פעם בגיא בן הינום ובמזרח הקדום בכלל, הורים בעלי פרופיל פסיכולוגי כשל מרי פיזם - האם של רוז, נתנו קפיצה קלה לגיא בן הינום - עמק שמצוי מתחת לסינמטק בימינו והקריבו את ילדיהם למולך. היהדות לחמה בתופעה מזוויעה זו, האיסור על הקרבת קורבן אדם מאוזכר כמה פעמים בתנ"ך. בספר דברים מוכפל האיסור "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים י"ח י').
מה שמזעזע בכל הסיפור הוא שמרי פיזם ורוני רון בעצם החזירו אותנו אלפי שנים אחורה. פשוט הקרינו לנו את הסרט שראה מדי יום ביומו ירמיה הנביא בגיא בן הינום, אי שם מתחת לסינמטק הירושלמי. הרג או שמא רצח ילדים היה מעוגן בתרבות הלגיטימית ואף זכה למיסוד באמצעות טקסי פולחן שנעשו בפומבי, במסגרת מערך אמונות שנתנו הצדקה למעשים אלה. איזה תפקיד מילא פולחן זה בתרבות האנושית הקדם מונותיאיסטית?
בפועל, פולחן המולך מילא תפקיד של טיהור גנטי. לחברה היה מנגנון מובנה ולגטימי להיפטר מילדים פגומים. להורים של ילדים מפגרים, נכים, אוטיסטים, חולי נפש, חולים ושאר לקויות - או מכל סיבה שהיא, הייתה אפשרות לגיטימית ו"מכובדת" להיפטר מילדיהם שנולדו חסרי יכולת לדאוג לעצמם, לעבוד ולתפקד בחברה הבוגרת או מילדים שהפריעו להם לחיות כרצונם. נשמע הגיוני לא?
היהדות לחמה בתופעה זו. והציעה מניעת לידת תינוקות פגומים על-ידי איסור נישואין בין קרובים. היהדות חדרה לא רק לרשות הפרט אלא גם למיטה של האדם שנמנה עם מאמיניה. קראתי כתבות שאומרות שאנו חברה חולה, שצריך להקים גרדום בכיכר רבין, מהמקרה המפלצתי הזה אני למד שאולי איננו בקו הבריאות, אבל מצבנו אינו סופני. דבר ברור עולה מהזוועה הזו, הערכים שהיהדות הנחילה לאנושות מושלים לא רק כאן בתל אביב, בתעלה המצחינה הקרויה נחל הירקון, אלא גם בטורנטו, סרגוסה וליסבון אחרת לא היינו רואים גדודי שוטרים מחפשים בתחושת פלצות את הדיה או את רוז.
ככה הופכים לרוצחים
מאחורי הסיפור של רוז מסתתר בעצם הסיפור של מרי הקטנה ורוני הקטן שני הילדים האומללים של אתמול, שני הילדים שבחסות זכויות האדם וחירויות הפרט הפכו לזוג הורים וחיש גם לזוג רוצחים. דווקא בצלו של אירוע מפלצתי שכזה חשוב לזכור שלחירויות הפרט יש לעתים מחיר איום. היהדות דוגלת במניעה והגבלה כדי לא להגיע לידי רצח. אולי הגיע הזמן לעשות עוד צעד באותו כיוון ולהגביל את הזכות להורות מחולי נפש ובעיקר ממועמדים להורות כמו רוני רון שסבלו מהתעללות.
קדושת זכויות הפרט מייצרת הורים נטולי כישורי הורות, שמסוכנים לצאצאיהם. בחסות חירויות הפרט נולדים ילדים אומללים להורים אומללים שהפרופיל הפסיכו-סוציאלי שלהם מייעד אותם להיות הקורבנות הבאים שעליהם נקרא בחדשות של מחר. הזכויות של הילדים שטרם נולדו ומיועדים להרצח אינן נופלות בתוקפן המוסרי מהזכויות של האנשים החיים, שבחסות חירויות הפרט נישאים, מביאים ילדים ולבסוף מטביעים אותם באמבטיה, בים, משליכים אותם לאיזה נחל או מאיזו מרפסת.
כיצד ניתן לאתר זוגות כאלה? יש פתרונות, פשוטים שעולים בקנה אחד עם ערכי הדמוקרטיה. למשל בעת ההרשמה לנישואין, יש שמבצעים בדיקות דם מקדימות כדי לקבוע התאמה לגבי מחלות מסוימות. באותה מידה ניתן לחייב את הנרשמים לקיים שיחה עם פסיכולוג קליני ועובד סוציאלי כדי להתרשם מאישיותם במטרה לקבוע אם הם בעלי מסוגלות הורית. מועמדים בעייתיים יופנו להמשך ליווי טיפולי בלשכת הרווחה המקומית. בדרך זו הזכות הבסיסית להינשא לא תפגע, אך לרשויות תהא אפשרות לאתר זוגות בעלי פוטנציאל-מסוכנות \ לילדיהם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
