מקומה של ירדן במשוואה של הסכסוך

על פני השטח יצאה הממלכה הירדנית שלמה ובלתי ניזוקה מתוך סערת "האביב הערבי" (אביב בסגי-נהור). אלא, שמתחת למסך השתיקה מגיעים משם קולות עמומים של התנגדות למלך ולבית המלוכה, כלומר למשטר גופו בבנוי הולו מסביב לשושלת המלוכה האשמית במיוחד מדאיגה את המשטרה העובדה, שההתנגדות באה הפעם מן המיגזר הבדווי, שעיקרו בדרום המדינה, והלא הבדואים היו תמיד בסיס השלטון ועמוד התווך שלו. עם זאת, גם בצפון ירדן יש אי-שקט, ושם יושב הרוב הפלשתיני הגדול.

על הרקע הזה מובנת לעצבנותו של המלך למשמע כל הגה היוצא מכאן , שיש בו כדי לחשוף ולו טפח מן הסוד השמור ביותר במזרח התיכון, והוא – כי "ירדן" היא Palestine זה הכינוי האנגלי של ארץ ישראל שהערבים לשו אוו עד שהפך ל"פלשתין" ועם השם הבדוי הזה המציאו אומה מלאכותית. סכנתה של הסיסמה "ירדן היא פלשתין" לממלכה הירדנית נובעת בעיקר מכך שהיא משקפת אמת, וחמור מזה – מפני שבה טמון הפתרון היחיד האפשרי למלחמה הבלתי פוסקת של הערבים נגד המדינה היהודית.

נכון, ניתן לחיות גם בלי "פתרון", והעם היהודי גדל כאן מכ-80,000 נפש עד לכ-6 מליון, כן יירבו, בלי ,פתרון. להפך, כל אחד מן הפתרונות שהוצעו לנו היה מונע ומסכל את התעצמותנו, והפתרונות שהיצענו אנחנו לפני תש"ח, לו התקבלו – לא הייתה לנו היום מדינה. אבל גם זו אמת, שמי שמחפש פתרון יש לו רק כתובת את. עבר הירדן מזרחה, שעליו יושבת היום "הממלכה הירדנית האשמית".

האם השושלת האשמית – זרה בירדן?

שימו לב לאבסורד ; נהרות של דם נשפכו, במערב הירדן מסביב לדרישה הערבית להעניק "הגדרה עצמית, לערבים המקומיים הקוראים לעצמם ,פלשתינים. נתעלם לרגע מכך, שזו דרישה מלאכותית, וכונתה האמיתית היא ליצור מכשיר להשמיד בעזרתו את המדינה היהודית. נתייחס לרגע לדרישתם להגדרה עצמית על פניה וכלשונה: הלא "הגדרה עצמית היא דרישה לגיטימית של הרוב לשלוט בעצמו על שטח שבו הוא מהווה רוב. אולם כל ערביי מערב הירדן – בישראל וביש"ע גם יחד – אינם רובו. הרוב בכל השטח הזה הוא עדיין יהודי, ולפי תחזיות דמוגרפיות שאינן נגועות בפוליטיזציה פרו-פלשתינית, הרוב הזה יישאר יהודי. לעומת זאת, בממלכה הירדנית, הפלשתינים הם רוב עצום, 70% - ויש אומרים אפילו 80% והיתר - הלא הם הבדואים – אינם טוענים לסטטוס של אומה נפרדת .

יוצא, שאם הפלשתנים הם עם, כפי שהם טוענים,הם העם היחיד בכל המרחב שבין נהר הירדן לגבול עירק. וכאן נשאלת השאלה: אם כל כך חשובה להם ,ההגדרה העצמית" מדוע אינם תובעים "הגדרה עצמית כלומר שלטון פלשתיני, היכן שהם רוב? מה גם, שהמרחב הזה הוא חלק מארץ ישראל. "פלשתין היא הצל שמלווה אותנו ומחקה אותנו בכל מקום ומקום! וכל מה שאצלנו א"י אצלם הוא "פלשתין", ואפשר לחדד את השאלה: אם הממלכה הירדנית היא הביטוי הנאמן והמקובל עליהם – של הגדרתם העצמית והם רואים במלך את השליט הלגיטימי של ארץ הפלשתינים - יוצא, שכבר יש לפלשתינים מדינה! לכך, שהשושלת ההאשמית היא זרה בירדן ואין כל משמעות. הלא כשהתחיל הכל עם צאת הטורקים, בין כך לא היה שם כלום, חוץ מכמה שבטי בדואים נודדים וההאשמים הם משפחה מיוחסת מאד, אומרים שמוצאם מן הנביא מוחמד בעצמו. ובכל העולם מקובל, שעם בוחר לו למל שושלות זרות. בית המלוכה הבריטי מוצאו מגרמניה !

