לפני כשבוע היינו עדים, כנראה, לנס - בית המריבה בחברון פונה בהצלחה. כותרות העיתונים היו מעוטרות בצילומים גדושי פאתוס של שוטרים ומתבצרים, ממש כמו בימי עמונה השמחים.
הדרמה הגדולה סיפקה רייטינג לכל אמצעי תקשורת, שהחלו בונים את התסריט ההוליוודי כבר מהרגע בו קבע בג"צ כי יש לפנות את הבית. כולם חיכו לרגע המיוחד בו יסתערו על הבית עשרות חיילי יס"מ קשוחים ויחלו במלאכת הפינוי. אף אחד לא שאל עצמו 'מה הסיפור'? מדוע אכיפת החוק במדינה נתפשת כחגיגה גדולה, ומדוע החלטת בית המשפט בישראל חסרת תוקף בקרב פורעי החוק בחברון?
אפילו שר הביטחון בכבודו ובעצמו פנה אל 'המתבצרים', כפי שקרא להם , ולא 'פורעי חוק', בבקשה לסיים את הפרשה באופן הטוב ביותר. איפה נשמע ששר ביטחון פונה לחבורה של פושעים ומתייחס אליהם דרך התקשורת? מי הם אלו שקובעים את סדר היום?
מקרה היפותטי, בו בית המשפט יחליט לשלול את רישיון הנהיגה של פלוני אך למרות החלטה זו, ימשיך לנהוג ברכבו וללא רישיון, האם גם במקרה כגון זה יפנה שר הביטחון לפורע החוק ויבקש יפה שיסגיר את רישיונו? האם נזכה לראות גיוס תקשורתי מלא לטובת סיקורו של פורע חוק שמתעלם מהחלטת בית המשפט?
"המתבצרים" אשר נשארו בבית בחברון, למרות החלטת בית המשפט הם פורעי חוק אשר החלטת בית המשפט תקפה לגביהם כפי שהיא תקפה לגבי כל אזרח בישראל. אל לנו לשאול עצמנו מדוע הפשיעה בארץ גואה כאשר נראה כי אלו העוברים על החוק זוכים לכל תשומת הלב האפשרית.
