פסק וגזר הדין בעניינו של
משה קצב בערכאת המחוזי וכעת ערעורו על גזר הדין בבית המשפט העליון מעלה על פני השטח נושא המושתק ברגיל והנחשב כאינו תקין פוליטית להעלותו, כל שכן לדון בו בציבור.
המדובר הוא באנומליה הכרוכה בישיבתן של שופטת אישה כרוב בעניינו של גבר הנאשם באינוס או בהטרדה מינית. במקרה דנן קיים חשש גדול לניגוד אינטרסים (ניתן לכנותו גם ניגוד רגשי מולד), במצב ספציפי זה המביא להרשעה למצער גורפת של גברים בעבירות מין כמו גם בעניינים שבינו לבינה בבתי המשפט לענייני משפחה.
בידוע הוא כי אישה מנועה להעיד נגד בעלה בענייני אישות שבינו לבינה - ומדוע? משום שמקדמת דנא הגענו כבר לתובנה כי במקרים כגון דא האישה אינה נוהגת באובייקטיביות וקיים חשש ברור כי תעוות עדותה כנגד בן-ריבה.
כך גם שופטת אישה - היא אינה שונה מכל אישה אחרת בחלד והתנהלותה תעקוב אחר התנהלות נשית טיפוסית בנושא. אכן זו הכללה, אך היוצאים מהכלל אינם מעידים על הכלל.
הטענה כי שופטת אישה מסוגלת לנטרל את אופייה הנשי באורח מוחלט ובכך להוציא משפט צדק בנושא הסבוך של יחסי אישות והטרדות מיניות של גברים כנגד נשים, היא כה מגוחכת, מאחזת עיניים ושרלטנית, עד כי אינה אף ראויה לדיון. אנו מה שהיננו לטוב אם לרע, כפי שהטבע יצרנו וטבע בנו אופיינו המולד.
אין בנמצא למצער אישה שלא חוותה יחסים קלוקלים עם גברים קודם שייצבה עצמה במסגרת משפחתית – ננטשה-נטשה, עזבה-נעזבה, השליכה-הושלכה, שברה לבבות-או ליבה הוא שנשבר. גם במסגרת המשפחתית עצמה הדרך ליחסים תקינים אינה תמיד כידוע סוגה בשושנים ואין למצער ספק כי נשים מטפחות רגשי כעס ונקמה, לעיתים בדין, נגד גברים (ואף כמובן ההפך הוא הנכון), במסגרת הנישואים ועל אחת כמה וכמה עם סיומם, נגד בעליהן בהווה ובעבר. וכפועל יוצא, באורח שהוא בעליל בלתי מידתי, כנגד מרביתו של המין הגברי.
על אחת כמה וכמה הדברים נכונים במידה שאישה חוותה בתקופות קודמות לחייה אירועי תקיפה מינית לסוגיה, אמיתית או מדומה. גם כאן, אין כל ספק כי הנתקפת תפתח אנטגוניזם, רגשי שנאה קשה ותהומית נגד כלל בני המין הגברי (אשר כמובן אינו אשם בדבר) והשופטות-הנשים כמובן אינן יוצאות מן הכלל בעניין זה.
למרות שאנו מודעים היטב לכל הנאמר לעיל, אנו מחרישים כאשר צוות שופטות יושבות לפסוק בדינו של גבר הנאשם באונס. מרב הסיכויים הם כי השופטות נגועות ברמות כאלו או אחרות בניגוד אינטרסים, בדעות קדומות אנטי-גבריות בכל האמור לגבר הנאשם באונס. דהיינו, גורלו של הנאשם הגבר נחרץ לשבט וזאת עוד לפני פתיחת המשפט.
לקוראות הנשים אשר ודאי יתמהו מדוע אנו עוסקים כאן באי-התאמתה של שופטת אישה בשופט גבר, ואיננו נדרשים למצב ההפוך בו אישה היא הנאשמת בעבירות מין - ובכן, ברי שהמרב המוחלט של המקרים דנן המובאים לדין עניינם ברגיל בנאשם גבר ונדיר למצוא אישה על ספסל הנאשמים בעבירות אונס והטרדה מינית. כמובן שקיימות הטרדות מיניות מהצד הנשי גם כן, אך חברתנו אפופת התקינות הפוליטית אינה ערוכה לטפל בכך.
לא בכדי עולה השמיימה שוועת מעוני הדין הגברים בבתי הדין למשפחה בהם דנות שופטות. עדויות מסמרות-שיער קיימות לאלפים. כ-60 עד 100 גברים מתאבדים בממוצע בישראל מדי שנה מפאת פסיקות זוועה נגדם עקב עיוותי דין מחרידים המושתים בידי שופטות נשים נגד גברים בעניינים שבינו לבינה. לא ידוע על כל מקרה הפוך בו ולו אישה אחת נטלה חייה בידיה מאותה הסיבה וזאת לאורך שנים.
כמובן כי אין כל פסול באישה שופטת גבר בעניינים שאינם בינו לבינה, דיני חברות, עסקים, איגודים, תאגידים ועוד מאות נושאים אחרים ה"כשרים למהדרין" לשפיטה נשית.