מן הצד השני, אם הרוב הפלשתיני בירדן אינו רואה בבית המלוכה ובמשטר המלוכה ההאשמי את ביטויו הלאומו, למה הוא שותק מדוע אינו דורש ריבונות פלשתינית בירדן, אותו החלק של פלשתין שבו הוא מהווה רוב? מה גם, שהחלק הזה משתרע על יותר מ-76% משטח ארץ ישראל המנדטורית כולה, והחלק הז היה אסם התבואה של הארץ כולה, כל עוד ישבו בו בני ישראל ואח"כ היהודים!

ותמיהה על גבי תמיהה: אם ערבייה מירושלים, נניח שבן אחד שלה גר ברבת עמון והשני בשכם – האם יתכן לור שהבנים האלה שייכים לשני עמים נפרדים הראשון הוא בן לעם הירדני והשני בן לעם הפלשתיני. והם מדברים אותה שפה ובאותו הדיאלקט, הם בעלי אותו הלבוש, אותה הדת ואותם המנהגים? מה גם, שעד לשנת 1988 שניהם היו בעלי נתינות ירדנית והרבה משפחות משני צידי הנהר – משולבות.

לשבת בשלושה רבעים מפלשתין ולשכנע שאינם שם

מדוע ם ישראל אוכל את הלוקש הזה, שמגמתו חד-משמעית: לקחת מן היהודים את הארץ?! מפני שאלו הודו הערבים ש-75% ממה שהם קוראים ,"פלשתין " נמצאים כבר בידיהם, הם לא היו יכולים להמשיך ולטעון להיותם "עם חסר מולדת", עם שאת מולדתו שדדו היהודים! לא לאמיתו של דבר, הם עלו על הפטנט גאוני הגובל בבלתי אפשרי לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה בידם: לשבת בשלושה רבעים מפלשתין ולשכנע את העולם שאינם שם ! וכל זאת ע"י שינוי שם מפלשתין ל"ירדן!"

לולא היה זה כ"כ עצוב, זה היה יכול להיות מצחיק מפני זה יוצא שהאם הציונית בנוסף על הילד החוקי שהביא לעולם ושמו "מדינת ישראל", ילדה עוד שנים, אבל מחוץ לנישואין – את פלשתין ואת ירדן.ואולי אפילו עוד - את פלשתין בעזה, את פלשתין ב' ביו"ש, את ירדן ועוד מעט גם אוטונומיה פלשתינית בגליל.

והנה, למרות כל אלה יש אצלנו התעלמות גמורה מעבר-הירדן כמרכיב מרכזי בתשבץ המדמם ששמו הסכסוך היהודי-ערבי מרכיב שבלעדיו שום פתרון לא ייתכן,ועימו – בין היתר בגלל מרחביו העצומים, הריקים – הכל יכול לבו על מקומו בשלום.

לא משתמשים בחוש הצדק שלנו

הנושא הירדני משיק לבעיה נוספת שלנו מהקשות ביותר, והיא שאלת הצדק. ציניקנים אולי יצחקו, אבל הצדק הוא עדיין כוח אדיר בעולם. אלולא הצלחנו, ערב הקמת המדינה, לשכנע את העלם בצדק שלנו מול רישעותה של בריטניה, כל תושייתנו וכל הצלחותינו לא היו מפיקות די אנרגיה כדי להוליד את העצמאות העברית. הייתה זאת תחושת האיש ברחוב בניו-יורק ובפריז שהצדק עם היהודים שהכריעה את הכף.

והנה, בחזית הזאת, של המלחמה על הצדק שלנו, אנחנו הולכים ומפסידים לטובת הערבים, למרות מעשי הטרור שלהם ולמות שהם משניאים את עצמם על עמי מערב בהתנהגותם התוקפנית. ואין זו רק אנטישמיות. הרבה גויים הגונים בעולם משוכנעים, שלפלשתינים נעשה עוול, שעשקו את מולדתם והפכו אותם לעם חסר בית. ומי שעשה זאת אנחנו, היהודים.

בזירה הזאת של הקרב על הצדק, יש עמנו תשובה, אבל אנחנו איננו משמיעים אותה יש לנו נשק, ואיננו משתמשים בו. כוונתי לחולי האחת החסרה בכל טיעונינו, שירדן היא פלשתין, שיש להם בית ויש להם מולדת, הואי משתרעת על רוב בטחה של פלשתין!

לא נותר אלא לשאול, מדוע ? מדוע סגן שר החוץ, דני איילון, בסידרת ההסברה המצויינת שלו, אינו מטיל את קלף הניצחון הירדני? ומדוע חסר הנושא הירדני בכל מערכת ההסברה הרשמית, בעבר ובהווה, תחת כל ממשלה ומכל מפלגה?

