זכאי מחמת המת!

החקירה הנגדית של פרקליטו של אולמרט, רועי בלכר, הייתה חריפה, בוטה ומסתבר שגם קטלנית! , קטלנית, אך אפקטיבית. העד הנסער נפטר ועמו היכולת לתת תוקף משפטי לעדויותיו. אבל די לנו להלין על המת!. המנוח, בשארית חייו, עשה חסד עם האמת וחשף בפנינו את השחיתות הציבורית במלוא כיעורה, במלוא התנשאותה, במלוא חוצפתה ובמלוא עליבותה!.

בזכותו נחשפה עבריינותם לכאורה של חבורה נפסדת הכוללת פוליטיקאים ובראשם אהוד אולמרט, אורי לופליאנסקי ואחרים. נחשפה גם עבריינותם, לכאורה, של פקידים שסרחו ושיתפו פעולה ועשו למען עצמם כמו: שולה זקן ואורי שטרית וגם נחשפה התנהלותם הנפסדת של בעלי ההון והיזמים אשר השיגו זכויות בנייה חריגות וזכו להקלות בלתי נסבלות בתשלום היטל ההשבחה.

אולמרט, צדיק הדור, פיספס עוד הזדמנות להוכיח את חפותו. הרי ללא עדות מלאה ומיצוי זכות החקירה הנגדית לא יהיה ניתן להישען על עדויותיו של המנוח ש"ד וקיימת אפשרות שיצא זכאי מחמת המת.

אולמרט זכאי כול עוד לא הוכחה אשמתו, אבל חייב ונושא באחריות להתנהלות אנשי אמונו ואנשים שמינה ואחראי להולדתה של המפלצת שנוצרה בהחלטות מינהליות שקיבלו תוקף בעירייה שלו!

ההיבט המשפטי והראייתי הוא עניין אחד וההיבט העובדתי הוא עניין שני של פרשה זו שתירשם לדיראון. לא נדרשות ראיות להוכיח כי נבנתה מפלצת. זכויות הבנייה חרגו מעל ומעבר לכול בסיס סביר, היטלי ההשבחה שהעירייה הייתה זכאית לקבל נמוגו.

המפלצת הארכיטקטונית הינה הסמל והעדות להתנהלות פסולה, עבריינית ומושחתת שהתרחשה בזמן ששני הנאשמים: אהוד אולמרט ואורי לופליאנסקי עמדו בראשות העירייה. מעבר לכול היבט, ראשי העירייה נושאים באחריות להתנהלות הכפיפים להם. העובדה שמהנדס העיר ושולה זקן קיבלו כספים במישרין דייה להכתים את ראש העיר אהוד אולמרט שמינה את אורי שטרית ללא מכרז וזאת לאחר שדאגו להרחיק שני מהנדסי עיר שהיו יישרי דרך. תחילה הרחיקו את פרופסור אלינוער ברזקי. מ"מ ראש העיר, הרב (הצדיק וירא האלוהים) אורי לופליאנסקי התקשה לעבוד עם אישה בתפקיד מהנדסת העיר (זה היה הנימוק שרווח בעירייה!) ואורי בן אשר – המהנדס שמונה במקומה תומרן לפרוש לאחר שהצרו את צעדיו.

אורי שטרית מונה בהליך לא מקובל, ללא מכרז ומבחירה אישית של אהוד אולמרט.
ושולה זקן הייתה האישה הקרובה ביותר לאהוד אולמרט יותר מתרתי משמע. כראש לשכתו שלטה בסדר היום, הנהיגה ברמה את עובדות הלשכה, חדרה היה צמוד לחדרו של אולמרט ואוזנה הייתה כרויה לשיחות הטלפון של ה"בוס". בין ברשות ובין כנוהל, שכן תמיד ידעה לתת תוקף ביצועי לתוכן השיחות, להן האזינה.

אורי לופליאנסקי היה לאורך שתי הקדנציות שבהן אולמרט נבחר, יו"ר הוועדה לתכנון ובניה ונציגה הבכיר של העירייה בוועדה המחוזית. כמו-כן, שימש מ"מ ראש העיר בקדנציה הראשונה ומחליפו, לאחר שפרש לפני תום הקדנציה השנייה.

לפיכך, ראש העיר נושא באחריות להחלטות שהתקבלו ע"י אורי לופליאנסקי בפרשת הולילנד ולהתנהלות המפוקפקת של אורי שטרית ושולה זקן, שכן קיבלו כסף לחשבונות שלהם ושל קרוביהם ושולה אף קיבלה טבעת ויצאה למסע קניות משותף.