כל האמור לעיל, באשר לשופטת אישה אשר עליה להיות מנועה מלשבת בדינו של גבר אנס, תקף גם בכל האמור בעניינו של שופט ערבי היושב בדינו של נשיא מדינת ישראל והדגש כאן הוא על נשיא מדינת ישראל. כפי שנהסס מאוד להפקיד בידי שופט ערבי עניינים העומדים ברומו של קיום מדינת ישראל באשר איננו ודאים באשר לנטייתו הלאומית-הערבית העלולה להביאו לכדי עיוות דין ולהוצאת גזר דין לעומתי ומכפיש נגד אדם כנשיא מדינת
ישראל משה קצב.
הכלל הראוי במינוי שופטים בצוות הדן במקרה מסוים הוא: "לפני עיוור לא תשים מכשול". דהיינו, במידה שידוע כי קיימת אפשרות למכשול שיפוטי, או ל
ניגוד עניינים שיפוטי, מוטב להימנע ממנו מלכתחילה.
כאשר בארצות הברית, אשר מערכת המשפט שלה היא לדוגמה בעולם המערבי הדמוקרטי, עומד אדם שחור לדין, מרב מדינות הברית מחייבות כי לכל הפחות מחצית מחבר המושבעים היושבים בעניינו יהיו בעלי רקע זהה לזה של הנאשם. דהיינו, לפחות שישה או יותר מושבעים שחורים. התקנות הללו לא באו בכדי, הן מסתמכות על אותו היגיון הנפרש כאן בטורים אלו. כך גם במשפטים בהם נאשמת אישה באשמה כבדה וחמורה כלשהי, מרב מדינות הברית מחייבות, הן בנוהג והן בחוק, כי על לפחות מחצית ויותר מהמושבעים להיות מושבעות. וכן הלאה.
ההרכב אשר נקבע בבית המשפט המחוזי וכעת תאומו אושרר בבית המשפט העליון, דהיינו שופט ערבי ושתי נשים המזוהות כפמיניסטיות לעומתיות, עבור ערעורו של מר קצב, משדר רצון עז להרשיע באונס נשיא לשעבר ולשלחו לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח בעבירות בזויות ומבזות למען יראו וייראו (אונס אשר ספק גדול מאוד אם כלל ארע – למרות שיחסי מרות בהסכמה כנראה היו גם היו – גם אם מר קצב יכחיש זאת עד שיכחילו פניו). לטעמם של ממני שופטיו, מר קצב הוא זה אשר "חמס" ברוב חוצפתו (בלשון סגי נהור) את הנשיאות מהאשכנזי הלבן חבר האליטות שימון פרס, ועליו להיענש בשלילת חירותו על כך.
בקשת סניגורי קצב להרחבת ההרכב הדן בערעורו בבית המשפט העליון ניתנה בידי ה"נשיאה" ביניש הזדמנות פז להפגין קבל עם ועדה כי הצדק ייראה וגם ייעשה בכך שימותן ההרכב הראשון המרשיע-הוודאי שהציבה להליך הערעור. אך זו כה שטופה באובססיית-הרשעה ויהי מה, עד כי בחרה לברוש בבוז ספקות באשר להגינותה השיפוטית. ה"נשיאה" ביניש, בהכירה את הטבע הנשי בכל האמור לענייני תקיפה מינית ואונס נשים בידי גברים, הופכת את השופטות אשר תחת מרותה ל"אידיוטים מועילים", למכשיר הוצאה לפועל של מאווייה היא.
אין באמור לעיל לאשש חפותו או אשמתו של מר קצב, קטונו. מאידך-גיסא, תופעת "תפירת התיקים" במזיד נגד אנשי ציבור אשר אינם מתיישרים בתלם מערכת המשפט האג'נדתית, הפוליטית-חד-צדדית שלנו, שאינם מאנ"ש, כבר מכרסמת ומורידה שאולה כל חלקה טובה בחברה הישראלית; ועל פניו, דומה כי מתפרת התיקים של פרקליטות המדינה, כרגיל בהנחייתו הצמודה של בית המשפט העליון, פתחה במקרה קצב משמרת שלישית.
ראוי היה כי במקרים הרי-גורל מעין אלו, כגון משפט הנשיא לשעבר מר קצב, לא ימונה צוות השופטים בידי נשיאת בית המשפט העליון אשר גישת האנטי-קצב שלה היא מן המפורסמות, כפי שיש לשלול זכות זו מבתי המשפט המחוזיים (בהם השופט כפוף כמובן וחייב קידומו לאותה נשיאת העליון). במקרים מעין אלו ייקבע הצוות על-ידי חבורת אנשי מקצוע בלתי תלויים. אל לנו להניח לחתול "בורית דיניש" לשמור על השמנת של כולנו. עלינו להישמר ולהיזהר מ"שומרי החוק" החמסנים הללו.
ראוי היה אף כי ייקבעו תקנות המסדירות ככלל את צוות השפיטה אשר יהיה תואם במקרים מיוחדים אשר יוגדרו ככאלה, אם כתקנה ואם כחקיקה. כמובן, כרוכיות החוק מיד "ימנטרו" כל זאת כ"הרס הדמוקרטיה", "הרס שלטון החוק", "זילות השופטים" ועוד פכים קלוקלים כגון דא. יש לברוש שרלטנים אלו מעל פנינו כמטרד מאוס.
