בשבת נערכו הפגנות במספר יישובים ערביים נגד הצעת "חוק המואזינים" להפסקת כריזה ממסגדים המהווים מטרד לתושבי סביבתם. הכרזות שהניפו המפגינים (לצד דגל אש"פ) קשרו את הצעת החוק עם פעולות "תג-מחיר" שכוונו נגד מסגדים וביניהם נכתב "מדינה דמוקרטית לא פוגעת בחופש הפולחן". הזדמנתי במקרה להפגנה בנצרת ולמרבה האירוניה גיליתי "תג-מחיר" מוסלמי נגד לא-מוסלמים ובעיקר נגד נוצרים, וזאת בעיר הקדושה ביותר לנצרות ומול המקום בו מאמינים הנוצרים שמריים קיבלה את הבשורה על הולדת ישו.
קומץ המפגינים התמקם בכיכר שלפני כנסיית הבשורה הגובלת בקבר של אישיות מוסלמית מהעבר הרחוק הידוע בשם שיהאב א-דין. מאחורי המפגינים בלטו מספר שלטים בערבית ובאנגלית באותיות קידוש לבנה ובהם ציטוט פסוקים מהקוראן (פסוקים 60-59, 64, 85 בסורה 3 וארבעת פסוקי סורה 112) שכל מטרתם היא להתריס נגד לא-מוסלמים ובעיקר נגד האמונה הנוצרית. פעילי התנועה האיסלאמית האחראים כנראה לשלטים אלה דאגו לשילוט באנגלית כדי שלצליינים והתיירים הנוצרים הרבים המגיעים לכנסיית הבשורה לא יהיה ספק בדבר עליונותו של האיסלאם, הכפירה בעיקרון האמונה הנוצרי של השילוש הקדוש, והאבדון הצפוי ללא-מוסלמים בעולם הבא.
מעבר לתוכנם של השלטים מטריד לא פחות הניסיון של פעילי התנועה האיסלאמית להשתלט על המרחב הציבורי ו"לאסלם" את הנוף הנוצרי של נצרת. זכורה לנו פרשת בניית הכיכר שבה התקיימה ההפגנה, כיכר שהאפיפיור היה אמור לחנוך בביקור המילניום שלו בשנת 2000 אבל התנועה האיסלאמית ניסתה לסכל את בנייתה ולבנות במקומה מסגד שצריחו גבוה מכנסיית הבשורה, יאפיל עליה, ובראשו יתנוסס אחד הפסוקים האנטי-נוצריים שצויינו לעיל.
לאחר שקומת המסד נבנתה בשנת 1998 ללא רשיון (אך הסכמה עקרונית מצד שרים שלא הבינו את משמעות הדבר לעולם הנוצרי) המסגד נהרס בשנת 2003 בהנחיית של
אריאל שרון שעשה זאת בלחץ גורמים נוצרים רבי השפעה, כולל נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' וו. בוש.
הכיכר נבנתה לבסוף, אולם התנועה האיסלאמית פועלת באין מפריע להתשלט עליה ועל הנוף מסביב לכנסיית הבשורה, כמעין פעולת נקם על הרס המסגד. מבנה הקבר של שיהאב אל-דין הוסב למסגד. לא ברור מי אישר את הפעלת המקום כמסגד לאור העובדה שבסמוך מאוד פועלים שני מסגדים (המסגד הלבן ומסגד השלום). בשנה שעברה נחשפה חוליית "אנצאר אללה" תומכת באל-קאעידה שנהגה להתפלל במסגד זה. חבריה רצחו נהג מונית יהודי ופגעו ברכוש של נוצרים, וגם האימאם של המסגד נעצר בחשד להסתה. תורן עם רמקולים לכל כיוון הוצב על מבנה "המסגד" ונוספה לו מעין מרפסת גדולה המשמשת קומה שנייה.
יזמי המסגד אינם מסתפקים בכך והם הפכו גם את הכיכר הציבורית הגדולה (שנועדה לשרת את התיירים והצליינים המגיעים לכנסיית הבשורה) לאזור תפילה פתוח בימי שישי. על אחד מגגוני המתכת של הכיכר ובמרכז מעגל התנועה הצמוד אליה נתלו שלטים בולטים עם פסוק ה"שהאדה". לצדו שלטי בד ארעיים שניתן להבין מתוכנם שהם תומכים באסלאמסטים בסוריה בירדן ובקטר וקוראים לתומכיהם להתאחד ולנער מעליהם את "הכופרים" (לא קשה לנחש מיהם הכופרים). שני דגלים מונפים על מבנה "המסגד", האחד ירוק והשני שחור. קשה לקרוא את הכתוב עליהם, אבל הדגל הירוק דומה לדגל חמאס.
במרחק חצי ק"מ משם מתנהל השבוע פסטיבל חג המולד ו"שוק המולד" באוירה נוצרית וקוסמופוליטית, כאילו אין מתח בין-דתי באוויר. דומה שהנוצרים בעיר המהווים בה כיום מיעוט של 30% ועמם ראש העירייה
ראמז ג'ראיסי חוששים להתעמת עם המציאות המתריסה כלפיהם. למרבה הצער, גם רשויות המדינה והאכיפה אינן עושות דבר והמציאות עלולה לטפוח על פנינו, כפי שהיה בפרשת המסגד שנבנה בעבר וצריך היה להרוס באישון לילה באבטחה של 1400 שוטרים.
חוט מקשר עובר בין "חוק המואזינים" לבין "תג-המחיר" המרחבי של התנועה האיסלאמית נגד נוצרים בנצרת. שניהם פרי הבאושים של היעדר אכיפת חוק. הפגיעה הבזויה במסגדים אף היא מחדל של רשויות האכיפה (הצבת מארבים ומצלמות הייתה מביאה את הפושעים לדין). הצעת חוק המואזינים היא מיותרת ומזיקה. אילו הרשויות היו אוכפות את החקיקה הקיימת למניעת רעש ומטרדים – לא היה צורך לחשוב על חקיקה מיוחדת נגד רעש העולה מכריזת המואזין ולהציג את ישראל כמדינה הפוגעת במסורות פולחניות מושרשות. באשר לנצרת, צריך היה לצפות שמשרד הדתות בשיתוף עם העירייה והמשטרה יסירו את השלטים המתריסים שבוודאי הונפו ללא קבלת רשיון ולא יאפשרו פגיעה והשתלטות לא חוקית על המרחב הציבורי בסמוך למקומות הקדושים לנצרות. המצב עלול לפגוע (ואולי כבר פוגע) בתיירות, וכתוצאה מכך גם באינטרסים הכלכליים של תושבי נצרת.
גם הפעלת מבנה הקבר כמסגד חייבת להיבדק. התנועה האיסלאמית מרבה להתלונן על כך שישראל מפרה את "הסטטוס קוו" במקומות קדושים לאיסלאם. בנצרת, התנועה האיסלאמית היא זו שמפרה את המצב הקיים בעיר הקדושה ביותר לנצרות. ההנהגה הערבית והמוסלמית בארץ חייבת לפעול כהנהגה אחראית ולהתמודד גם עם בעיות מבפנים. בשלהי 1997 פרשת הכיכר והמסגד הזעיקו כינוס חירום של ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים. על-מנת למנוע מצבי חירום נוספים, יש לפעול עתה ולנטרל את פתילי ההשהייה.
