"חוק טל" לסל, ומה הלאה?!

הוקרה

ערב צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, הוביל סגן ((מיל.)) יקי חץ (חיימוביץ) - הצל"שניק המפורסם מגבעת התחמושת - את הנגמ"ש שלו אל תוך התופת בטרטור 42, כדי לחלץ משם פצועים מגדוד הצנחנים הסדיר 890. אחרי מאמצים נשנים הם חילצו משם בקושי רב רב"ט בפלוגה המסייעת, שהופקר בשטח, והיה קרוע לגזרים.

כיום סא"ל (מיל.) גורי (גור-אריה-יהודה) ששון הוא סבא, וחב את חייו לאותם שישה נועזים - סגן (דאז) יעקב (יקי) חיימוביץ'-חץ, סמל איתמר בריל, סמ"ר עוזי בן-צבי, סמ"ר שאול לוי, סמ"ר ידידיה פינסקי וסמל מנחם רביד - שהמרו את עצת מפקד גדודו, וחילצו אותו למרות כל הסיכונים.

רק עתה החליט צבאנו להעניק לששת הנועזים מחטיבת מילואי השריון 217 "הסוס הדוהר" תעודות הוקרה מטעם מפקד פיקוד הדרום על תעוזתם.

מאוחר מדי - לפחות לגבי אחד מהשישה, שהלך בינתיים לעולמו - ופחות מדי, אף כי תקרת הזכוכית נופצה, ואולי תתחיל המערכת הצבאית לחשוב מחדש על יחסה לסיפורים נעלמים של גבורה במלחמות ישראל.

אבדן שליטה

ערבים בונים בשנתיים האחרונות מאות דירות על קרקע של יהודים בירושלים - טוען אריה קינג - ואף אחד אינו מונע זאת. הנכסים הללו נמצאים, לדבריו, בבעלות קרן-קיימת לישראל בגוש 29511, ונרכשו בתרומות של יהודים ציוניים מכל רחבי העולם. לדברי קינג, הנהלת קק"ל מאבדת את השליטה על הנכסים הללו מבלי שהיא עושה דבר לשמור עליהם, כנדרש.

קינג פנה לדירקטוריון קק"ל, שכל כך נאבקו באחרונה על ראשותו, וקרא לחבריו ולתורמיו להפנות את המשאבים, הדרושים "להשיב את קרקעות העם היהודי לידיו".

והוא מסיים את פנייתו באומרו, "במידה והקרן הקיימת לישראל לא תנהג כך ובהקדם האפשרי, הרי שאשמח להציע לקק"ל סכום כסף סמלי לרכישת הנכסים המדוברים".

גבעת התחמושת אינה עונה (?) שוב

הסגירה הזמנית של אתר ההנצחה לצנחנים בגבעת התחמושת הייתה צפויה, אך זו תעודת עניות לממשלה. לא אכנס לוויכוח בין הלבלרים, אלא אציין, שזו תעודת עניות לציבור הישראלי - גם לשוחרי השלום - שמורשת הקרב שלנו הופכת לבת-ערובה בידי זדים ממשרד האוצר וממשרד הביטחון, שמתכתשים ביניהם על יוקרתם.
האתר בגבעת התחמושת - כמו אתרי זיכרון חיליים אחרים - נמצא כבר הרבה שנים על עברי פי-פחת. ניהול לקוי ובעיקר חוסר כישרון בגיוס תרומות הם חלק מהגורמים לחרפה. מי שאינם מאמינים - יביטו בטובם אל אתרי הנצחה, שאינם מתמוטטים (יש כאלה), וילמדו את מקורות הצלחתם.

מדינה שמתכחשת לעברה, אין לה הווה, ולא יהיה לה עתיד - אומר כפראפראזה על דברי יגאל אלון. ועוד שאלה: מדוע מצאה הממשלה פתרון (זמני?) לבעיה רק לאחר שהורד הדגל מעל האתר? מי שיודע את התשובה, יוכל למנוע דיונים מונעי-השבתה עד לדקה ה-91, השכם בבוקר, כמעט בכל סכסוך עבודה.

