עו"ד יהודה וינשטיין - תפצל ותבצר

אפתח את המאמר בסיפור. לילה אחד בשעה מאוחרת, צלצול טלפון קרע את הדממה שאפפה את בתי הנם. אצתי לטלפון בטרם יעיר צלצולו את בני הבית הישנים . מהצד השני של הקו בקע קולו הצוהל של חברי העושה בחול לטבת לימודי הפילוסופיה והאנטרפולוגיה. לאחר שבירכתי אותו ב"ברכות" הראויות לשעה בה התקשר, שאלתי: מה קרה?.

חברי פתח והסביר: אתה יודע שבניגוד לביולוגים, פיסיקאים וכדומה, לנו בעידן "כפר הגלובלי" קשה לגלות תגליות מרעישות . אולם בחלקי נפלה תגלית. החבר החל מפרט מבלי להמתין וסיפר לי שגילה מדינה מיוחדת שרואה עצמה חלק מהעולם המערבי. והמדינה הזו הנהיגה שיטה דמוקטית יחודית. בין מכלול האלמנטים היחודיים בשיטתה, מערכת אכיפת החוק והמשפט שלה מיוחדת במינה. פשוט מתנהל שם קרנבל כובעים, והקרנבל הזה מתמשך בכל ימות השבוע מזה שנים. אבוי לו למי שיעז להפריע את קרנבל הכובעים. יש שם אדם אחד, שיש לו שני כובעים, פעם הוא חובש את האחד ופעם הוא חובש את האחר ולפעמים את חובש שניהם. כן אדם אחד שאוחז בשני כובעים בכובעו באחד הוא יועץ משפטי לפורום שליטים ובכובעו האחר הוא התובע הכללי. חברי הוסיף וסיפר לי שאשתו של איש הכובעים כיהנה כיועצת משפטית למשרד האוצרות, אחותו האחת של האיש הזה כיהנה כיועצת משפטית לשוטרים ואחותו האחרת כיהנה כיועצת משפטית למינהל הקרקעות. ממש נפלא.

שאלתי: כיצד זה שעל ראש אחד חובשים שני כובעים?

ענה לי: עובדה, חובשים.

שאלתי: אם דעתו בכובע היועץ המשפטי לא תתקבל, מה קורה?

ענה לי מגחך: זה לא קורה, כי אף פעם לא יודעים אם עמדתו היא עמדתו בכובע היועץ המשפטי או שמא בכובעו כתובע כללי. לא מסתכנים. מניחים שכיועץ משפטי הוא מבטא את עמדתו בכובעו כתובע כללי ולהיפך. מה גם שהוא תמיד יוכל לחבוש את כובע התובע הכללי או אפילו לחבוש את שניהם.

שאלתי: יש הגבלה על תחומי התערבותו?

ענה שוב בגיחוך: לא, הוא היועץ משפטי לממשלה והתובע הכללי, הסמכויות שלו מפוזרות בחוקים רבים, קשה להרכיב את הפאזל ובנוסף, יקירי, בית המשפט העליון קבע שם כלל שהכל שפיט.

שאלתי: אז בכל מקום שהוא בוחר להתערב עמדתו מחייבת?

ענה לי: או שכן אל שלא, רק הוא מחליט מתי עמדתו מחייבת.

שאלתי: אז הוא שליט.
ענה לי בצחוק מתגלגל: לא הוא היועץ המשפטי, מישהו אחר חושב את עצמו כשליט.

שאלתי: ואם ייקחו לו כובע?

ענה לי: לפעמים מנסים אבל מבחן התוצאה מלמד כי אבוי לו למי שיינסה, כל החבר'ה מתנפלים ומקרה הטוב הוא יוקע כתימהוני, כחותר תחת שלטון החוק... ובכלל הוא יכול והשופטים יכולים לקבוע לקבוע כי זה בניגוד לחוק, לחוקי יסוד וחותר תחת עקרונות היסוד עליה מושתת המדינה.

שאלתי את החבר: אמרת שהמדינה הזאת היא מדינה דמוקרטית?

ענה החבר: לכאורה.

הגבתי בפליאה: זה ממש לא נשמע כך, זה פשוט לא הגיוני, הרי עיקרון יסוד במשטר דמוקרטי , הוא העיקרון של איזונים ובלמים בין הרשויות, שהרציונאל שבייסודו הוא שלא יהיה ריכוז של כוח ושררה בידי אדם אחד, כי כוח משחית.

ענה לי החבר: זה פטנט דמוקרטי חדש, זה לא כוח זה כובעים!

גירדתי את ראשי והוספתי ושאלתי: מה שמה של מדינת הכובעים והקרנבלים הזו?

ענה לי: מדינה שמחדשת חידושים - מדינת ישראל!