ימי סוכות נוצלו גם על-ידי לטיולים ולרכיבה על האופניים בטבע. באחד הימים רכבתי ליד בית החרושת למלט נשר שליד רמלה ומה רבה הייתה הפתעתי לראות לא רחוק מהמפעל פצע עצום בליבה של אדמת הטרשים שליד בן שמן. בור עצום במרכזה של המדינה, שמשמש לכריית סלעים הנטחנים עד דק ומשמשים להכנת המלט.
באותם רגעים נזכרתי בכתבות על התשלובת המונופוליסטית, אשר מחזיקה בנתח שוק של 90% מכלל שוק המלט בישראל, המשווקת ומציעה את תוצרתה לרשות הפלשתינית במחירים הנמוכים 6%-10% מאלה המוצעים לצרכנים בישראל.
בנוסף נזכרתי בניסיונות הבלתי נלאים מצידה "להגן" על תוצרתה בכל מחיר ולמנוע ייבוא מתחרה שיכול להוריד את מחירי המלט לצרכן הישראלי ולפגוע "קשות" בקונצרן אי.די.בי של דנקנר ובעסקים הרבים של משפחת לבנת הקשורים במלט, כמו קונצרן תעבורה, היחיד שמוביל את המלט, וכן בחברה להובלת חומרי נפץ ובחברות הגנרטורים של לבנת המספקות שירותים לנשר.
קונצרן המלט הוא יותר מתרנגולת שמטילה ביצי זהב, שכן המלט - וכל מה שמסביבו - הוא מוצר חיוני והכרחי במיוחד במדינה צעירה שקצב הבנייה ופיתוח התשתיות בה רבים הם, כל שכן מדינה שנמצאת במצב ביטחוני בעייתי הדורש מלט בכמויות מטורפות לבניית גדרות, מחסומים, בונקרים ומה לא.
ההיגיון הכלכלי הצרוף מחייב דווקא בישראל ודווקא בשל המצב הביטחוני הרגיש, לא להיות תלויים באספקת מלט ממקור אחד, אלא לפתח עוד מפעל מקומי לצד מקורות ייבוא אמינים וטובים!
דווקא המינוי של ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט ממחיש יותר מכל את עזות המצח של לבנת ודנקנר אשר לא מתביישים להוקיר את אולמרט, שלא חסך כל מאמץ למנוע ייבוא של מלט, תחת כל מיני שמות והגדרות משונות? מדוע מינוי זה עבר בכזה שקט תעשייתי? האם יש עוד אנשים ב"ברנז'ה" המעדיפים לא לעשות רעש ולזכות בעתיד גם במינוי עם מצנח וכורסה מזהב?!
ובחזרה לבור הענק - האם נשר גם התחייבה לשקם את הפצע המכוער בעתיד, או שאנו הציבור נצטרך גם לשלם על מלט יקר וגם להפריש עוד מיסים לשיקום? נראה שהסדרת המונופול הזה אינה מסובכת כלל, וכעת, ובמיוחד ב"עידן החדש שנוצר בישראל", רק נשאר "להחזיר את עטרה למסלולה הנכון וההגיוני".
