האם יודע מישהו מחוץ לצרפת, ואולי גם בצרפת עצמה, מי הוא פרנסואה פיון. מעטים יודעים שהאיש שזה שמו, הוא ראש ממשלת צרפת. בצורת המשטר הקיימת ברפובליקה החמישית בצרפת, הנשיא הוא כל-יכול, ואילו ראש הממשלה הוא לא יותר מאשר השר הבכיר בממשלה. עקב צירוף מקרים נדיר, שמו של ראש הממשלה הנוכחי בצרפת זהה למעמדו - פיון - כלומר: אדם המנוצל בידי אחרים לקידום מטרותיהם, לרוב בניגוד לטובתו הוא.
המתבונן בנעשה בקיץ 2009 בישראל, כמחצית השנה אחרי בחירות שהצביעו על מגמת התפכחות בציבור, צובט את לחייו: האם היו בחירות? האם העם הריבון הצביע בעד שינוי כיוון? האם הוקמה ממשלה בראשות
בנימין נתניהו, שייעודה העיקרי הוא הפסקת רצף ההידרדרות של 16 השנים האחרונות: רבין-פרס, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט-לבני? האם לא ניתן לנתניהו מנדט לשנות כיוון ולהפסיק את מצעד האיוולת האוסלואידי המוביל ל"פתרון" שתי המדינות, כלומר למתכון לחיסול מדינת ישראל ולהקמתן של שתי מדינות - זו של פתח וזו של חמאס - על חורבותיה?
במשך כהונתו הראשונה של נתניהו הוא נהג להסביר את מהלכיו בכך שהסכם אוסלו מחייב אותו, ולפיכך הוא נאלץ להסתפק במזעור נזקים. בינתיים חלפו שנים רבות, תוקפו הרשמי (5 שנים) של הסכם אוסלו פג מזמן, הסכם ה"שלום" הוביל למלחמת אוסלו, ראש הממשלה רבין נרצח, ראש הממשלה ברק נזרק בבושת פנים וחזר לזירה בתפקיד המפרק הקבוע של המפלגה האבודה, ראש הממשלה הטרנספריסט ("הינתקות") שרון עדיין מאושפז בבית-החולים, ראש הממשלה אולמרט עדיין בדרכו לבית האסורים, ראש הממשלה בעיני עצמה - לבני - עדיין מפטפטת את עצמה לדעת, ראש הממשלה נתניהו נבחר שוב - אבל מי שממשיך לנהל את העניינים הוא לא אחר מאשר
שמעון פרס, אדריכל מלחמת אוסלו.
ככל הנראה מטעמי נוחיות מאפשר נתניהו לפרס להיות מעורב מכף רגל ועד ראש בניהול ענייניה המדיניים של ישראל. לא עוד נשיא סמל, אלא נשיא שמדיניותו נכשלה בתפקידיו הקודמים והובילה למלחמה הממושכת והמדממת בתולדות ישראל (פרט למלחמת השחרור) וללא בושה ממשיך לבחוש בקדרה. ברשות ובסמכות? הרשות ככל הנראה נתונה מידי נתניהו, המאפשר ליריבו המר מן העבר לשמש כראש ממשלה מעליו. הסמכות אינה קיימת: נתניהו נבחר והושבע כראש ממשלה, ואינו מוסמך להעביר את סמכויותיו לאחר, גם לא לשמעון פרס. איש הן לא יגדיר את מצבו של נתניהו כנבצרות.
השכמה לנתניהו אם הבוחרים בישראל היו מעדיפים ראש ממשלה שתגיד אמן על כל דרישה המגיעה מוושינגטון, לונדון, פריז, ברלין, קהיר, רמאללה, או מארגוני השמאל האוטו-אנטישמיים, הם יכלו לבחור את
ציפי לבני לתפקיד, ומבוקשם היה ניתן להם במלואו. אבל, הבוחרים העדיפו מדיניות ציונית שפויה ועצמאית, ולכן שלחו את ציפורת החוץ לשעבר לאופוזיציה. הבוחרים ציפו שנתניהו ינהל מדיניות ציונית אחראית, שתבחר בביטחון במקום ב"שלום" ושתעדיף קידום מדינת ישראל במקום הקמת מדינה לאויביה בלב ארץ ישראל.
לשם כך דרוש ראש ממשלה ולא פיון, נתניהו ולא כפיף של פרס. לשם כך עליו להפסיק את מעורבותו של פרס בענייני החוץ והביטחון ואת טיוליו המזיקים ברחבי תבל. לשם כך עליו להפקיע את סמכויותיו של שר הביטחון ולעסוק אישית בהכשרת הבנייה היהודית במקום בהקפאתה. לשם כך עליו להבהיר לעולם כולו שאם רעיון הקפאת הבנייה היהודית חיוני לשלום או אפילו ל"שלום" בטענה שאין לקבוע עובדות בשטח, הקפאת הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון צריכה להיות מותנית בהקפאת הבנייה הערבית באותם אזורים, שאף היא קביעת עובדות בשטח. כלומר, אם בנייה למען הילדים הנולדים והמשפחות המתרחבות מונעת התקדמות ב"תהליך השלום", יש לעצור מייד ולהרוס את הבנייה הבלתי חוקית ביהודה ובשומרון וגם בירושלים, אבל לא רק של יהודים. הדדיות עכשיו!
לשם כך על נתניהו להפסיק את תלותו בתקשורת, הנוהגת בו בסלחנות אדנותית כל עוד הוא שובר שמאלה וחוצה את הרוביקון לכיוון שעדר התקשורת רוצה בו, הכיוון האוסלואידי, אבל נוזפת בו ומרתיעה אותו כאשר הוא משמיע קולות ציוניים ושפויים, הנתפשים בעיניה כשבירה ימינה.
לשם כך על נתניהו להיות ראש ממשלה המחויב לחזון הציוני ולא פיון המחויב לאסון שתי המדינות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