מרק הכל

מרק הוא יצירת פלאים: זורקים מכל-הבא-ליד לסיר, מדליקים אש, ומתפללים ... בינתיים, זה מצליח. שום דבר אינו הכרחי (חוץ ממים), ואפשר להוסיף כיד הדמיון, התקציב והטעם. אין במרק שמן, וחס וחלילה פן ייפול לתוכו גרגר מלח. מרק צבעוני, עשיר, בעל אינדקס גליקמי נמוך ומשביע מאוד.

לרעבים במיוחד - מלאו את קערות מרקכם בפסטה.

מצרכים (לסיר גדול מאוד של משפחה רעבה):

שני בצלים בינוניים ומעלה, חתוכים בגסות לשמונה, לפחות
4-1 שיני שום (אפשר גם יותר - לפי הטעם), שלמות/חתוכות בגסות/דק
צרור פטרוזיליה
בטטה בינונית, מקולפת וחתוכה לקוביות של ס"מ
1/4 ק"ג דלעת, חתוכה לקוביות של 1.5 ס"מ, או פחות
2 פלפלים אדומים, מנוקים וחתוכים לרצועות דקות
4-2 קישואים (ירוקים, או זוקיני בשלל צבעים), לא מקולפים, חתוכים לטבעות ברוחב כס"מ (כל טבעת תיחצה לשניים/ארבעה)
שורש פטרוזיליה, מקולף וחתוך לקוביות של כס"מ
חצי שורש סלרי, מקולף וחתוך לקוביות של כס"מ
4-2 גזרים, לא מקולפים, חתוכים לטבעות ברוחב כס"מ (כל טבעת תיחצה לשניים/ארבעה)
4-2 גבעולים מסלרי עלים, חתוכים לטבעות ברוחב כס"מ
חופן פרחי כרובית (לא בעונה - יש קפואים)
חופן פרחי ברוקלי (לא בעונה - יש קפואים)
2-1 ארטישוקים ירושלמיים מקולפים וחתוכים לטבעות ברוחב כס"מ (כל טבעת תיחצה לשניים/ארבעה)
2-1 סלקים, מקולפים וחתוכים לקוביות של כס"מ

6-4 לבבות ארטישוק, חצויות לארבע/שמונה

קופסת פטריות, חתוכות (אפשר גם יותר - לפי הטעם)
רבע-חצי ראש כרוב לבן קטן, פרוס לסרטים צרים (את הקלח אני זולל בהנאה)
חופן גריסים

חופן גרעיני תירס קפואים

חופן שעועית אדומה ו/או לבנה קפואה

חופן גרגירי חומוס קפואים

חופן פסטה - רצוי מקמח מלא
רסק עגבניות, או עגבניות מרוסקות (אופציונאלי)
פפריקה מתוקה גרוסה
פלפל שחור גרוס
כף גדושה עלי אורגנו יבשים
כף גדושה עלי קורנית (טימין) יבשים
4 עלי דפנה
4 גרגירי פלפל אנגלי
3-2 כפות אבקת מרק דלת-מלח לפי הטעם

• קפואים מטעמי נוחות. הרוצים להכביד על עצמם, יכינו מראש אחרי השריה מתאימה.

הכנה:

יוצקים את כל המרכיבים לסיר גדול, וממלאים מים עד כשני ס"מ מתחת לשפתיו.
מכסים את הסיר, ומרתיחים.
לאחר רתיחה, מקטינים את האש, ומוסיפים אבקת מרק.
נותנים למרק להתבשל כעשרים-שלושים דקות, עד ריכוך הגזר.
טועמים, ומתקנים תיבול.
בשלב הזה ניתן להוסיף את העגבניות.
מי שרוצים - ימשיכו לבשל ממש עד הארוחה.
כרבע שעה לפני ההגשה/תום בישול, מוסיפים פסטה (אפשר להכינה לחוד, ולהוסיפה בהגשה)

הגשה:

יוצקים לקערות עמוקות ורחבות, ומקשטים בפטרוזיליה קצוצה.

בתיאבון!

להחזיר את בג"ץ לגודלו האמיתי

יותר מדי אני נזכר בחוק הברזל, שהיה שגור על שפתי אבי המנוח: "טיפש אחד זרק אבן לים, וארבעים חכמים לא ימשוה".
הפעם זה מטח הפרידה (אני מקווה, תודה לאל) של דורית ביניש: ביטול חוק טל לגיוס בחורי ישיבה.

