילים אפשרויות חקיקה הרצויות לרוב הציבור ולרוב חברי הכנסת משום "סחטנות". מדובר בחלק מהמשחק הפוליטי הלגיטימי ורשאית מפלגה להתנות תמיכתה בקואליציה באי שינוי מעמדם של בתי הדין הדתיים, או בית המשפט העליון.

אמנם "החוגים הליברלים" יטענו ביחס לכל הסכם המשמר את הסטאטוס קוו בנושאי דת ומדינה בשם "סחטנות דתית" ולהסכמים המשמרים את מעמדו של בית המשפט העליון ביטוי למאבק על שמירת שלטון החוק. אי נכונותם של חוגים ליברליים מסוימים לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי, כשאלו מובילים לקבלת חוקים שאינם רצויים להם, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.

אפשר לטעון נגד ממשלה, שראשה מצוי בחקירות פליליות, כי במצבו אל לו לבצע שינויים מדיניים מרחיקי לכת, מאחר שאין לו את הלגיטימיות המוסרית והציבורית לבצעם. גם בטענה זו יש סכנה רבה מאחר שבכוחה לשתק את הממשל בישראל לתקופה ארוכה. אם ראש הממשלה "ייצא לנבצרות זמנית" למשך מספר חודשים ולאחר מכן נלך לבחירות - בכל תסריט אפשרי משמעות הדבר שיתוקה של ממשלת ישראל לחצי שנה לפחות-אין ספק שהחמאס ירוויח הרבה מאוד מגישה כזו.

המהלך שנקטה פרקליטות המדינה בהשמעת עדותו המוקדמת של טלנסקי אולי שירת את צורכי ההליך המשפטי- ובכך יש ספק רב מאוד. מהלך זה הצליח לגרום לכך שבישראל אין ממשלה המסוגלת לשלוט כראוי זמן רב וגרם לפגיעה קשה בביטחונה של מדינת ישראל, פגיעה האפשרית רק בחסות הטענה לקיום "שלטון החוק", משל המשפט חי ומתקיים בחלל החיצון ואין להתחשב בביצועו בגורמים חיצוניים כלשהם ובאינטרסים לאומיים מכל סוג.

מכל מקום, אם הממשלה איבדה את הלגיטימיות ואת יכולתה לקבל הכרעות חשובות, בגלל הסתבכות ראש הממשלה, לא ניתן להעלות על הדעת טענה דומה ביחס לכנסת- זו נותרה בעלת מלוא הסמכויות הציבוריות והמוסריות לחוקק כפי רצונה. יתר על כן, המשבר הקואליציוני יוצר הזדמנות בלתי חוזרת ממש לעגן בחקיקה את הרפורמות להן שואף השר פרידמן ובהן תומך לא רק רוב ברור בכנסת, אלא אף בציבור.

המצב הפוליטי מעורר חששות רבים בקרב המתנגדים לשינוי במעמדו של בית המשפט העליון, דרך בחירת השופטים ועוד. זו הסיבה לכך שקולה של נשיאת בית המשפט העליון נשמע ברמה בימים אלו ואף ראש לשכת עורכי הדין חוזר ומציע הצעות כמו הקמת "ועדה ציבורית לבחינת..." וכל זאת על-מנת שפרק הביניים שבו חופשיה הכנסת לחוקק כאוות נפשה יחלוף מבלי שיתרחש בו דבר.

עמדתם של המתנגדים לרפורמות המוצעות על-ידי השר פרידמן לגיטימית וראויה לכבוד והוקרה, כמו גם השקפתם שאין לחולל כל שינוי במערך היחסים שבין הכנסת לבית המשפט העליון. אני נמנה עם המחנה הסובר כי שינויים אלו חשובים והכרחיים וסופם לבצר גם את מעמדו של בית המשפט העליון בגבולות מוסכמים על רובו המכריע של הציבור. אני משוכנע כי בסופו של יום יכירו הכול, לרבות נשיאת בית המשפט העליון ושופטיו, כי ההתנגדות לרפורמות הייתה משגה ומעמדה ויוקרתה של המערכת המשפטית יצאו נשכרים מרפורמות אלו.

חלון ההזדמנויות לביצוע הרפורמות הולך ונסגר - אם מעוניין השר פרידמן להטביע את חותמו על המערכת לדורות הבאים עליו להיחלץ כבר כעת ליוזמה כוללת ולהעביר בהקדם את הצעות החוק שהוכנו למסלול חקיקתי מזורז - אם לא עכשיו- אימתי?