מסתנני עבודה - המתחפשים לפליטים, הם לא פליטים, לא מבקשי מקלט, לא בורחים בגין רדיפה פוליטית אלא כדי לשפר את רמת חייהם. זה לא פסול, זה לא אסור, אבל לא בבית-ספרינו. ישראל במצבה הביטחוני, חברתי, דמוגרפי, לא יכולה ולא בשלה, לקלוט מסתננים מעבד למספר מצומצם בלבד. מספר מבקשי המקלט האמיתיים - הם אחוז שולי מתוך כלל המסתננים, המעיבים על חיי היומיום במקומות הריכוז הגדולים שלהם.
פתרון: מדיניות ממשלתית ברורה בנושא לטיפול בתופעה תוך הוצאת מרבית המסתננים מהארץ.
מה זה צביעות - "הילד הוא כן וכך גם המבוגר כאשר הוא לבדו, אך ברגע שנכנס אדם שני - מתחילה הצביעות". (ראלף וולדו אמרסון)
"עצה דומה לשמן קיק, קל מאד לתת וקשה מאד לקחת". (ג'וש בילינגס)
לכל בעלי העצות - לאמור: העמותות והעסקנים שרוכבים על הגל של פליטים מסכנים שהמדינה מסרבת לקלוט ודוחה אותם בבושת פנים, הגיע הזמן שיתעוררו ויפסיקו להטיף לנו מוסר ועצות אחיתופל לטיפול הומני ורצוי לאלפי הפליטים.
השימוש בלקסיקון פראי - שגוי ממש, מקומם, כמו: מחזיקים את הפליטים במחנות ריכוז, איך אתם יכולים לנהוג כך, שהרי גם היהודים היו פליטים באירופה וכו' וכו'. קריאות מעצבנות מעסקנים ואפילו אנשי תקשורת שאולי כוונתם טובה, אבל הגדרותיהם מעצבנות, מקוממות ובעיקר שגויות.
להלן מספר הסברים להבנת הנושא פליט - הוא אדם שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו, מדינה, עיר שאיננה מדינתו או מולדתו, אם בהכרח הנסיבות ואם בגירוש ברוטאלי.
גירוש ספרד (1492) - יצר גוש פליטים יהודים באירופה
רבים ממגורשי ספרד, התפזרו באירופה המזרחית והמערבית ואף הגיעו לארצות הים התיכון., ומקומות רחוקים ונסתרים של העולם הישן.
אמנם נכון שהיהודים היו גם פליטים, אבל בעיקר וברוב הזמן הם היו מהגרים או עקורים.
הם לא הסתננו לאף מדינה, או עיר, הם הגיעו למקומות שקלטו אותם ובמקרים רבים אף פנו אליהם וביקשו שיבואו, כי הקולטים גם המדינות וגם הערים - רצו בהם ובעיקר בכישרונותיהם בתחום המסחר, הכלכלה, הכסף ואומנותם בשטחים שונים שלא היו בתחום הצבא או החקלאות.
במשך הזמן, המדיניות כלפי היהודים השתנתה באירופה והם רוכזו בגטאות עם הגבלות תנועה ואפילו מקצועית, אך לא נמנע מהם לעזוב או לנוד למקומות אחרים.
להזכיר נשכחות: באף שלב של הגירה או פליטות, היהודים לא הוחזקו במחנות ריכוז. מחנות ריכוז - הם המצאת השואה באירופה, משם לא יצאו יהודים אלא רק נכנסו כדי לא לצאת.
מחנות מעצר או מעבר פליטי השואה שרצו להגיע למדינתם, הוחזקו ע"י האנגלים (מדינה דמוקרטית נאורה מתקדמת) במחנות מעצר בקפריסין. באיטליה היו מחנות מעבר - לפני העלייה לארץ. בגרמניה אחרי המלחמה - היו מחנות עקורים ליהודים ניצולי שואה ושרידי הרדיפות.
מתוך ידע אישי הייתי במחנה עקורים בגרמניה, הייתי במחנה מעבר באיטליה לפני העלייה לארץ. היו רבים במחנות אלה שהיו רוצים בשמחה להישאר באיטליה היפה הגדולה, מלאת שמש ואפשרויות, אך השלטונות לא התלהבו מהנושא. היהודים לא התפזרו, לא נעלמו במרחבי המדינה ובוודאי לא הופיעו באף מקום כנרדפי המשטר, למרות שבאופן מעשי - רובם ככולם היו שרידי נרדפים, שורדים, מבקשי מקלט בשל היותם יהודים.
מדיניות זו של אירופה - קיימת עד היום, ואנו עדים לא פעם בתקופה האחרונה, לניסיונות הסתננות מאפריקה לאיטליה, ספרד וארצות הגובלות מול החוף האפריקני ורובם נעצרים מוחזרים וחלקם אף טובעים בים.
ישראל על כל בעיותיה הדמוגרפיות, הכלכליות ובעיקר ביטחוניות - לא יכולה ולא מסוגלת להיות מדינה קולטת פליטים, בלי פיקוח, הגבלה ובמספרים הולכים וגדלים.