שוב מנסה בג"ץ - כמיטב מסורתו הקלוקלת של אדון הכל-שפיט (שבאחרונה מוכר לנו סחורה שקרית כאילו מעולם לא טען זאת. אין דבר, אכלנו את כל הלוקשים שלו בארבעים השנים האחרונות, והוא יודע, שיהיו מספיק שוטים, שיסכימו לאכול עוד לוקשים מבית-המאפה שלו) - להחליף את הממשלה ואת הכנסת, ולכפות על הציבור את דעתו המלומדת. במשפטית קוראים לזה, אולטרה וירס (חריגה מסמכות), ובמדעי המדינה - אוזורפציה (תפיסת שלטון בכוח); והגיעה העת לשים לזה קץ, ולהחזיר את בג"ץ לגודלו האמיתי.

שום צבא בעולם - גם לא בדיקטטורות - טרם הצליח עד כה לגייס המונים בשוט כהמון עבדים, ולעשותם לחיילים. יכולים להלביש אנשים במדים מצחיקים, מרושלים, מדהימים וכיו"ב, אך הם אינם חיילים; ולבטח - אינם לוחמים. צבא צרפת שפע במלחמת העולם הראשונה בדבילים, שבלידתם נטלו מהם את שאריות שכלם; ולפיכך, פיצה אותם הקב"ה ברחמיו הרבים בציפוי מתכת לכתפיהם. הדגנרלים הצרפתיים הללו הגו רעיון מבריק - די נפוץ, יש להודות, בצבאות כושלים - לאחר שעוד מתקפה מטומטמת שהגו נכשלה במערכה על הנהר סום: יוציאו להורג גדוד שלם, כדי לדרבן את שאר חייליהם להיות גיבורים.

יכול להיות שאין לזה הרבה ביסוס במציאות, אך רומן, שטען זאת, הפך לסרט המדהים, נתיבי תהִלה (1957) לסטנלי קובריק בכיכובו של קירק דאגלס. דרך אגב, באוליגרכיה, הנמצאת אי-שם מדרום ללבנון, ומנוהלת בכישלון רב על-ידי חונטה חשוכה, נאסרה הקרנתו משך כעשרים שנה בתואנה של מניעת פגיעה במדינה ידידותית. חופש הביטוי ערך עליון, אמרנו כבר?!

וכידוע, שום דבר לא עשה את החיילים הצרפתיים אמיצים יותר במלחמה המטומטמת, שקציניהם האידיוטיים ניהלו. ונחזור, באדיבותכם, ללב המאפליה, שאנו מתבוססים בה. גם כך יש לצבאנו המופלא בעיה בהתמודדותו עם אלפי חיילים מיותרים, שגודשים את כל יחידותיו, למורת-רצון הדדית שלהם ושל מפקדיהם. כרגע, צריכים הדגנרלים הישראלים, שניחנו בשפע של חוסר כישרון, כמו עמיתיהם הצרפתים, להכין אלפי שוטרים צבאיים, מלשינים, אנשי מודיעין, מתחרדים, מכלאות, שופטים, פקידות בית-דין, בסיסי טירונות, בתי-כלא ואולי גם חוליות להוצאה להורג בנוסח נתיבי תהלה - כי נזרקה אבן מיותרת לנהר.

בתי-משפט חכמים יודעים למשוך קבלת החלטה - בשפה נקייה קוראים לזה, שיהוי - שאסור לקבלה, למרות שהיא עושה כותרות חיוביות בכמה עיתונים, שאפילו דגים מסרבים להיעטף בהם.

ומותר להניח, שבשם כבוד האדם, יפסקו השופטים המלומדים, כי חובת השירות הצבאי - כמו השירות הלאומי - חלה רק על יהודים ולא על ערבים. אז למה לכפות הר כגיגית על הציבור החרדי, שצבאנו המסואב אינו צריך את שירות מרביתם?!
הצדק הקופצני של השלטון חוקניסטים מצחיק אותי תמיד, כיוון שבראש מעייניו נמצאים ענייניהם של השלטון חוקניסטים וסדר-יומם. וכבר נאמר, שאלת הצדק עיניה מכוסות. בעיקר - בארצנו הדוויה.

