ב-1996, לצעירים שבינינו, התאחדה רשימת הליכוד עם, בין היתר, תנועת "גשר" בראשות
דוד לוי. מי שעמל וטרח על האיחוד ההוא, שכלל גם את צומת של רפול ז"ל, היה לא אחר מאשר אריק שרון. יממה לאחר הבחירות, כאשר החל מעשה המרכבה, התברר לדוד לוי כי אין בכוונת ביבי נתניהו להכליל את שרון בממשלתו, מה שגרם לו לעמוד על רגליו האחוריות ולהצהיר "
ממשלה בלי שרון משמעותה ממשלה בלי לוי". ביבי, כהרגלו בקודש, נכנס לפאניקה, רעד מעט, התקפל ו"תפר" עבור שרון את תיק "התשתיות הלאומיות". לימים, כאשר שרון הרכיב את הממשלה, הוא השיב ללוי רעה תחת טובה: הוא פשוט זרק אותו לכלבים. או, במלים אחרות, אתמול הכושי עשה את שלו, היום הכושי יכול ללכת.
זוהי הקדמה ארוכה למה שאני רוצה לכתוב, אבל היא מחויבת המציאות, כי ככה המציאות מתנהלת לפעמים, ומי שעושה אותה הם אנשים מסוימים, עם אישיות מסוימת.
ההפגנה בת"א היא יצירה בלעדית של תל אביבים והסביבה המבקשים בכל מחיר להמשיך לגור במרכז, בתנאים אידיאליים. לכן הם פתחו בהפגנה עם נושא אחד עיקרי, מצוקת הדיור, כאשר השאר פסבדו, מבחינתם, למרות שהדרישות בבסיסן הן לגיטימיות (הדרישות, לא הדורשים), בעוד שמבחינתנו תושבי הנגב והגליל כל הדרישות הן לגיטימיות. למה? כי המדינה הזו מתנהלת בין ירושלים לתל אביב, לא יותר. וכך החלה הפגנה מינורית על מצוקת הדיור-לכאורה של תושבי ת"א והסביבה והתפתחה למפלצת שמיום ליום מזכירה יותר ויותר מפלצות מסרטי סטיבן ספילברג. מפלצת של כאילו. מפלצות שתענוג לא לפחד מהן.
כל בר דעת, חודש אחרי, יודע כי מדובר בחיבור אד הוק, זמני בהחלט, בינם לבינינו, בלי מירכאות, לפחות עד שהתביעות שלהם לדיור במחיר סביר תתקבלנה. ומה אז? אז הם ימשיכו לראות בנו נטע זר! הם לא ילחמו את מלחמותינו, לא במקומנו ולא לצידנו. הם ימשיכו להתעלם מאיתנו. הם ימשיכו לכנות אותנו בכיינים. ובקיצור, אם פעם התל אביבים הכירו את ב"ש למשל כשנסעו לאילת, היום גם זה לא, כי הם מעדיפים טיסות של ארקיע, רק לא לעצור בעיר הגמלים.
ובכלל, מה להם ולבעיות החינוך של אופקים, לבעיות התרבות של דימונה, לבעיות הרווחה של ב"ש, למצוקת הדיור של נתיבות, למצוקת האבטלה של מצפה רמון? בין אלו ובינם אין ולא כלום. ועם אלה אתם, תושבי הנגב, הצפון והגליל, משתפים פעולה?! עם שפיר, ליף, קונטס, לוי והשד יודע מי עוד?! מה, הבית של ההיא בכפר שמריהו לא מאפשר לה פרטיות?! אם היא הייתה משרתת בצה"ל, מן הסתם הייתה מבינה מהו אוהל אמיתי, מהו קסרקטין ומהו צריף בלילה קר של חודש ינואר.
חברי צל"ש, הפנתרים החדשים, הפנתרים המתחדשים ומי לא - אל תהיו פריירים. זה לא המקרה שבו אויב אויבי הוא ידידי. בכלל לא. אתם משתפים פעולה עם "חבורת מנהיגים" שבהזדמנות הראשונה תזרוק אתכם לקרשים. חבורה של אנשים, ששתי מטרות יש לה בכל הבוקה מבולקה הזו: לפתור לעצמם את מצוקת הדיור ולזרוק את ביבי, גם אם הדרך איננה דמוקרטית. ואחרי שהם יצליחו לזרוק את ביבי, הם ירצו "איזון" ולכן יזרקו גם אתכם.
אני לא מאמין להם, ולכן אל יהיה חלקכם עימהם. אמרו להם כבר עתה: לא מדבשכם ולא מעוקצכם. אנחנו נלחם את מלחמתנו, אתם את מלחמתכם. ולראיה, בהפגנה הגדולה במוצ"ש האחרון בב"ש הם לא הפגינו נוכחות, הם פשוט לא הגיעו, כי לצאת מת"א לב"ש, מבחינתם, זה כמו לטוס לאנגליה, להבדיל.
ואם בכל זאת תרצו שיתוף פעולה ארוך טווח, כך אמרו להם, בואו בהמוניכם להתגורר בב"ש ובנגב. שטחים לא חסרים, תשאלו את הבדואים בפזורה.
אני, חברים יקרים, מחשיב עצמי מעמד ביניים: עצמאי הנשוי לעורכת דין, ושנינו ביחד מביאים משכורת נכבדה הביתה, אבל זה לא מספיק. לכן אך טבעי היה שאהיה במוצ"ש האחרון בהפגנה הזו. אבל אני לא. אני לא, כי אני לא יוצא למלחמה עם אנשים שאישיותם, התנהלותם והתנהגותם הן כאלה שיחייבו אותי בכל שנייה לסובב את הראש כדי לראות אם אין להם סכין ביד...
למלחמה, חבריי היקרים לתנועות החברתיות באשר הן, יוצאים עם מי שמוכן להתאבד בשבילך, לא להתאבד עליך. ואלה מת"א, מהבועה הבדלנית והמנותקת, לא יהססו להתאבד עלינו אם זה ישרת אותם.