הת שובה ידועה: איילון אינו יכול והממשלה וכל גוף רשמי אינם יכולים, להוציא הגה העלול להתפרש שחתירה תחת שלטונו של המלך הירדני. ירדן כמו שהיא הינה מדינת-חייץ חיונית לישראל, ולמרות חולשתה ועתים גם בוגדנותה (עיין ערך מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים) לא פעם שיתפה פעולה עם ישראל , והיא גם בת חסות של ארה"ב. היום, ירדן היא גם פרטנר שלנו לחוזה שלום.

בתנאי האילוץ האלה, שום מדינאי ישראלי רשמי לא היה ואינו יכול להכניס את ירדן להקשר הפלשתיני, פן ייראה הדבר כמו רצון לפתור את בעייתנו על חשבונה וכך יוצא, שלערבים יש פתחון-פה, ואנחנו – נאלצים לשתוק.

אנחנו המגינים של ממלכת ירדן

שנים הרבה חששה ירדן הרשמית מדינה פלשתינית במערב א"י בעלת גבול משותף איתה. הנשיא קלינטון הציע בשנת 2001 נסיגה ישראלית מבקעת הירדן תוך 3 שנים מחתימת הסכם השלום. על כך כתב הפרשן זאב שיף המנוח בהארץ מיום 12.1.01, שהירדנים מודאגים מאד מהצעתו של קלינטון, הואיל והם חוששים משכן פלשתיני. שיף מספר שהוא העמיד לפקידי צמרת ירדנים את השאלה, את מי הם מעדיפים את ישראל, אך בתנאי שנשב שם ללא סיפוח רשמי , כי אז ייאלצו למחות.

עוד תנאי היתנו, שלא נכריז בפומבי שע"י החזקתנו בביקעה אנחנו מגינים על ממלכת ירדן.

בקיצור: הירדנים חששו מאד מפלשתין ריבונית על גבולם. היום השתנתה התמונה. המלך עבדללה כל כך פוחד מהקמת מדינה פלשתינית בירדן כלומר מהפיכת ירדן (או – לפחות חלקה הצפוני) לפלשתין, שהוא כבר מעדיף שבכנות פלשתינית על נהר הירדן. ובכיוון הזה הוא לוחץ עלינו, משחק ברוגז, נמנע מלשלוח לת"א את השגריר.

לפי דיווח בערוץ 7 מן ה-21.11.01 "התבטא המלך בחריפות נגד ישראל" ובראיון לBBC אמר: לישראל יש תאריך תפוגה, אם לא תהיה מעוניינת באמת בפתרון של שתי מדינות.

מקוממת במיוחד הייתה ההנמקה שהמלך נתן להודעתו – "אם לא תקדם ישראל את התהליך המדיני, יגבר הלחץ במפנים על ממלכת ירדן. אתם מבינים? אנחנו צריכים לוותר על נחלת אבותינו כיד שממלכת ירדן " לא יגבר הלחץ מבפנים"!

אפשר לסכם ולומר, שבעוד ישראל מגלה איפוק מירבי במעשיה ובהתבטאויותיה, כדי שלא לזעזע את הייצור המלאכותי הקרוי "ממלכת ירדן", ושחלילה לא יתפרק לגורמיו, ובעוד אנו עושים את תוך גרימת נזק חמור לכל מערכת ההסברה שלנו בעולם – עכשיו כל התמונה עשוייה להשתנות. ומן הצד הירדני דווקא, ממי שמייחס לנו " תאריך תפוגה,, כנראה עושה זאת מוך חשש לתאריך תפוגה – אצלו בבית!

והואיל וכך, ייתכן שתבוא השעה שבה התפתחויות פנימיות בעולם הערבי ובתוך ירדן – הן ולא אנחנו ! – תפתחנה מחדש את השאלה הירדנית. לקראת אותו הרגע, אם יבוא – ולא אנחנו נביא אותו1 – עלינו להתכונן ולהפנים היטב ששם, בירדן, החלק החסר במשווייה הערבית-יהודית.

בינתיים, כדאי ללמוד איך התהוותה הממלכה הירדנית מתוך חלוקת ארץ ישראל בשנת 1922 ואת זאת נעשה בהמשך. ובמאת המומחים המזרחנים שלנו נבקש להשכיל אותנו מעט יותר על המתהווה בתוך הממלכה, מה הם סיכויי השרידה שלה, ומה הן האופציות שצפויות למדינה הזאת, , אם יום אחד יגיע "תאריך תפוגה" למשטר המלוכה ההאשמי.