הדוח התקופתי של סבא"א על אירן

ביום 22 בספטמבר 2008 נפתח מושב בן שבוע של מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א - IAEA) - שלאחריו מתקיימת הוועידה הכללית השנתית של הארגון. בפני מועצת הנגידים מונח הדוח התקופתי של המנהל הכללי של סבא"א בנושא "יישום הסכם אמצעי הפיקוח במסגרת האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT) ברפובליקה האיסלאמית של אירן", שהופץ שבוע קודם לכן. אף על-פי שהוא אינו שונה מהותית מקודמו בתוכנו הטכני, מדובר בדוח חמור ביותר. שני התחומים העיקריים המוזכרים בדוח המספקים סיבה מיידית לדאגה הם "פעילויות נוכחיות להעשרת אורניום" ו"ממדים צבאיים אפשריים" של התוכנית האירנית לפיתוח נשק גרעיני. הדוח כולל גם היבטים נוספים, אך אין בהם משום סיבה מיידית לדאגה.

אירן הוסיפה מכונות צנטריפוגות גז להעשרת אורניום לאלה הקיימות, מגדילה עוד יותר את יכולת ההעשרה שלה והאיצה הן את קצב העשרת האורניום והן את פיתוחן של צנטריפוגות גז מתקדמות יותר, אשר בתורן יגדילו עוד יותר את קצב ההעשרה. אם הכל ילך כמתוכנן עבור אירן, היא תוכל לצבור כמות מספקת של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (LEU) שתאפשר לה להעשירו עוד יותר ולייצר עד סוף העשור הנוכחי כמות מספקת של אורניום מועשר בדרגה צבאית לייצור של פצצה גרעינית בודדת. אירן השיבה ריקם את כל פניות סבא"א, מועצת הביטחון ומדינות רבות להשעות את פעילויות העשרת האורניום שלה.

העובדות הטכניות בנוגע לממדים הצבאיים האפשריים של התוכנית האירנית לפיתוח נשק גרעיני, המפורטות בדוח מה-15 בספטמבר 2008, דומות לאלו המוזכרות בדוח הקודם, אך השלכותיהן חמורות יותר, מעצם העובדה שהאירנים לא סיפקו הבהרות משמעותיות כלשהן לסוגיות ולשאלות שסבא"א הפנתה אליהם. אף על-פי שהדוח קובע ש"(סבא"א), לא הצליחה, למרבה הצער, להשיג התקדמות משמעותית ביחס לטענות הנוגעות למחקרים ולסוגיות המפתח הנותרות האחרות שעדיין מדאיגות מאוד", הפיסקה הלפני אחרונה של הדוח הנוכחי קובעת, כי "המנהל הכללי קורא לאירן לנקוט את כל האמצעים הדרושים לבניית אמון באופי שוחר השלום של תוכניתה הגרעינית".

מעין תגובה התקבלה ביום שלאחר מכן, כשסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) דיווחה כי עלא אל-דין בורג'רדי, יו"ר הוועדה הפרלמנטרית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ של אירן, צוטט כאומר "אנו מתנגדים לאפשר שוב לסבא"א דלת פתוחה ולכך שהיא מצפה מאירן לציית לכל תביעה". בנוסף לכך, נציג אירן בסבא"א אמר, כי "אנו נמשיך לשתף פעולה עם סבא"א, אך אל לה לצפות מאתנו ליישם את הפרוטוקול הנוסף". ללא יישום הפרוטוקול הנוסף, לא ניתן לצפות, כי סבא"א תצליח לאשש את "אופייה שוחר השלום" של תוכנית הגרעין האירנית, או, לצורך העניין, לחשוף פרטים על תוכניתה הצבאית הגרעינית של אירן. ניתן רק להסיק שהשיחות עם אירן והכול למעט פעילויות הפיקוח הבסיסיות ביותר הגיעו למעשה למבוי סתום. עם זאת, המנהל הכללי של סבא"א נמנע מלהגיע למסקנה זו, והעביר את ההכרעה בעניין לידי מועצת הנגידים והוועידה הכללית.

