מאז קום המדינה עסוקים עסקניה ב
הדרת מגזר מסוים ובניהול חייו. זה התחיל עם המרוקאים, עם יוצאי עדות המזרח בכלל; אחר-כך, לשמחת המזרחיים הגיעו הרוסים והחליפו אותם במשבצת המקופחים המודרים. אבל הרוסים למדו מהר מאוד את כללי המשחק ולמדו להשתלב פחות או יותר. האם מישהו חשב להדירם למסגרת מיוחדת כדי שלא יאבדו את מורשתם?
סיפור ילדי תימן הוא עוד סיפור על המערכת היודעת כל, המנהלת את חייהם של אזרחים שתרבותם לא נהירה לאותה מערכת דורסנית. אז עכשיו האתיופים. ומאחר שכל המודרים לשעבר כבר השתלבו פחות או יותר במערכת, והם כבר מן המערכת עצמה, הרי שיש לנו היום את המודר התורן (הדרת נשים היא עניין אחר לחלוטין) - את האתיופים.
ומה קל מזה? אתיופי לא יוכל להסתיר את זהותו. אז במערכת לא דואגים להסתיר את הבושה שבהתנהלותה. אבל כל דבר צריך לדעת איך לעשות.
בתנועות נוער מסוימות, תנועות שלא "חשודות" בהפליה או בהדרה בגלל נאורותן ומעלותיהן הטובות, יכולות להדיר כרצונן ואפילו למצוא לזה הסבר מלומד. ראו
תנועת הצופים. כמה יפה הם מסבירים את ההפרדה, או בלשוננו היום – ההדרה. הרחיקו אותם מהחברה הישראלית והם אפילו יהיו מאושרים בכך. אבל תמיד זה תלוי מי המדיר ואיך הוא מסביר את התנהגותו.
איבדנו את הבושה בזמנו התלהטו הרוחות בגלל "הדרת אתיופים" בבית ספר מסוים בפתח תקוה. למרות ההסברים המלומדים שלהם, איש לא "קנה" את התירוצים. יש להם כיפה על הראש ובוודאי שאינם צודקים. ועכשיו סיפור ההדרות ברחבי הארץ הקטנה שלנו. הגנים עם ההפרדה, כניסה נפרדת וכולי – אם זה לא היה מרושע ואטום עד מחנק, זה היה מרושע מאוד.
האם אלו הם פנינו שאנו רואים? האם זוהי החברה שלנו? אין ספק – החברה הישראלית איבדה את הבושה. שכחנו כי גרים היינו בארץ לא לנו... אין רגישות. רק נחישות יהירה וצווחנית.
מה שיש לעשות כדי לשלב את האתיופים מהר יותר בחברה הישראלית, זה לשלבם בחברה הצעירה הישראלית. לחבק ולסייע בהשתלבות העדה הצנועה והעדינה הזאת שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנה. אפשר לעצור קצת את המירוץ בלימודים כדי לחזק את אלו שמקרוב הגיעו. החינוך לקבלת האחר, החדש - חשוב יותר מעוד נוסחה מתמטית, מעוד חומר שיש להספיק. וכל הסבר מלומד לא ישכנע אותי שיש לשמרם בחממה כדי לטפח את השורשים. הם עצמם יגדעו אותם כשיגלו איך קופחו וסולקו והודרו...
