1. ערב חג מתן תורה, הוא הזמן לחשבון נפש של כלל הציבור היהודי, ומאמר זה בא לפתוח דלתות לפני שתנעלנה מאליהן.
2. עפ"י "עולם השמאל", אני ימני קיצוני, הזוי שיש לנטרלו בכל דרך - וכך הם עושים כלפי המחנה הלאומי.
עפ"י קנה-מידה אחר: אני יהודי, חיי עפ"י רוח התורה (בהתאמה לזמנים דהיום), נלחם נגד מי שמנסה להתבולל ולבולל אותי, ואינו מוותר לאף אחד - בכל הקשור לצדק ומשפט אמת.
על-פני הדברים, אנו הולכים וקרבים למלחמת "אחים" (ולא בכדי אני שם מרכאות סביב המילה אחים), שסופה מי ישורנו, אך כנראה ואין מנוס מכך.
3. מדוע קטן סיכוי לשינוי?
א. בעבר, הייתה אבחנה בין שמאל קיצוני ובין המחנה שמצוי שמאלה מן המרכז; כיום כל מחנה השמאל נטה לקצה הסקאלה. קרי - מחנה השמאל, מלוכד סביב הפתרונות כדלקמן: מדינה "לעם הפלשתיני" (משמע - נסיגה לקוי 1967), הפרדה בין דת למדינה, שוויון מלא לערבים אזרחי ישראל.
המשמעות הינה חד-משמעית: ויתור כמעט טוטלי לאויבנו, למרות שכנגד קבלת כל גרגיר אדמה, הם מסרבים להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ודורשים זכות שיבה לתוך "הקו-הירוק", והפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה!
ב. מדינת ישראל הוקמה והוכרה ע"י מדינות העולם, כמדינתו של העם היהודי. מדיה יהודית - פירושה אינו יכול להיות במחלוקת - הינה מדינה שבה אין הפרדה בין דת ללאום, והמשפט, תרבות וזיקה, הינם המשך ישיר לתורת ישראל (בכתב ובע"פ - בשינויים הנובעים מרוח הזמנים).
אין כוונתי למדינת הלכה (קרי - נשלטת ע"י רבנים) אלא למדינה מודרנית, המתנהלת עפ"י ערכים יהודיים! מדינה יהודית, אינה בית לערב רב, ובוודאי לא למיעוט כה גדול, אשר ממתין להתחבר לאחיו השכנים, ואינו מסתיר את כוונותיו - אלא נהפוך הוא!
ג. מדינה - אינה יכולה להתקיים, ללא הכרזה בדבר גבולותיה, זהות ברורה של אזרחיה אופן הזיקה שבין אלו, והגדרת האינטרס הקיומי שלה.
ד. כאשר מפלגות כמו: "העבודה" ו"מר"צ" (ואולי גם חלק מקדימה) נותנות יד לריסוק המטרות שלמענן הוקמה מ.י., בכך הן מפירות את החוק, וגם גורמות לשבר ענק בין היהודים החיים כאן, וגם בעולם.
דהיינו - לא ניתן להמשיך ולמשוך בעול - יחדיו, כאשר לצד מיעוט ערבי (בגודל של 21% מכלל האוכלוסיה), נמצא מחנה המגדיר עצמו "ישראלי" ולא "יהודי", החותר נגד כל מה שנבנה בדם יזע ודמעות עד כה! (ולא רק משנת 1948 ואילך, אלא מסוף המאה ה-19)! אי אפשר להמשיך ולחיות זה לצד זה, כאשר מיעוט הקורא לעצמו "ישראלים" (שגודלו אינו עולה על 15% מכלל האוכלוסיה), מסרב לראות במדינתו - מדינה יהודית, דורש לחיות ללא ציווים דתיים כל שהם, רואה עצמו יותר קרוב לאזרחים הערבים, ומוכן לכינון "מדינת כל אזרחיה".
4. אילו מחנה "הישראלים" היה מסתפק בחזרה לקוי 67, רק כדי לקנות שקט ורגיעה למשך X שנים - ניתן היה להבין זאת (אך לא להסכים עמו).
