שיר השואה

אין שיר שמזוהה יותר עם ג'והן לנון מאשר imagine. השיר הוא העולם המושלם של לנון, של הדור שאחרי מלחמת העולם, שהוליד את המהפכה החברתית הגדולה של המחצית השנייה של המאה העשרים, הדור שכיום מנהיג את אירופה ואת ארצות-הברית על-פי עקרונות שירו "דַמיינוּ".

אלא שבעיני היהודי צרוב השואה - העשוק, המנודה, הנרדף והמותקף גם על פיסת האדמה הקטנה מאוד שהוועדה לו על-ידי אלוהים והאומות - שיר זה הוא תמציתה של השואה. הוא הצדקתו של הניהיליזם. הוא הבסיס האידיאולוגי לחיסולו של העם היהודי. אימוצו של השיר הזה על-ידי הדור המנהיג כיום את המערב הוא המעמיד את ישראל שוב ושוב בפני סכנת ההשמדה. זה השיר האנטישמי ביותר שהושר אי-פעם, הרבה יותר קשה מאיטבח אל יהוד.

כיצד זה שאוטופיה כמו ב"דמיינו" היא מתכון לאסון? נבדוק את מילות השיר:

Imagine there is no heaven (דמיינו כי אין שמיים)

אין שמיים. אין אלוהים. לנון מכוון כלפי כל הדתות המדמיינות שיש מעלינו, גם פיזית וגם אידיאית, ישות עליונה הרואה, שומעת, משגיחה, ומדי פעם גם מתערבת, מעשה ניסים, במה שקורה על הארץ. אין שמיים, אומר ג'והן, אין אלוהים, אין השגחה עליונה, יש ריק. הנחה נוחה ביותר לכל שוללי אלוהים ושוללי מעמד הר סיני, שבו הוריד אלוהים מן השמיים את הוראות ההפעלה של חברה אנושית מתוקנת: כבד את אביך ואת אימך, לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד אשת רעך. אם אין שמיים ואין אלוהים ואין השגחה, אזי כל הוראות ההפעלה הללו אינן נצחיות, אלא הן נכונות רק לזמנן, כמו "עובדה" של אילנה דיין. לאחר זמנן תמיד אפשר לשנות לשכתב, לעוות ולמחוק את הוראות ההפעלה, אותן ואת אלה העומדים על נצחיותן.

No hell below us (אין מתחתנו גיהינום)

אין גיהינום. אין לרדת לבור שחת. אין מתן דין וחשבון על מעשי אנוש ופשעיו. מלך הגיהינום הלא הוא השטן, ואם אין שטן ואין גיהינום, הרי שאין מעשה שטני שעושהו יורש גיהינום. הכל פתוח, הכל מותר, והמגבלה היחידה היא היכולת לעשות מעשי שטן, כי מצד אחד אין השגחה עליונה, ומצד אחר - אין עונש, גם לא על רצח מיליון וחצי ארמנים, ששה מיליון יהודים, שלושה מיליון נוצרים ואנימיסטים בדרפור, ופיצוץ כנסייה על מתפלליה בבגדד. כל אחד יקבע לעצמו את עליונותו, את אלוהותו, וידע כי יש שכר לשטניות ואין עונש, גם למעשים המזוויעים ביותר.

All the people living for today (וכל האנשים חיים למען היום)

אכול ושתה, כי מחר נמות. אם כולם חיים רק בשביל היום, אין צורך לתכנן את המחר, אין צורך להביא את הדור הבא, כי היום מסתיים הערב. אין צורך לחסוך, ללמוד, להיזהר ואפילו לחלום, כי העתיד הוא בדיוק עד הלילה, ומה שיהיה מחר אינו נתון כלל לשיקולנו. אם העבר נמחק מדי ערב, אפשר לעשות ככל העולה על רוחנו, ואין דבר שאינו מוסרי. אין ספק כי זוהי האמירה האנטי-חברתית ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

No country (אין ארץ)

אין ארץ. הכל של כולם. אין מקום להגן עליו, או לטפח אותו, לנטוע ולשתול בו, לספר עליו, להוקיר אותו, לחבר אליו סיפורי מורשת גבורה אהבה ועצב, גאווה וליבוב. ואם אין ארץ הראויה להגנה ואהבה, גם אין צורך או יכולת להתגונן מפני הפולש, ההורס, השורף, העוקר, המשמיד, המזנב בחלשים, המטיח ראשי תינוקות אל הסלע, אל היתד בחומת המבצר. אין ארץ ליהודים - לא ליטא ולא גרמניה, לא פולין, לא בבל ולא בריטניה. הכל הוא לא-ארץ. ואם אין ארץ, מותר לשלול מן היהודים גם את פיסת האדמה שהם מייחלים לה, ולהטיף להם להצטמצם, להתגמד, לפתוח את ארצם לפולש זר רצחני שדתו לזנב בחלשים, להשמיד ולעקור. מי שאמר "טוב למות בעד ארצנו" הוא טיפש, פרימיטיבי, לאומני, חסר חזון, ומנותק מן התרבות האוניברסלית, שבה כל אדם עושה כטוב בעיניו בכל מקום שהוא.

