למרבה הצער, התנחלה בחיינו תפיסה כוחנית, שנדמה לנו, כי היא רושמת "הצלחות עם קבלות". תפיסה המבוססת על הנחה, שרק אם ניתן מכה כבדה, שתרעיד את אמות הספים מעבר לקווים, נביא את השקט המיוחל ונחסל כל איום.
אני כותב שורות אלו על סכנת המלחמה הגרעינית, כאשר ברקע אני נחשף לידיעות על ירי של טילים לעבר דרום הארץ. אין בר דעת, שיערער על זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה מפני מי שמבקש לפגוע בה.
התלהבות מ"מראה קסום" של פטריות עשן
אין בר דעת, שיערער על חובת המדינה להעניק ביטחון מרבי לאזרחיה על-ידי מניעת כל תוכנית לפגיעה בהם. אך אין להשלים עם מציאות, שמימוש זכות לגיטימית להגנה תעבור רק דרך כוונת הגישה הכוחנית, המצדדת במתן מכה כבדה, שתרעיד מעבר לגבול את אמות הספים , ובינתיים להכניס את דרום המדינה לסחרור של אימת הפצצות. זו לא הדרך אל השקט המיוחל לחיים האזרחיים.
היו ימים שהרעדנו את כל אמות הספים בהפצצת כל ערי תעלת סואץ, כשחצי מיליון פליטים נטשו את בתיהם לכיוון הנילוס ונסו בבהלה מכל ערי התעלה, ומאחוריהם רק עשן היתמר.
תפיסה זו, ששבתה אותנו באותם ימים בדבר הדרך אל השקט המיוחל, השיגה את מבוקשה רק בכותרת העיתונות ובהכרזות חוזרות ונשנות של שדרנים בכל אמצעי התקשורת שיכורי התלהבות מ"מראה קסום" של פטריות עשן.
אותו "שקט מיוחל" הושג בממדים מרקיעי שחקים גם בתיאורים רווי התלהבות והתפעלות מ"מראות מרהיבים" של עזה בוערת , כששמיה מאודמים באש , באש שזכתה לשם "
עופרת יצוקה". אך למעשה השגנו מציאות רוויה של אי שקט בגבולות.
הסכנה הרבה ביותר לישראל טמונה במימוש מעת לעת של התפיסה המצדיקה פגיעה אנושה בנוסח "בעל הבית השתגע" ובזכותנו לממש כל "תג מחיר".
הסכנה הרבה ביותר לישראל היא במתן גיבוי גורף לתפיסה, שניחלץ "מאימת אושוויץ" רק על-ידי הפעלת עוצמתנו הצבאית כולל שחרור ניצרות גרעיניות. כאן למעשה קיים האיום הגדול ביותר על קיומנו. התפיסה הכוחנית הצליחה ליצור סדר יום של אווירת ערב מלחמה לא רק בישראל , היא רושמת לעצמה באלו הימים השג רציני בהצלחתה לסחוף לאווירה של ערב לחיצה על ההדק מוקדי כוח רבים בעולם המערבי.
כל מהדורת חדשות בתקשורת הישראלית, שמכבדת את עצמה, מודיעה בוודאות על תוכנית התקיפה של אתרי הגרעין באירן. הדיונים מרבים לדוש בפתיחת יומני מלחמה ובציון תאריכים מועדפים להבטחת ההצלחה המסחררת במלחמה העתידה באירן. בהצלחת המשחק בגרעינים , כאילו מדובר בגרעיני עפולה.
ללא ניד עפעף משחררים מלים המשחקות בחיי אדם במזרח התיכון. דיונים, הנערכים ב"כובד ראש", כורכים באבחת פליטות מלים את חישובי המחירים של סכנה לסחרור כלכלי עקב מחירי נפט גבוהים יחד עם שיקולים למחירים , שישלמו מיליוני בני אדם חפים מפשע בחייהם .
"שעון יום הדין" מתקתק בכל העוצמה בנאומים חוצבי להבות. המחוגים נעים לעבר שואת אושוויץ, לעבר המסילות למשרפות. הם מתקתקים במושגים עכשוויים. ברטוריקה הזו, למרבה הכאב, ביבי נתניהו הצליח בגדול. מקורבים מלקקי פנכה לקודקוד כדוגמת שר האוצר ,
יובל שטייניץ , תובעים מכבוד הקודקוד לנקוב בלוח זמנים מדויק לפעולה באירן . המחיר של טילים או עורף מוכן לתגובת טילים , אלו הן "שאלות זניחות" , שאינן "ראויות לדיון" ואינן מחייבות התלהמות מבעיתה של כבוד שר האוצר . אלו שאלות שאינן מחייבות את השר לענייני העורף שנמצא בדרכו לעבר עתיד פוליטי למרגלות החומה הסינית .
מקורבים מלקקי פנכה לקודקוד דוחים על הסף את הדרישה לפרק את המזרח התיכון כולו מנשק גרעיני, ובתוך כך לכלול פירוקו של מפעל הטקסטיל בדימונה .
עדיפה יוזמה לפירוקו של המזה"ת מנשק גרעיני
לצערי, לא התנחלה בציבור הישראלי אימוץ העדיפות ליוזמת פירוק כל המזרח התיכון מנשק גרעיני. עדיפה יוזמה לפירוק מנשק גרעיני מאשר היוזמה לקביעת תאריך מדויק לתקיפה באירן , ובכך לחשוף את המזרח התיכון כולו לאימת שואה גרעינית . עדיפה יוזמה לפירוקו של כל המזרח התיכון מנשק גרעיני מאשר נקיטת יוזמה בנוסח בעל הבית השתגע.
ערב חורבן הבית הראשון התייחסה דעת הקהל לנביא , שהעז לדבר נגד אווירת המלחמה , כאל בוגד . מקורבי הקודקוד החליטו להכותו "בלשון , רק אל נקשיבה לדבריו " (י"ח 18)
ערב חורבן הבית הלאומי הראשון , הקריאה נגד אווירת המלחמה , שסחפה עם שלם, התפרשה כבגידה המחייבת זריקת הנביא למהפכת . להתייסר בצינוק, כי הוא מרפה את ידי העם בשעת מבחן .
ההיסטוריה הוכיחה, שצדק דווקא מי שספג מההמון את הכינוי "משוגע איש הרוח". את חורבן הבית הלאומי הראשון ניתן היה למנוע, אם בעל הבית היה מחליט לא להשתגע והיה מקשיב לקול האמיץ - נגד המלחמה.
למען החיים חובה לאמץ את הקריאה נגד המלחמה , רק שבעל הבית לא ישתגע, ויעמיד את עתידנו במבחן קיומי בסימן - תמות נפשי עם פלישתים.
האמת המצערת והמכאיבה , שבעל הבית מוכן להשתגע , בעל הבית מוכן להסתכן בעימות , שיש לו מחירים גרעיניים ומלחמת טילים אל מולל פני עורף חשוף, רק כדי להוריד את הדיון על המשך הכיבוש מסדר היום של הקהילה הבינלאומית.