באירופה של המאה ה-17, כאשר שלט הממשל הכנסייתי, היה רצון לבסס ולהעביר כוח רב לשלטון. תפיסת קונפליקטים ופתרונם הייתה ריאליסטית בחברה שמרנית, שחשבה שרק השלטון יציל אותנו מהרוע בעולם (תומאס הובס). לפי השקפה זו ישנם משאבי טבע מוגבלים ויש מאבק מתמיד בטבע, מה שגורם למצב מלחמתי מתמיד. הפשרה לדעת הובס הינה זמנית בלבד, עד למצב של המלחמה הבאה.
תפיסה זו התאימה כאמור, למשבר הטילים בקובה בשנת 1962, בין ארצות הברית לברית המועצות.
ניהול משבר זה, יחד עם איום ממשי למלחמה גרעינית, גרם לקנדי "להלחיץ" את חרושצ'וב ולאיים במלחמה גרעינית. במאזן יחסי הכוחות בין המעצמות נחשב חרושצ'וב כמי ש"מיצמץ ראשון" והורה על פינוי הטילים, מכיוון שהאמין לאיומיו של קנדי במלחמה גרעינית.
השקפה פסימיסטית עתיקה זו כבר איננה רלוונטית לתקופתנו אנו, אך לצערנו גם היום ישנו מצב של חוסר אמון למטרותיה המדיניות של ישראל מצד הממשל האמריקני. אובמה כבר בראשית יחסיו עם נתניהו פעל לפי חשיבה שאומרת אני פועל לפי צעדיו של האחר, ("ישראל יתנו ישראל יקבלו"), כלומר, אין אמון, יישוב הסכסוך נעשה ללא תקשורת אלא דרך שליחים ומסרים.
שיתוף הפעולה כרגע מצד שני הממשלות נראה כי מונע רק נוכח האיום האירני, עבודה משותפת רק על בסיס האיום המשותף. לכן, פעל וניצל הממשל האמריקני את הצורך הישראלי בטיפול באיום האירני, כאשר הוא מודע לחשש של ישראל בנוגע לתוכניותיה הגרעיניות של אירן. הבנה זו גרמה ללחץ על ישראל לנפק קבלות במשא-ומתן עם הפלשתינים.
מאז נאום
ברק אובמה בקהיר ישנה ציפייה רבה לריצוי מדינות ערב,(מסיבות כלכלית, איחוד בעלות ברית נגד אירן, נפט), וגם קבלת פרס הנובל לשלום מוסיף על רמת הקבלות שהוא צריך לספק.
התוצאה לא איחרה לבוא, הממשל האמריקני ניסה לנצל הזדמנויות ליצור מעין משבר עם ישראל (גם בעניין ירושלים) אך ללא הצלחה יתירה. ישראל עד לשבוע שעבר לא סיפקה לו הזדמנות ממשית לקיום תוכניתו.
למזלו של אובמה, ישנו השר ישי. במודע או לא במודע הוא סיפק הזדמנות פז לממשל בארצות הברית ללחוץ על ישראל אודות סוגיית ירושלים.
ההזדמנות והתזמון של "הפשלה" הובילה את הממשל בארצות הברית להגביר את הלחץ על ישראל, ולמרות שעברו כבר מספר ימים, בוושינגטון סירבו להרגע מפרשת הבניה. יתירה מכך, יועצו של אובמה כינה את ההחלטה על הבנייה בירושלים כ"מעליבה" ובעלת תזמון הרסני. גם מזכירת המדינה
הילרי קלינטון לא שכחה לחלק מחמאות ושבחים ו"הבהירה" לנתניהו בדיוק מה לעשות.
שלא נטעה לרגע, משבר זה בין המדינות הינו רציונאלי ועם מטרות ברורות מצד ארצות הברית. הביטויים מצד הממשל האמריקני המדגישים את העלבון ואת סטירת הלחי רק מגבירים את הלחצים על ביבי נתניהו במטרה להחליש את הממשלה בסוגיית ירושלים ולהביא להתגמשות מצידה ולוויתורים.
משברים בינינו לארצות הברית והפעלת לחץ אינם דבר חדש. גם על ראש הממשלה בן-גוריון הופעל לחץ ואיום כי ארצות הברית לא תאפשר העברת כספים מיהודי ארצות הבית לישראל. גם
יצחק שמיר בשנות ה-90 קיבל איומים שארצות הברית תפסיק את המימון של העלייה לארץ כי הכסף הולך להתנחלויות. אסטרטגיה זו התאימה לזמן המלחמה הקרה ומטרתה בטקטיקות מו"מ: כיצד להוריד את הצד השני מהעץ.
הממשל האמריקני מצא דרך נוספתי יצירתית שתדחוף את ישראל להתקדם במשא-ומתן - דרך השפעה על הציבור בארץ.
בחודשיים האחרונים הממשל בארצות הברית חיזר אחר דעת קהל בארץ על-ידי "עליה לרגל" של אנשי ממשל.
ראש המטות המשולבים של ארה"ב, הגנרל מייקל מאלן, פתח את מסעו בישראל במסיבת עיתונאים בה התייחס לנושא האירני וליחסי ישראל-ארה"ב, מספר ימים אחריו הגיע שר הימייה של ארצות הברית, דוקטור דונלד סי ועוד רבים וטובים הגיעו, אך עם הנזיפה חתם סגן נשיא ארצות הברית,
ג'ו ביידן.
לחץ מסיבי זה וניצול אירועי הבנייה בירושלים יכולים להוביל לתוצאה הרסנית ולמרות הכוונה לסייע למו"מ אלו יכולים דווקא להכשיל אותו.
ב-1989 הממשל האמריקני לחץ על שמיר ואמר שעליו "לוותר על החזון הלא הגיוני של ישראל הגדולה". שמיר מצידו ענה בהקמה של התנחלויות חדשות, מה אתם חושבים יעשה נתניהו?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
