בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרוחות הרעות המנשבות ממצרים החדשה
|
כאזרח, הייתי מצפה שמקבלי ההחלטות במדינה וקובעי המדיניות יחליפו דיסקט ויפנו את גורמי המודיעין והמחקר של מערך אמ"ן, הביטחון והחוץ לאור המצב החדש, ויחלו לראות את מצרים כמדינת עימות בפוטנציה
אין ספק שהמהפך במצרים הביא למפנה היסטורי באזורנו, ששקט 32 שנה, וכיום בעל משמעויות מרחיקות-לכת במיוחד כלפי ישראל - ולא לטובה. הדברים מתחילים לקבל משמעות מדאיגה, החל בהתקרבותה לאירן, מסקרי דעת הקהל במצרים התומכים בביטול הסכם השלום, המשך בתמיכת מצרים בהסכם הפיוס בין פתח לחמאס, וכלה בהודעת הרמטכ"ל המצרי שאל לישראל להתערב בעניין פתיחת המעברים ברפיח, כי זה עניין מצרי-פלשתיני ואיום מרומז בנוסח "כדאי לישראל להיות בשכנות טובה"... ולא יסף. למותר להזכיר שבתקופת הנשיא מובארק לא הייתה יכולה להתקיים פתיחת המעברים ברפיח כאוטוסטראדה למעבר כלי נשק וטילים. הוא הבין את חומרת התוצאות של מהלך זה. המצב כיום בפתיחת המעברים מצד מצרים ותמיכה בהסכם הפיוס, אם החמאס, למשל, ימשיך בירי טילים על ישובים ואזרחים, ומדינת ישראל תתגונן ותתקוף את החמאס כבימים ימימה - ייתכן מאוד שתהיה לנו בעיה עם מצרים והמשטר החדש שמקשיב לרחשי עמו - וזה משנה לגמרי את תנאי המשחק. כאזרח, אני אכן מודאג ומוטרד, והייתי מצפה שמקבלי ההחלטות במדינה וקובעי המדיניות יחליפו דיסקט ויפנו את גורמי המודיעין והמחקר של מערך אמ"ן, הביטחון והחוץ לאור המצב החדש, ויחלו לראות את מצרים כמדינת עימות בפוטנציה, להקים או להוריד אוגדת שריון סדירה לדרום, והכי חשוב - להזכיר למצרים החדשה, שבמלחמת ששת הימים הגיעו האוגדות בואך לתעלת סואץ, ובמלחמת יום כיפור הם נעצרו על קו הק"מ ה-101 מקהיר תוך מצור על הארמיה השלישית. זקיפות קומה מול המצרים - מחויבת המציאות, לבל ישגו בהרהורי מלחמה.
|
תאריך:
|
01/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
01/05/2011
|
|
גרשון אקשטיין
|
הרוחות הרעות המנשבות ממצרים החדשה
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מוסקו
|
1/05/11 18:42
|
|
2
|
|
עו'ד דוד הגואל תא
|
1/05/11 18:57
|
|
3
|
|
עמנואל מנו נאור
|
1/05/11 22:03
|
|
4
|
|
עדי עדן
|
3/05/11 01:02
|
|
5
|
|
רק בדמיון שלנו
|
3/05/11 15:37
|
|
סגן שר האוצר, הרב איציק כהן, אמר לפני ימים ספורים כי כל ניסיון של הרופאים להניף את חרב השביתה יהיה לא אחראי, לא מוסרי ומיותר. "הגיע הזמן שראשי ההסתדרות הרפואית יפסיקו להשלות את הציבור, יתחילו לדבר אמת ולדווח אמת ויכנסו לתהליך מו"מ על הנושאים בהם צריך לטפל".
|
|
|
אחד הדברים שהנשיא אובמה עסוק בהם כרגע הוא כתיבת צו שמתעסק בתחום שאצלינו היה נכנס תחת הכותרת 'מימון מפלגות'. השימוש בצווים מותר לנשיאי ארצות הברית בנסיבות מסוימות, ומכיוון שלנשיא רקע משפטי יש להניח שהשימוש בכלי הזה בא לו מאוד בטבעיות. הצו המוצע מקים לחיים חלקים מהצעת חוק שלא עברה בקונגרס ב-2010 ונקראה 'חוק הגילוי' ((Disclosure Act.
|
|
|
הופעתו הטלוויזיונית של ראש הממשלה, מר נתניהו, מייד לאחר פרסום הידיעה על הסכם בראשי תיבות שהושג בין חמאס לרשות הפלשתינית, מעבר להיותה ממש מיותרת בעיתויה, הוכיחה עד כמה, לפעמים, גם לקוסמי המילים ואשפי התקשורת נגמרים השפנים שבשרווליהם. גם אם מיישרים מבט ישירות למצלמה ונהנים מכך שאפשר לדבר מעל ראשם של העיתונאים המעיקים והנודניקים השואלים שאלות, עדיין אפשר ליפול במלכודת שטמנו לנו אויבינו.
|
|
|
עירק ואירן. פרופ' נועם חומסקי נשא לאחרונה באמסטרדם נאום חשוב בנושא "הקווים של הסדר העולמי". חלק מהנאום הוקדש לתפקידה של ארה"ב בהגנת אזור ההגמוניה שלה. בהתאם לניתוח, ארה"ב מתייחסת לשאר המדינות לפי הכלל שהן חייבות להכיר בשליטה של ארה"ב, וממשלים שיסרבו יסבלו מתגמול, כולל איום צבאי על עצם קיומם. חומסקי סיכם את המצב בדיוק אופייני: אם אתה בצוות של ארה"ב - אתה תורם ליציבות החשובה מכל. אם אתה קורא תיגר על ההגמוניה האמריקנית - תיחשב לאויב היציבות. אין למדיניות האמריקנית עניין באופיו הפנימי של המשטר. עירק הותקפה מכיוון שערערה על התכתיבים האמריקנים בשימוש בנפט שלה, ואופי המשטר של סדאם חוסיין היה בלתי רלוונטי. בנוגע לאירן ציין חומסקי ששום סכנה ביטחונית אינה נשקפת ממנה. ההיסטריה שטופחה על-ידי ארה"ב וישראל היא תגובה להצלחות אירניות בתחומים הדיפלומטיים והפוליטיים.
|
|
|
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אנחנו מצוּוִים לזכור. לזכור ולא לשכוח ולא לסלוח. בסדר, אז אנחנו זוכרים ולא שוכחים ולא סולחים. מה אנחנו זוכרים ולא שוכחים? נכון מאוד, את השואה שעברה על העם היהודי לפני שבעים שנה. מה עושים עם זה? מדברים על זה, כותבים, עורכים טקסים, מקרינים שוב ושוב את סרטי הזוועה, מראיינים ניצולים שהולכים ומתמעטים, נאלמים דום ומרכינים ראש ברגע הצפירה הפולחת, וזוכרים, כן, זוכרים ולא שוכחים ולא סולחים. בזה פחות או יותר בא לידי ביטוי הזיכרון שלא לשכוח ולא לסלוח. שנה אחר שנה. אחר-כך חוזרים לשגרה שבה כבר לא זוכרים כלום ואין מה לשכוח ואין על מה לסלוח.
|
|
|
|