וללא קשר לעובדה האם ועד כמה אולמרט לא קיבל במישרין, או בעקיפין – באמצעות האח הנמלט – כספי שוחד, ברור כי אולמרט אחראי באופן אבסולוטי להתנהלות המפוקפקת של שני הפקידים הנ"ל ולתפקודו המפוקפק של אורי לופליאנסקי.

פרשת הולילנד התחילה בימק"א. אפשר שפרשת הולילנד לא הייתה באה לעולם אלמלי נרפותו של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט העליון. בפרשת ימק"א גזלו את העירייה בדרך פיקטיבית. מגרש הכדורגל היה מהיקרים ביותר בירושלים. הסיווג שלו בתב"ע היה של שפ"פ (שטח פרטי פתוח), כמו בהולילנד. הערך הנדל"ני של שפ"פ הינו אפסי. כמעט כמו ערכו של כביש. לא ניתן לבנות עליו שום מבנה ואפילו השימוש שלו למגרש כדורגל היה זמני.

לאחר שהתב"ע שונתה ערכו הנדל"ני של המגרש נסק ויש שאמדו את שוויו ב-35 עד 50 מיליון דולר של שנות התשעים. לפיכך, היטל ההשבחה שהיה נדרש להעביר לעירייה צריך היה להיות בין 17-25 מיליוני דולר.

והעירייה קיבלה רק 3 מיליוני דולר, במקום 1 מיליון דולר שהיזמים קיבלו כהתחייבות עירונית - ונייר פיקטיבי של תועלות והטבות מפוקפקות, כמו שעות לימוד שחיה בבריכה, 6 כיתות גן שאינן נחוצות, ספרייה שספק אם משרתת את העירייה והזדמנות לגבות כופר חניה מאחרים. מבקר המדינה אליעזר גולדברג חיבר דוח ביקורת חמור. אך לא חמור מספיק כדי לעצור את השחיתות. אם היה צריך להאשים את בוזגלו, לבטח היה פונה למשטרה. אך כאשר האחראי האמיתי הוא אהוד אולמרט, אזי ישנן הקלות. אחרי הכול – בוזגלו הוא לא!.

בעקבות הדוח החמור הנ"ל עתרה התנועה למען איכות השלטון נגד עיריית ירושלים ונגד משרד הפנים וזאת במטרה לסכל את ההסכם המפוקפק.

העתירה הנ"ל נכשלה על-אף שבית המשפט העליון קבע כי ההסדר אינו חוקי. עיריית ירושלים, וליתר דיוק, אהוד אולמרט, שכרו את שירותיהם של אלי זוהר ורועי בלכר לייצג את העירייה בעתירה הנ"ל.

המבנה המשפטי שנבנה כדי לסכל את העתירה זכה לשת"פ חריג ותמוה מצידם של פרקליטות המדינה שייצגה את משרד הפנים ושל שופטי בית המשפט העליון בראשות אהרן ברק. בעיקרון, למרות שמבקר המדינה קבע כי ההסדר אינו חוקי וכספי היטל ההשבחה שהוא מס יש לגבות בכסף ולא בשווה כסף, כול שכן כשמדובר בתועלות מפוקפקות. הרי מס הכנסה אינו גובה מהחקלאי את המס בעגבניות, או מלפפונים. אלא בכסף. ומחברת אג"ד, מס ההכנסה אינו גובה את מיסיו בכרטיסי נסיעה ו'ימי אוטובוס', אלא בכסף אמיתי.

בג"ץ החזיר את הדיון לוועדת הביקורת העירונית שחבריה היו נתונים לאיומים. אני הופעתי בפני הוועדה והבהרתי כי אולמרט משקר לוועדה. הותקפתי ע"י רועי בלכר שליגלג עלי וכינה אותי "מומחה לבריכות". אולמרט מצדו הטיל ספק בשפיות דעתי.

בעתירה הנ"ל ביקשתי להצטרף כמשיב וכמי שיכול היה להביא בפני בית המשפט העליון את העובדות כהוויתן ובאופן בלתי אמצעי, אך בשני דיונים בראשות השופטת טובה שטרסברג כהן , לימים נציבת התלונות על שופטים והמשנה לנשיא תאודור אור דחו את בקשתי. כאילו אמרו: "אנו – השופטים העליונים - לא מעוניינים לדעת את האמת ואל תבלבל אותנו עם העובדות".
העתירה נמרחה במשך כ-3 שנים. "תפוח האדמה" הלוהט טופל ע"י 13 שופטים שונים מבית המשפט העליון שמרחו ודחו את הדיונים עד לקבלת החלטה ע"י המשנה לנשיא תאודור אור.
ובסופו של יום בג"ץ הכשיר את ההסכם המפוקפק שנחתם עם ימק"א.