No religion (אין דת)

אין אמונה. אין דת, אין תרבות. כל הדתות והתרבויות זהות, שוות, חסרות משמעות. כל המבנה התרבותי המבוסס על אמונה באל עליון, במצוות במטלות, בטקסים -מיותר. אין קדושה ואין חולין, אין מקום קדוש או ארץ קדושה לעם היודע להבדיל בין קודש לחול. אין מותר ואין אסור, אין נישואין ואין גירושין ואין נאמנות. אין אהבה ואין שנאה, הכל שוויוני ושווה נפש, כלומר ללא נפש. כי את נפש האדם מבינה רק ההשגחה העליונה, המבטאת עצמה דרך האמונה, וזו הרי איננה. כל המבנה החברתי המבוסס על התנ"ך, על בתי הכנסת והכנסיות, על הכהונה ושירות הציבור, הכל כלא היה. משאת נפשו של המתבולל, של הקומוניסט והטרוצקיסט והאנרכיסט להחריב עולם ישן לטובת הילה חסרת זהות, כולה מתְמצֵית בחוסר האמונה, חוסר הדת, באהבת הלא-כלום ובפירוק הסדר האלוהי.

No possession (אין רכוש)

השאיפה הגדולה ביותר של האנרכיסט/קומוניסט. אין רכוש. הרכוש שייך לכולם ולאף לא אחד. אם אין רכוש, אין צורך ליצור אותו, כי מי יקנה את מה שלא יהיה שייך לו? אם אין רכוש, אין צורך ללמוד כיצד ליצר אותו - לא לכרות זהב ולא לנטוע עץ, ללא ללטש יהלום ולא לרקום רקמה, לא לבנות בית ולא להתקין אסלה, לא לצייר ולא לפסל, לא לכתוב סיפור ולא ספר, לא להמציא מחשב ולא לתכון תוכנה, כי אם זה בלאו הכי זה שייך לכולם, אז למה להשקיע? אם אין רכוש, הרי זכותו של כל אחד לקחת כרצונו את מעשה ידיו או את יציר דמיונו של רעו, ללא תשלום או אפילו הכרה בזכות היוצר על עמלו. ביטול הרכוש משמעותו פירוק החברה האנושית והשבתה אל תקופת חבורת הציידים, או אפילו לפניה, שכן הצייד הקדום ביותר מוקיר את חניתו, שבאיזונה, חיזוקה, וליטושה השקיע את ימיו. ללא רכוש אין מתן, ולא תמיכה בחלשים, ולא עזרה לזולת, כי ממה תיתן אם לא משלך? ולמי תיתן אם כל דאלים-גבר ייקח כרצונו מן הקופה הכללית, מן הרכוש הציבורי, כי אין זכות קניין?

Imagine all the people sharing all the world (דמיינו כי כל בני האדם חולקים את כל העולם)

אכן חזון נפלא. כל האנשים חולקים את העולם שאין בו כלום, כי האדם לא יצר בו דבר - לא רכוש ולא תרבות, לא נאמנות ולא אהבה, לא דת ולא חוק, לא עבודה ולא מנוחה, לא בית ולא חצר ולא צמח ולא ערוגה. הדבר היחיד שנותר בו הוא שרירות הלב, אלימות החזק, אונס הנשים, בדיוק כמו בארץ הפרא.

היה כבר עולם כזה, שבו אין אלוהים, אין אמונה, אין רכוש, אין דת ואין חוקים, וכולם אחים. לצרה. ברוסיה קראו לו גולאג. ברייך השלישי הוא כּוּנָה מחנות עבודה. הנהנים העיקריים מן העולם הנפלא היו יהודים, שרכושם, אמונתם, דתם, ואלוהיהם נלקחו מהם, והארץ היחידה שיכלו לייחל לה היא הר האפר של מיידנק.

האם דבק לנון בחזונו שלו? מובן שלא. הוא צבר רכוש, רב, הוא נהנה מן החוק והסדר שהשליטה המדינה על הארץ שבה חי, הוא נהנה בכל יום מן הכנסיות המטופחות ומבתי הכנסת המעטירים של מאמיני העיר ניו-יורק, מן התרבות שבה ליוצר יש הזכות ליהנות מיצירתו ולהגן על זכויותיו בחסות המדינה, הארץ והאמונה. עד ליום שבו לקח מישהו את תורת "דמיינו" רחוק מדי ונטל לעצמו את הזכות לבטל את כל החוקים והמשפטים והמוסר האלוהי שציווה "לא תרצח", ורצח את ג'ון לנון.