אילו - האזרחים הישראלים, היו מסכימים כי מדינת ישראל הינה מדינת העם היהודי בלבד, עם אפשרות לגרים לחיות בה - דיינו. אילו "דוברי העברית", לא היו דורשים הפרדת הדת מהמדינה, אלא קיום מדינה יהודית "מודרנית" - דיינו.
אולם, כאשר המיעוט הישראלי, אוחז בצווארו של רוב העם היהודי החיי כאן, באמצעות שליטה על כלי התקשורת, שימוש לא חוקי בהחלטות וצווים של מערכת בתי-המשפט; פיזור כספי הציבור למוסדות, גופים ועמותות התומכים בדרכו, וכניעה ללא תנאי לאינטרסים של העולם המערבי; אזי בכך נחצו קווים אדומים, וזה לא ישאר ללא תגובת נגד!
5. אין ספק כי תשובת מחנה השמאל תהא כך: ישנן בחירות דמוקרטיות בישראל, והעם הצביע בקלפי בעד דרכן של המפלגות בקואליציה הנוכחית; לכן אנו צודקים בדרך שבה אנו מובילים! ולהלן תשובתי:
א. בשנת 1948, מפאי וגרורותיה גנבו את השלטון מידי העם, כאשר הכריזו על כינון "הכנסת הראשונה", במקום האסיפה המכוננת שנבחרה כדי לחוקק חוקה - ולהתפזר.
ב. מפא"י ויתר מפלגות השלטון דאז, הנציחו שלטון - אנטי דמוקרטי, אנטי יהודי, ואנטי הצדק הטבעי.
ג. אנטי דמוקרטי: אין בחירות אמת, כאשר כל כלי התקשורת "מגויסים" לטובת השלטון, ואילו ממחנות אחרים מונעים כלי תקשורת משלהם וגם גישה לכלי התקשורת הקיימים. קרי: כאשר השלטון מקנה, כמעט "בחינם", רישיונות טלוויזיה ורדיו זמניים, רק לאנשים מסוימים ו/או לקבוצות עסקיות מסוימות, אזי ברור שמקבלי הרישיון, כבולים לשלטון ויעשו כל אשר יחפוץ (ואין צורך לדרוש).
כאשר השלטון מונע מהמחנה הקרוי - לאומי, והמחנה הקרוי - דתי, כלי תקשורת משלהם (בתואנות שווא), אזי ברור כשמש, כי כל הציבור "שומע ורואה" רק את הקולות שהשלטון חפץ להראות ולהשמיע, ובכך מתקבעות דעות ורצונות, כאילו ואלו הינן "המציאות"!
ד. אנטי יהודי: אין ספק כי, אילו מדינות העולם המערבי, היו יודעות מראש (קרי - בשנת 1948) כי אין כוונה לכונן מדינה יהודית, אלא מדינת כל אזרחיה, אזי לא היו מצביעות בעד הקמת מדינת ישראל, אלא בעד הנצחת המצב שהיה ב-48, תחת מנדט האו"ם (במקום בריטניה), עד אשר, הייתה מוקמת בפועל - מדינת כל אזרחיה (כפי שרלף באנץ', תת מזכיר האו"ם דאז - חתר).
ה. אנטי הצדק הטבעי: לא יתכן כי לאחר השמדת 6 מיליון יהודים בשואה, מות 22,000 אלף חיילים בקרבות משנת 1948 ואילך, נמצא עצמנו חיים במדינה שבה הקיטוב הכי גדול בעולם המערבי בין עשירים לעניים!
לא יתכן, כי אצל עם הספר, הבורות בקרב הסטודנטים והנוער, לגבי ההיסטוריה בכלל והעם היהודי בפרט, היא מוחלטת (קרי - להיכן זורמים 24 מיליארד ש"ח כל שנה, שהינם התקציב השנתי של משרד החינוך).
לא יתכן, כי כבר לאחר 50 שנים של מדינה, נמצא תחת שלטון מושחת, ובתום 60 שנה למדינה נגלה כי הריקבון פשה אצל כל מי שקרוב "לצלחת"!