הלקח שלי - הקונסטרוקציה המשפטית הכשירה את ההתנהלות הבלתי חוקית. לא חשובות העובדות. החוק אינו חשוב. כאשר יש לבית המשפט העליון עניין להכשיר דבר בלתי חוקי, הוא ידע לעשות זאת ותמיד יימצאו שופטים שיהיו ל"שכירי עט"!, או ל"שכירי משפח"!

העירייה שכרה כאמור את שירותיהם של עו"ד אלי זוהר ועו"ד רועי בלכר כדי שייצגו אותה בבג"ץ. העירייה לא הפעילה את היועץ המשפטי לעירייה שהיה צריך מטבע הדברים לייצג ולהגן על העירייה ועל האינטרס הציבורי. באופן פעיל, עו"ד אלי זוהר ועוזרו הבכיר בלכר ייצגו את העירייה ונאבקו כדי להכשיר את ההליך הלא חוקי שבוצע בניצוחו של אהוד אולמרט. אלי זוהר לא שירת את האינטרס הציבורי ולא את האינטרס העירוני. הוא שרת את האינטרס האישי של אהוד אולמרט באישור הסדר ימק"א.

באופן פרדוכסלי תושבי ירושלים מימנו שכר טירחה לעו"ד אלי זוהר ולעו"ד רועי בלכר שפעלו נגד האינטרס של תושבי ירושלים ושנאבקו להכשיר התנהלות לא חוקית של עיריית ירושלים ושל העומד בראשה, מר אהוד אולמרט ולעיריית ירושלים נגרם נזק של 30-40 מיליוני שקלים.

שיטת הסלאמי היא שיטה מוכרת בתחום הבניה. בתחילה מאשרים תוכנית סבירה וקבילה מבחינת המיגבלות והאילוצים שהתב"ע הקיימת מכתיבה. לאחר מכן, מבצעים חריגות, או שינויים ודורשים הקלות ואף משנים את התב"ע כדי להשיג עוד הטבות, או להכשיר חריגות.

כבר בשלב הראשוני, כאשר יזמי הולילנד הגישו בקשה לאישור התוכניות והצרכים שלהם הסתכמו ב-300 יחידות דיור ומאות חדרי מלון התקיים דיון עם הדרג המקצועי של העירייה לקביעת היטל ההשבחה. עם היזמים נוהל משא-ומתן לקביעת שיעורו של היטל ההשבחה. את העירייה ייצגו מר זאב זינגר, מר עזרא ברוך מנהל יחידת ההשבחה וכן השמאים: סם רובל ודוד אנזנברג. כמו-כן, השתתפו במשא-ומתן מטעם גזברות העירייה עוזר הגזבר יאקי בכר ומר ניסים ברוך – יועץ העירייה ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי.

כתוצאה מהמשא-ומתן שנועד לקבוע שומא מוסכמת להיטל השבחה הוסכם כי יזמי הולילנד ישלמו לעירייה 25 מיליון דולר עבור 300 יחידות דיור ומאות חדרי מלון.

האם יזמי הולילנד שילמו 25 מיליון דולר שסוכמו עמם? לא! הם קיבלו הנחה של 5 מיליון דולר. הנחה שניתנה באופן בלתי חוקי בגין אמתלה של הקדמת תשלום.

והיכן היו שומרי הסף העירוניים? במקרה הטוב עצמו עיניים ובפועל, פשוט שיתפו פעולה להצדיק את ההנחה הבלתי חוקית.

היטל ההשבחה שהיה נדרש להטילו על יזמי הולילנד היה צריך לגדול פי כמה. הרי הגדלת אחוזי הבניה וההרשאות לבניית יח"ד שהעצימו מ-300 יח"ד ל-1,800 יח"ד (600%) היו צריכים להניב תוספת של עשרות מיליוני דולרים כהיטל השבחה. אני אומד את החיוב הכולל בכ-100 מיליוני דולר, במקום 25 מיליון דולר.

