לא הייתה מחאה כמחאה לשחרורו של גלעד שליט. לא הייתה בישראל מערכה כה מתמשכת, הנמצאת תדיר בכותרות, המחובקת על-ידי הממסד ובועטת בו במקביל. בוודאי שלא כזו שבמרכזה עומד אדם אחד, בחור צעיר שהפך לסמל. גם הכמיהה לשחרור רון ארד לא לבשה כאלו מימדים. בכך הישראלים הלוקחים חלק ומביעים הזדהות עם גלעד שליט ומשפחתו מאששים את דמות הישראלי היפה, האכפתי והסולידרי.
עם זאת, המחאה הזו יצאה מזמן מפרופורציה ובעיקר מצד משפחת שליט. איש לא יטיל ספק בכאב המשפחה, בעובדה שהימצאותו של גלעד בשבי החמאס, ללא כל יכולת לקבל עליו מידע או לתקשר עמו קורעת את ליבם. אך עם התמשכות שהייתו של גלעד שליט בשבי ועם התמשכות, התגברות והשתכללות מערך המחאה שסביב גלעד שליט, אך בעיקר סביב משפחתו, הפכה התנהלות "המשפחה המלכותית" הזו למוגזמת ומאוסה.
מעטות המשפחות בישראל שלא ספגו כאב או סבל, או חוות אותו ממש עכשיו. ועדיין, מעטים האנשים המקבלים במה כמעט בלתי מוגבלת בכל אמצעי התקשורת לשטוח את כאבם, תסכולם ואכזבתם מממשלת ישראל. בודדים היו מרשים לעצמם התפרצות לטקס ממלכתי, חשוב, סולידרי לכל העם, בדרישה שבעיקרה איננה חורגת את גבולות משפחתם, ועוד זוכים לחיבוק תקשורתי. חשוב לציין, טקס שיכלו להתפרץ אליו מכיוון שהם עצמם ממוזמניו. אגב, טקס בו יו"ר הכנסת, למשל, הזכיר את גלעד ושביו.
שחרורו של גלעד שליט, מרגע שנחטף ועדיין, מכריח את שחרורם של מאות או אלפי מחבלים, עם דם על הידיים ובעלי פוטנציאל לחזור למעגל הטרור. שחרור זה גם מעודד את החמאס וארגונים נוספים לחטוף חיילים ישראלים וישראלים בכלל. הטיעון שעסקות שבויים כבר התקיימו, חשוב, אך לא מכריע. עסקת שליט שונה מעסקות אחרות וגם לו הייתה דומה להן, טעות שנעשתה פעם אחת, אין חובה לחזור עליה שוב.
למעשה, שחרורו של שליט הוא סכנה לישראלים, שעלולים להיפגע בפיגועי טרור מצד אותם משוחררים או ארגוני טרור שיראו כי טוב ויעשו מאמצים מוגברים לחטוף את החייל הבא. אך משיקולי ביטחון אלו, מתעלמים בני המשפחה. מבחינתם שיחזור גלעד ולעזאזל כל השאר.
אין הכרח לקבל את השיקול הביטחוני הזה כמכריע, אך בהתעלמות מהטענה הזו, ובכך ששמותיהם של חנן ברק ופבל סלוצקר, ששרתו עם שליט ונהרגו כשנחטף, הופך כאבם של בני משפחת שליט לאגואיזם. ממשלת אולמרט עשתה לשחרורו של גלעד שליט וממשלת נתניהו ממשיכה ועושה. הטענות "בכל מחיר" או "אין תוצאות" הן טענות המתעלמות מההקשר הרחב בו נמצאת חטיפתו של גלעד שליט והמשמעויות שיש להחזרתו.
המחאה הממוקדת בממשלת ישראל היא פנייה אל המוקד הקל, ממשלת ישראל והעומד בראשה. הרי לא היו עוד אוהלי מחאה שניתן היה לקיים בקרבה שכזו לבית ראש הממשלה, שלא לדבר על אי הנוחות במחאה מול הרשות הפלשתינית ובוודאי שכנגד ממשלת החמאס בעזה. הישראלי המחפש מטרה קלה להזדהות מגלה בחייל הצעיר, ובמשפחה שאסור לגעת בה סמל קל. ומשפחת שליט מנצלת עובדה זו.
ההזדהות עם כאבם לא הוכהתה, אך העובדה שנראה כי משפחת שליט נוהגים כאילו בכאבם הכול הופך מותר להם, הם המאיסו וממאיסים עצמם. המערך העומד לרשותם, ביכולת ארגון ובקשר עם התקשורת הוא חריג בכוחו ומשמש אותם ורק אותם. גם ביקורת על המשפחה הזו הפכה אסורה, לעומת ביקורת על כל דמות ישראלית אחרת. ואת האמת יש לומר, כבר נמאס.