מה יכולים לעשות בפועל שני הגופים הפוליטיים הללו? לא הרבה בכל מה שנוגע לנקיטת פעולה, שכן זוהי זכות השמורה למועצת הביטחון של האו"ם. עם זאת, הם יכולים לגנות את אירן ולהמליץ למועצת הביטחון לנקוט כנגדה פעולה קשה. הסכמה על החלטה המגנה את אירן על תוכנית הפיתוח הגרעיני שלה ועל חוסר נכונותה להתגמש ולקבל את הפצרות סבא"א למסירת מידע עשויה להוות צעד גדול קדימה בהסכמה על מערכת חדשה של סנקציות קשות כנגד אירן, קשות מספיק כדי לגרום לאירן להשעות את פעילויותיה ולשבת למשא-ומתן רציני על מערכת כללים חדשה המתירה רק שימושים של שלום באנרגיה גרעינית. למרבה האירוניה, הן אירן והן בת בריתה סוריה מתחרות על מושב במועצת הנגידים, דבר שיקשה עוד יותר על אותו גוף, אם לא להפוך לבלתי-אפשרי, להגיע להחלטה לא נוחה בנושא אירן.

מועצת הביטחון לעומת זאת, היא עניין אחר. מועצת הביטחון אמורה כעת להכריע לאיזה כיוון יתגלגלו העניינים מעכשיו. קיימים שלושה כיוונים מרכזיים אפשריים ביחס לעתיד: סנקציות כלכליות ודיפלומטיות קשות שייכפו על אירן לגשת למשא-ומתן רציני; פעולה צבאית או אירן גרעינית. מועצת הביטחון יכולה לפעול ומחובתה לפעול אם אינה מעוניינת בהידרדרות נוספת במצב. מומלץ לה לפיכך לאמץ תוכנית משולשת:

א. לאסור מכירת סחורות כלשהן לאירן למעט מזון ואספקת תרופות. ב. לאסור נסיעות לחו"ל של תושבים אירניים על-ידי הפסקת מתן אשרות כניסה למדינות חברות באו"ם, למעט מסיבות הומניטריות או מסיבות בריאות או לצורכי משא-ומתן.
ג. להתחיל, באמצעות מינוי של תת-וועדה או גורמים מוסמכים אחרים לניהול משא-ומתן רציני ורצוף עם אירן על הפסקה מוחלטת של פעילויות הקשורות לדלק גרעיני באירן, על הפסקת הסיוע של אירן לארגוני טרור ועל נרמול היחסים עם כל המדינות.

יש לראות בתוכנית חבילה כוללת. הסיכוי לכך שאירן תפסיק את פעילויות הפיתוח הגרעיני שלה ותתחיל במשא-ומתן רציני מבלי שיופעל עליה לחץ רציני ואפקטיבי הוא אפסי כמעט. ללא סנקציות כואבות וחריפות אירן תמשיך לשחק את המשחק שלה להרוויח זמן. אירן חייבת להידחק לפינה שבה תיאלץ לשקול את יחס העלות-תועלת של מעשיה. אם אירן תגיע למסקנה שיש לה הרבה מה להרוויח מנטישת הגרעין, הטרור וסוגיות פוליטיות אחרות והרבה להפסיד אם לא תיסוג מכך, יש סיכוי להצלחת השיחות. היה ומועצת הביטחון לא תוכל להגיע להסכמה על תוכנית ברוח זו, אזי יש לאפשר לגורמים אחרים כמו האיחוד האירופי להרים את הכפפה, ויחד עם מדינות בעלות מדיניות דומה לכפות את ההגבלות המוזכרות לעיל, תוך משא-ומתן עם אירן על הנושאים שבמחלוקת. תהיה לכך אולי השפעה פחותה יותר מאשר פעולה של מועצת הביטחון, אך צעד זה יכול בכל זאת להיות יעיל למדי.

אם מועצת הביטחון או גושים פוליטיים מרכזיים לא יסכימו במהרה על נתיב סנקציות חריפות-משא-ומתן, האפשרות של פעולה צבאית תהפוך ממשית יותר. ואם גם תרחיש זה לא יתממש, לא תהיה כל דרך להימנע מהחלופה הכי פחות רצויה – אירן גרעינית.