תימוכין להערכתי זו, שכבר הועלתה על הכתב בעבר, זכתה לחיזוק במשפט הולילנד. עיריית ירושלים פנתה, ב-20/9/2012, לשופט דוד רוזן המנהל את משפט הולילנד בבקשה לעיין במסמכי ההסכם בין הבעלים של הקרקע והיזם המקורי הלל צ'רני לבין "הולילנד תיירות". זאת כפי שפורסם באתר החדשות News1 ב-29/12/2012, תחת הכותרת: "עיריית ירושלים תדרוש מיזמי הולילנד עשרות מיליוני ₪". כתבתו של העיתונאי איתמר לוין.

כא: איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה -ועתה מרצחים. כב: כספך, היה לסיגים; סבאך, מהול במים. כג: שריך סוררים, וחברי גנבים - כלו אהב שחד, ורדף שלמנים; יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא-יבוא אליהם. (ס)

השחיתות של הולילנד לא הייתה יכולה להתקיים אלמלי הידרדרותה של מדינת ישראל. השחיתות המונומנטאלית הזו לא הייתה יוצאת לפועל אלמלי שת"פ בין דרג מקצועי לבין דרג נבחר פוליטית, אך אינו נבחר מבחינה אתית ומוסרית ובין בעלי ההון הזקוקים לפקידות ולנבחרים שיוציאו פועל את שאיפותיהם הבצעיות.

הפסוקים שצוטטו לעיל מפרק א' בישעיהו מוקיעים את הנורמות הנפסדות שהתקיימו במשולש בין אנשי המשפח – "צדק ילין בה ועתה מרצחים", המנהיגים שהם השרים סוררים ואנשי הכספים – או המהנדסים – מעוותים את חוק ונותנים תוקף, כביכול מקצועי, להחלטות, ומקיימים את הביטויים הבאים: "סבאך מהול במים" "כספך היה לסיגים".

תקדים ימק"א שקדם להולילנד נתאפשר בזכות נרפותם של שופטים ומשפטנים שמקבלים שכרם מהציבור כדי להגן על האינטרסים שלהם. במערך הבקרה והפיקוח כשלו חברי מועצת עיריית ירושלים שאישרו את ההסכמים והולכו כעיזים תועות [וגם פחדניות ומוגות לב] ע"י אהוד אולמרט ובעלי עניין.

הזלזול בחוק והזלזול בכספי הציבור הפך לנורמה. שחיתות בסדר הגודל הזה אינה יכולה להתבצע ללא סיוע של דרגים שונים שהיו שותפים להחלטות, שביצעו והוציאו לפועל את ההחלטות ושל גורמי אכיפת החוק והביקורת שהחרישו ועצמו עיניים ולעיתים אף הכשירו והתנהלו כעלה תאנה.

את פרשת הולילנד היו צריכים לעצור בראשיתה אילו התקיימו בעיריית ירושלים נורמות של מינהל תקין. נורמות שהושחתו ברגל גסה ע"י אולמרט ומלחכי פינכתו.

לכן, בסיומו של יום אסור להתבלבל.

הסיפור הזה הוא סיפורם של אנשים רעים ומפוקפקים!, ועורכי הדין המכובדים אלי זוהר ורועי בלכר הפכו מעורכי דין הדנים בעתירות אזרחיות ומינהליות ועסקיות לעורכי דין פליליים.

לא צריך לכתוב את התנ"ך מחדש ולא צריך להמציא אותה מחדש. רק צריך להעניק לאהוד אולמרט ולחבריו את התואר: קציני סדום ועמורה והכול מסתדר והכול חוזר על עצמו.

שמעו דבר-יהוה, קציני סדם; האזינו תורת אלהינו, עם עמרה. יא למה-לי רב-זבחיכם יאמר יהוה, שבעתי עלות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. יב כי תבאו, לראות פני--מי-בקש זאת מידכם, רמס חצרי. יג לא תוסיפו, הביא מנחת-שוא--קטרת תועבה היא, לי; חדש ושבת קרא מקרא, לא-אוכל און ועצרה. יד חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטרח; נלאיתי, נשא. טו ובפרשכם כפיכם, אעלים עיני מכם--גם כי-תרבו תפלה, אינני שמע: ידיכם, דמים מלאו. טז רחצו, הזכו - הסירו רע מעלליכם, מנגד עיני: חדלו, הרע. יז למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה. (ס)

והאם בקצה המדרון התלול מתפתח תהליך של חורבן הבית? של חורבן האומה? של הכאה על חטא ביחס לאלה שנאבקו ונלחמו שתהיה לנו מדינה עצמאית והקריבו את חייהם [לשווא?], מדינה של יהודים הראויים לעברם ההיסטורי ומחוייבים לעתידה ולעתיד הילדים שנולדים כאן?

ימים יגידו!