"דמיינו" - הגירסה הגרמנית

גינתר גראס הוא סופר גרמני מצליח שזכה בפרס נובל לספרות 40 שנה לאחר שפורסם ספרו הראשון. רק אחרי שזכה בפרס, הזכיר גראס את עברו בוואפן אס.אס - ארגון העילית של הרייך הנאצי. גראס לקח את הסיפר הגרמני מן הסיפר של אימגי'ן, שבו אין ארץ כי הכל הוא לבנסראום, אין אלוהים כי הפיהרר הוא האלוהים, אין דת כי הדת ניתנת בברלין הבירה, אין רכוש כי הרכוש שייך לכל איש אס.אס שחמד לו שכיית חמדה או אישה - ושינה אותו. הסיפר של גראס הוא של קורבן, של ההתנפלות אכזרית של העולם, בהנהגת היהדות הבינלאומית ממזרח ומערב, על גרמניה המסכנה והתמימה, שכה רצתה לדמיין לעצמה כי היא מעוז התרבות החדשה. עכשיו, כאשר גרמניה מתבוססת בבושתה, יש יורשת ראויה: אירן האיסלאמו-נאצית.

גם אירן היא ארץ של אימג'ין, שבה אין אלוהים מבלעדי אללה, אין רכוש שמשמרות המהפכה לא יחרימו כרצונם, אין אמונה אלא כאמונתו של הפיהרר (מנהיג עליון חמינאי) ואין ארץ, כי חומייני כבר הכריז שארצו היא האיסלאם, וכי אירן יכולה מבחינתו להישרף כל עוד מטרות האיסלאם מושגות. וגם היא, אירן המסכנה, מותקפת שוב על-ידי היהדות הבינלאומית רק בשל החשד שאולי היא מכינה שואה שנייה. העובדה, שהיורשת של הרייך השלישי אינה מסתירה כלל את כוונותיה ומתגאה בהן בריש גלי, אינה מבלבלת את גראס כלל ועיקר. העובדה, שישראל שולטת במכמני הגרעין כבר חמישים שנה ומעולם לא איימה ולא השתמשה בו לסיום האיום הקיומי שבו היא מצויה, אינה מפריעה לו לומר כי ישראל היא המערערת את שלום העולם. על איזה שלום הוא מדבר - שלום דרפור? שלום סוריה? שלום מלחמת אירן-עירק?, שלום הטרור בניו-יורק, מדריד ובאלי? שלום סודן? נפשו של איש האס.אס לא תיתן לו מנוח, עד שחזון "דמיינו" יתקיים בישראל, ישראל שהיא פלשתין, ללא רכוש יהודי (שיילקח בידי החמאס המצדיעים במועל יד) ללא אלוהים מבלעדי אללה, והחשוב ביותר - ללא יהודים, שהם נושאי האמונה באל עליון קונה שמיים וארץ.

ציר הרשע המקשר בין האנרכיסטים, הקומוניסטים, הנאצים והאיסלמו-נאצים הוא ישר ונוקשה, כמו קנה הלוגר של קצין אס.אס. הוא כולו מתמצה בשנאת היהודים, שהם ההיפך מכל שתואר לעיל.

אבל שיר השואה, מחזה שואה המחפיר מכולם מושר כאן אצלנו, כאשר חבורה גדולה של בני נוער געו בצחוק ועודדו את הקאפו להכות ולהשפיל עוד את היהודי באולם תיאטרון הקאמרי. ההצגה היא "גטו", המחזאי הוא יהושע סובול, אותו סובול שעמד בראש מחרימי יהדות אריאל. עולם התיאטרון הזדעזע:. כיצד זה שנוער עברי ילגלג על הצגה בנושא השואה? ואיש לא שאל את עצמו מדוע לא ילגלג על המחזאי המתיימר להציג את האסון של היהודי חסר הריבונות באירופה, בעוד שהוא עצמו מחרים את היהודי בארץ ישראל. הרי הקצין הנאצי התיאטרלי היורה ביהודים התיאטרלים אינו שואל אותם מי יהודי כשר (תל אביבי - שייח' מוניס) ומי יהודי טמא (אריאל - קריית ארבע). הוא יורה בכולם ללא משוא פנים, ושולח את כולם לגטו אימג'ין, המקום שבו אין ארץ, ואמונה, ורכוש, ושמיים ותקווה.

בה' באייר ניתנת התשובה הניצחת לברית האנטישמית, שונאת היהודים, היהדות, ואלוהים, של מאה השנים האחרונות. מדינת היהודים כאן כדי לחיות, להציב קיר ברזל בפני ציר הרשע. היא תגן על השמיים היהודיים, על ארץ יהודה, על הדת היהודית, על עם ישראל, על הרכוש היהודי, ולא תשתף את הארץ עם חורשי רעתה. כל אומות העולם התרבותי מתברכות בה ויתברכו בה. את זה לא צריך לדמיין, אלא לעשות.