|
|
מבין את הכאב של נועם שליט [צילום: AP]
|
|
|
|
|
אזרחים רבים חשים היום החמצה קשה על סיום כהונת אהוד אולמרט כראש ממשלה, וזאת בעיקר לאור תפיסותיו המדיניות החדשות באשר להסדר הקבע וגבולות ישראל. אכן, גם אם לא ניתנת לו האפשרות לממש מאומה מהצהרותיו, אין ספק שאלו יכנסו לספרי ההיסטוריה ויעידו על מהפך רעיוני של ממש שעבר על מי שגדל והתחנך בנחלת ז'בוטינסקי.
ואולם קיים לפחות נושא מדאיג אחד שבו דעותיו של ראש הממשלה נותרו עקביות וללא שינוי, מאז מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת ועד היום - תפיסת עולמו ביחס לשחרור שבויי צה"ל.
עיון בטור הדעות "הרהור ראשון", שכתב אהוד אולמרט בעיתון מעריב במאי 1985, בעקבות הפולמוס הציבורי סביב "עסקת ג'יבריל", מעלה כי לתקווה שנתלתה בו, שגלעד שליט ישוחרר עוד בתקופת כהונתו, אין ביסוס רב.
תחת הכותרת "אב השבוי ואב הנרצח" הציג כבר אז חבר הכנסת הצעיר את הדילמה המוסרית הקשה מנשוא העולה משחרור מחבלים תמורת חייל שבוי. לטענתו לא ניתן לבסס את קני המידה של החברה כולה על האב היחיד שבנו בשבי, שכן מנגד קיים גם אביו של הנרצח. וכך בדיוק, במסגרת אותו טיעון שיטתי ועקבי, הודה ראש הממשלה גם באפריל השנה: "אני קרוע בין שתי טענות צודקות. אני מבין את הכאב של נועם שליט מצד אחד, וגם את טענותיהם של הורים שכולים שבניהם נהרגו בידי מחבלים מצד שני. אני נמצא שם באמצע, כראש ממשלה שצריך לקבל את ההחלטה, שצריך להכריע, וזה לא קל".
ואולם, כאשר מקבלי ההחלטות מתייצבים מול שתי דילמות קשות להכרעה, קיימת תמיד גם הדרך השלישית: הצגת תמונת השבוי על שולחנם, המלווה בגרירת רגלים, הטלת האחריות לסחבת רק על האויב, סתימת פיות הציבור בתואנה כי זה נושא שהשתיקה יפה לו, ובמילים אחרות, ההחלטה הקלה שלא להחליט. יפה ניסח זאת ראש הממשלה עצמו עוד בדצמבר 2006, כשתהה באוזני תלמידי תיכון כי מהו "עוד קצת שבי פחות קצת שבי". אך אל לנו לחשוד בו באולמרט שמשפט זה מרמז מבחינתו על אופציית שבי לנצח, כדוגמת רון ארד חלילה. שהרי על-מנת לפענח את כוונתו ניתן לעיין שנית במאמר משנות השמונים ולמצוא שם כי לדעתו "ההכרעה יכולה להיות בין שבי הנמשך שלוש שנים, ובין כזה העלול להימשך ארבע, חמש ואולי שש שנים".
אך במידה וחייל צה"ל כמו גלעד שליט למשל, באמת יחזיק מעמד שנים כה ארוכות בשבי, וזאת חרף הערכת הגורמים הצבאיים המתריעים על סכנה ממשית לחייו. מה יקרה בתום שש השנים הללו? על כך לא קיבלנו מאולמרט מענה בשנות השמונים וגם לא בשנות האלפיים. על עיסקת ג'יבריל שבה שחררה ממשלת ישראל חיילים מכלאם, הוא חשב כי שידרה חולשה ורפיסות. את כישורי ועוצמת הקברניט, שמשמעותם גם לקיחת החלטות והכרעות קשות למען שחרור חייל משביו, הוא משאיר גם הפעם לאחרים.