יתר על כן, נראה, כי צבאנו וכמה מהפוליטיקאים (ובכללם שופטי בג"ץ) מעוניינים ללבות אש ביחסים בין חרדים לבין שאר הציבור. מישהו רוצה לדוג במים העכורים.

פרס לקיסינג'ר

שמעון פרס, חובב ההוקרות והמתנות, זכה בפרס נובל לשלום אחר מאמצים פיננסיים ניכרים בנורווגיה, שטייחו את העובדה, כי מכר להמונים הסכמים לרציחה סיטונאית של יהודים בשמו של השלום.

עתה נמסר, כי יעניק את עיטור הנשיא לד"ר הנרי אלפרד קיסינג'ר, שהיה יועץ לענייני ביטחון לאומי ושר החוץ בממשל ניקסון. ד"ר קיסינג'ר גיבש את ההסכמים להפסקת-האש ולהפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבה כידוע לכל ישראלי, ניצחנו (כמו בכל מלחמותינו), אך עשינו היסטוריה: כצבא מנצח נסוגונו לעמדות שהיו גרועות מאלו שהיו בידינו לפני פרוץ הקרבות.

למיטב ידיעתי, עוד לא היה צבא מנצח כזה בהיסטוריה.

פרופ' קיסינג'ר הוא מדען מדינה מפואר, שכנראה, אף אחד מיועצינו, מבכירינו ומשגרירינו לא טרח לקרוא את כתביו ולהתעמק בהם - גם לאחר שנבחר לתפקידיו המכריעים בממשל האמריקני. אומרים, שמי שהבין את כתבי קיסינג'ר ראה בהם את מתווה המדיניות המצרית להסגתנו מסיני: פתיחה באש, גם אם תובס מצרים שוב במלחמה, תכריח את המעצמות להיכנס לעובי הקורה בסכסוך המזרח-תיכוני.

וכך היה. אחרי שהביסה אותנו במלחמת ההתשה, הפתיעה מצרים, והביסה אותנו שוק על ירך. תוך כארבע שנים גם קיבלה לידיה את כל סיני בזכות מנחם בגין (עוד חתן פרס נובל לשלום), שניקה את סיני מנוכחות יהודים. ושלום, כידוע, אין עם מצרים - אולי רק אי-מלחמה צוננת ורעועה.

פרופ' הנרי א' קיסינג'ר - כעת בן כ-89 - הנו השחקן היחיד, שנותר עדיין בזירה. השאר כבר מזמן הלכו לעולמם, והוא חי - כך סיפר לי לפני כמה חודשים ידידו - וממשיך לבעוט ולכתוב, ואולי יפרסם עוד דברים על חלקו בשינוי פני העולם.

ועוד דבר קטן - גם קיסינג'ר קיבל את פרס נובל לשלום השערורייתי (קיבל אותו לא מכבר מישהו לא על מעשיו, אלא רק בזכות דברנותו והיותו אנטי-אמריקני בעליל). וגם קיסינג'ר קיבלו על שלום, שלא הגיע מעולם לוויטנאם.

יש עתיד לרק"ם

גם לנוכח מצוקות התקציב, איננו זונחים את השריון - קבעו מפקדים בכירים בצבא ארצות-הברית בכנס אגודת הצבא האמריקני (AUSA) בפורט לאודרדיל, פלורידה.

הצבא האמריקני יסיים בחודש מארס את ההצטיידות בשבע מאות נגמ"שים אופניים סטרייקר; ימשיך להצטייד בטנקים אברמס; ירכוש את רכב הלחימה נייט (אביר); ישדרג את רכב הלחימה ברדלי; ויימשיך קדימה לשתי תוכניות שאפתניות ויקרות - פיתוח רכב לחימה חדש ליבשה (GCV) ופיתוח רכב משוריין רב-משימתי (AMPV), שיחליף את הנגמ"ש המזדקן M113, שנמצא כבר כחמישים שנה בשירות.

מחיר הרק"ם החדש AMPV נאמד כעת כשני מיליון דולר וחצי ליחידה בייצור סדרתי.