כמה מילים על נקמה
הנקמה הינה פעולה פוגענית שתכליתה "מרגוע לנפש" הנוקם. מי שתחושת הנקמה בוערת בו, ימתין להזדמנות כדי לסגור חשבון עם נשוא שנאתו. עד אז, הוא לא יודע את נפשו. עם סגירת החשבון, היחסים בין הנוקם לקורבנו אמורים לחזור למסלול רגיל שזה אומר: יחסי איבה פסיביים. בחיים זה לא תמיד ככה.
מבחינתו של הנוקם, הנקמה היא סוג של עשיית צדק. לצדק הזה יש טעם מיוחד. הנוקמים יעידו שטעמה של הנקמה מתוק. מדובר בדחף פרימיטיבי שהאדם הנאור למד במשך הזמן לדכא אותו. מסתבר שלא כולם מצליחים.
הכפלת עונש המאסר של השוטר שחר מזרחי, היא הנקמה המתוקה של
דורית ביניש באזרחי ישראל. זה לא אישי. אין בין השוטר מזרחי לנשיאת ביהמ"ש העליון שום דבר אישי. אלא שהשוטר המסור נתפס בעיני ביניש, כמי ששומר על האזרחים. אלה אותם אנשים שהביעו חוסר אמון בסקרי דעת קהל על ביהמ"ש העליון. הכותרת בידיעות-אחרונות חוזרת אליה בפלאשים:
"אמון הציבור במערכת המשפט בשפל חסר תקדים" (10.12.09).
"שפל חסר תקדים" פירושו, שהמוסד בראשו היא עומדת, איבד את סמכותו המוסרית. ובלי הסמכות המוסרית, ביהמ"ש העליון, כמוהו כגוף הכופה את עצמו על מקבלי השירות. אל יקל הדבר בעיניכם. ביניש יודעת שהיא תירשם בספרי ההיסטוריה כמי שדרדרה את מעמדו של העליון לתהומות שלא ידענום. מנקודת מבטה, אותם אזרחים שלא מתפעלים מבינוניותה ראויים לעונש. אין לה הרבה דרכים להעניש את הציבור. פגיעה במשרת ציבור נאמן ומסור כמו השוטר שחר מזרחי נראית לגברת ביניש, כסוג של הזדמנות...
יהיו שיגידו שהכפלת עונש המאסר של מזרחי תדרדר עוד, את מעמדו של ביהמ"ש. לאלה תגיד הגברת ביניש: "מי שרטוב כולו, לא מפחד מגשם", שזה בשפת העם "במעמדי הציבורי הנוכחי, אין יותר לאן להתדרדר".
האזרחים רוצים לראות את משרתיהם המסורים מקבלים גיבוי. במקרה של שחר מזרחי, המעט שאנחנו יכולים לעשות, זה לכתוב לנשיא פרס בקשת חנינה. מחאת הטוקבקיסטים לא מספיקה... אז יאללה לעבודה...
