בשבת האחרונה זה קרה. שטיחים אדומים נפרסו לאורך מסדרונות הבית הלבן, דגלים התנופפו ברוח, והשמפניה נשפכה כמים. גם סיסמאות שחוקות כמו "נעבוד ביחד", "דרוש סדר עולמי חדש", ו"כולנו שותפים", נזרקו לחלל האוויר בלי חשבון. זה אחר זה, שטחו מנהיגי ה-G20 זה מול זה את הגלובל אגו שלהם. ומה לגבי פתרון של ממש?
מצטער לאכזב את המעטים שקיוו, אך מפגש הענקים הזה לא הניב כנראה דבר. לא בגלל שהרעיון לוועידה עולמית הוא רעיון רע. להיפך. ראשי המדינות כבר הבינו היטב, ובצדק, שמשבר גלובאלי דורש התייחסות גלובאלית. ועידת ה-G20 נועדה מראש לכישלון, מפני שכמו תמיד, המשתתף החשוב ביותר, ה-G ה-21, לא הוזמן לפגישה. ואין כוונתי למדינה או למנהיג כזה או אחר. מנהיגי העולם שכחו להזמין את "העולם" עצמו, או ליתר דיוק - את הסדר העולמי החדש, לפגישתם.
במה דברים אמורים?
המשבר הפיננסי הנוכחי חשף לראשונה עד כמה כולנו קשורים זה לזה. "אפקט הפרפר", שעד כה ריחף בין ערוגות הפרחים של הפקולטות לפילוסופיה, הפך לפתע למציאות מוחשית ביותר, עת שילוב מנצח בין אזרחים, בנקאים, סוכני נדל"ן וברוקרים תאווי בצע אמריקניים גרם לשווקי העולם כולו ללקות בתסמונת דאון. גלובליזציה 3.0 מכנים זאת המומחים, או במילים פשוטות יותר: נכנסנו למציאות חדשה. מציאות שבה החלטה אגואיסטית של יחידים, קובעת את גורל העולם. אפילו אלן גרינספאן, היו"ר המיתולוגי של הפד לשעבר, אמר לאחרונה שטבע האדם הוא הגורם שמפר את היציבות במערכות הכלכליות. כן, שמעתם נכון. טבע האדם. לא אסטרטגיה פיננסית, לא מדיניות ולא נעליים. האגו הגלובאלי הוא הבעיה. מרגע שנקשרנו בטבורינו (או בשרוכינו) אחד לשני, כבר אין לנו ברירה. מעתה, כשאתה חושב לנעוץ סכין בגבו של אדם אחר, חשוב פעמיים, שמא יהיה זה הגב של עצמך.
למרבה הפליאה, מנהיגי ה-G20 מסרבים להכיר בכך. במקום להציע פתרון שמתאים למציאות המודרנית, הם ממשיכים לשחק בצעצועים שיוצרו בשנות השלושים. וכאן בדיוק טמונה הבעיה הגדולה. רגולציה נקודתית על גופים פיננסים - הפתרון המסתמן לעת עתה, לא תעזור לעולם. על שולחן הדיונים בפגישה הבאה של ה-G20 צריכה לעלות הצעה שתגרום לכל אדם להיות ה"רגולטור" של האגו הפרטי שלו בעצמו. במקום לספק לעולם משככי כאבים, על משתתפי הוועידה לטפל בשורש הבעיה: עליהם לחפש אחר דרכים להעלות את מודעות בני האדם לכך שבעידן הגלובאלי, הדאגה לאחר היא הדאגה לעצמך.
איך ניתן לעשות זאת?
בשלב ראשון, נפטרים מהאשליה שיש קיצורי דרך ופיתרונות אינסטנט. בשלב שני, צריכים קברניטי העולם להתאחד סביב קמפיין גלובאלי שמטרתו בניית סולם ערכים חדש. לשם כך יהיה עליהם לרתום את רשתות המדיה הגדולות לקידום ערכים ורעיונות המועילים לשלומה של החברה, ולא רק לחשבון הבנק הפרטי. מערכות החינוך וההסברה יצטרכו להנחיל לציבור את הידיעה שהפכנו לגוף אחד, וכי הצלחתו האישית של כל תא, תלויה במידה שבה הוא יפעל לטובת הכלל.
מי שחושב שזו רק אוטופיה, לא מבין כנראה באיזה עידן אנו נמצאים. עידן שבו הקשר ההדדי בינינו הפך להכרח המציאות, לחוק טבע ממש. הדרך היחידה לחיות בצורה יציבה ומאוזנת בעידן זה היא להפוך מילים כמו "אחדות" ו"אחווה עולמית", מסיסמאות נבובות לפרקטיקה של ממש. נרצה או לא, ה-G21 כבר כאן, נושף בעורפנו. הגיע הזמן להזמין גם אותו למסיבה.