לא יתכן, כי היועצים המשפטיים למדינה, ותחתם היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים - הם שינהלו את המדינה בפועל, שכן הפוליטיקאים חוששים מלהחליט, שמא ועדות חקירה ו/או ועדות בדיקה שונות - יחרצו את גורלם! לדוגמא: לא יתכן כי היוע"מ לממשלה יחליט שלא ניתן להפגיז את עזה, שכן בכך יש משום הפרה של החוק הבינלאומי.
ו. לא יעלה על הדעת, כי אנו נהיה המדינה היחידה בעולם, המקיימת את כללי המשחק הבינלאומי (וזה משחק ולא חוק), בעוד כאשר כל המדינות - לרבות העולם המערבי - מצקצקות שפתיים, אך בפועל עושות ככל העולה על רוחן.
לדוגמא: דורשים מאתנו שלא לירות פצצות מצרר; אולם הטילים שנורו ע"י החיזבאללה במלחמת לבנות השנייה, הכילו עשרות אלפי כדוריות ברזל קטנות, אשר התפזרו לכל עבר בעת נחיתת טיל; האם זה לא פצצת מצרר?!
טילים אלו כוונו אך ורק נגד אוכלוסיה אזרחית, בעוד שאנו ירינו רק לעבר מטרות צבאיות (או כפרים שמהם נורו טילים). דורשים מאתנו להקים מדינה עבור "העם הפלשתיני", כאשר מדובר בגרגר עפר נגד שטחן של כל מדינות ערב, כאשר אלו מעולם לא ניסו לסייע לעם הפלשתיני (אם בכלל קיים דבר כזה), אלא נהגו "בפליטים" כחיות אדם.
6. מי שנותן יד וגם יוזם מהלכים הנוגדים את האינטרס הקיומי של העם היהודי - כאן, אינו אחי, ומאידך - אני אלחם בו כדי למנוע שואה נוספת.
מדינת ישראל אינה מעבדת-ניסוי ואנו איננו שפני ניסיונות; ולכן האמירה של השמאל: "בואו וננסה פתרון אחר", הינה כניעה והרמת ידיים של החלק השבע והשמן בעם, המחזיק בארנק תפוח, דרכון זר וגם כרטיס טיסה פתוח למקרה של כשלון הניסוי; ומי שחושב שאנו - ציבור כמוני - ימתין "לבחירות" נוספות במתכונת העבר ולפסקי דין - המנוגדים לדין (קל וחומר לצדק ולאינטרס הקיומי), משלה עצמו.
כאשר אדם מצוי עם הגב לקיר ומנגד נשק מכוון לראשו, אין לו שום ברירה אלא לגבור על המאיים ולנטרל את האיום.
7. ומעט היסטוריה אמיתית על הקמת מדינת ישראל; זו לא הוקמה בזכות דוד בן-גוריון, ולא ע"י הפלמ"ח, אלא עקב התייצבות בקרבות תש"ח, של עשרות אלפי פליטי השואה לצד "הישוב" (ורובם מיד עם רידתם מאוניות המעפילים); ואלמלא כך, גדודי הפלמ"ח היו קורסים, והליגיון הערבי היה משתלט על הארץ.
אלמלא אצ"ל ולח"י, ראשי "הישוב המאורגן" לא היו מכריזים על הקמת מדינת ישראל, שכן אלו חששו מכך ורצו בהמשך השלטון הבריטי (ב"ג היה היחיד שנאבק נגד מגמה זו, ובסופו של יום שכנע את חבריו לתמוך בהכרזת המדינה, בנימוק - שאם לא יעשו כך, האצ"ל ולח"י יעשו זאת, ואז העם והשלטון יפולו לחיקם)! וודאי שכל אלו - גם ב"ג - לא חלמו על הפיכת מ.י. למדינת כל אזרחיה.
8. אם השמאל לא יסוג, תפרוץ מלחמת אזרחים; אך בניגוד למה שקרה בצרפת, ואח"כ בארה"ב, אזי גם אם השמאל יגבר, הוא ימצא עצמו ומיד, מול גייסות ערביים שיעוטו אל טרף. אני מאמין כי העם היהודי יגבר על הישראלים וגם על האוייב החיצוני, שכן ההיסטוריה מוכיחה כי בסופו של יום, הצד הצודק - מנצח; ואם נדע ללכת בדרכי ה' - נתגבר על כולם.