כל יפי הנפש, הרגישים, ההומניים המקימים עמותות לעזרת הפליטים המסכנים, המתרבים במאותיהם, רוצים ליישב אותם ולטפל בהם, אבל לא בשכונותיהם המסודרות, היפות והשקטות אלא אצל השכונות הדרומיות, בקרב האוכלוסיות החלשות - הנאבקות גם כך מדי יום על קיומם הכלכלי.
כמובן, שיש גם ישראלים - המנצלים את המצב לעשות כסף קל, לסחוט את המסכנים, לפצל דירות, להשכיר מחסנים או דירות בשכר מופקע, ללא תנאים סניטריים הוגנים ולא לדאוג לאחזקה ושיפוצים.
כשבודקים את נושא העובדים הזרים, הפליטים, השוהים החוקיים והבלתי חוקיים, אסור להתעלם ממספר בעיות חברתיות ומוסריות שהנושא מציב בפני החברה הישראלית.
על פני הדברים - גירוש ילדי זרים עם משפחותיהם, אי מתן אפשרות לשהות קבע, לפליטים מדרפור או ממקומות אחרים, על-רקע רדיפות או מלחמות אזרחים - מצטייר כמעשה כוחני, לא הומני ואכזרי.
אבל ניתוח מעמיק של הסוגיה, מצביע על העובדה שאסור ללכת שולל אחרי סיסמאות ופלקטים חיצוניים או ראיונות עם ילדים נחמדים, הרוצים להמשיך את חייהם בישראל.
פצצת זמן חברתית ופוליטית: חוסר המדיניות ויד מכוונת ברורה בנוגע לכללים של קליטת
עובדים זרים, פליטים ברישיון וקביעת מסגרות קבועות וברורות, גורמת לאבדן שליטה מחד וסכנה חברתית מוסרית, מאידך.
עובדים זרים ופליטים שבאים לתקופה מוגבלת, אך לא עוזבים את הארץ בתום הרישיון החוקי, גורמים ליצירת גטאות של זרים - חממה לפשע, סמים וזנות ולכל המתלווה לכך.
מאחר שיש שוהים רבים בלתי חוקיים, הם לא רשומים באף מוסד, הם נמנעים מלהירשם לבתי ספר, לקבל טיפול בבתי חולים וחיים במחתרת.
התוצאה - חיים בתת רמה, בתת מסגרות חברתיות, ובפחד מתמיד מגירוש.
אסור לשכוח - עובדים זרים ללא רישיון, פליטים לא מאושרים, גם הם ללא רישיון, פירושו משפחות ילדים שהגיעו או נולדו כאן ובמשך השנים יוצרים בעיה פוליטית, משפטית, מוסרית. "המושבות" - של הזרים בישראל, באזור המרכז ובעיקר בעיר ת"א, הן "פצצות זמן", חברתיות ופוליטיות, כמו בארה"ב ובאירופה.
השפעה כלכלית, דמוגרפית, ביטחונית לזרם הפליטים, הלא מבוקר, המשתקע בישראל, יש אספקטים שליליים, מבחינה כלכלית, דמוגרפית וחברתית. הגורם הביטחוני, כלומר האפשרות להחדיר סוכנים, או מבצעי פיגועים, במסווה של עובדים זרים, או פליטים מאפריקה, הוא נתון שאסור להתעלם ממנו.
ישראל אינה יכולה להיות מדינת מקלט: במצבה הביטחוני, דמוגרפי, כלכלי, ישראל אינה יכולה להיות ארץ מקלט, לאלפי הפליטים והשוהים, הבלתי חוקיים הזורמים אלה.
בין מאות הפליטים, הנעצרים חדשים לבקרים, הגונבים את הגבול, במיוחד דרך מצרים, כדי להגיע לישראל, רובם אינם זכאים, לפי קריטריונים משפטיים בינלאומיים - להיקרא פליטים שיש להעניק להם מקלט. מדובר בזרם אנשים הבאים לחפש עבודה וחיים טובים יותר מאשר בארצות מוצאם.
פליטי דרפור - כפליטי וייטנאם בזמנו - בתקופת שלטונו של מנחם בגין ז"ל, קלטה ישראל, לבקשת האו"ם, כמה עשרות פליטים שהתערו בישראל וילדיהם שירתו בצה"ל. מספר הפליטים שברחו מדרפור בשל רדיפות רצח עם או סיבה פוליטית, הוא קטן יחסית לכלל הפליטים מצפון אפריקה, המצויים בישראל.
נציבות הפליטים של האו"ם הוא הגוף המוסמך ביותר לטפל בפליטים ובבעיותיהם, כולל קליטה או מעבר לארצות אחרות. כפי שציינתי לעיל, ישראל במצבה הגיאופוליטי והביטחוני, יכולה לקלוט מינימום של פליטים הראויים משפטית לקליטה ולמתן מקלט. זה תפקידו של האו"ם באמצעות הנציבות שלו בעולם, לווסת את כמויות הפליטים לכל המדיניות, בהתאם לגודל, מצבה הכלכלי ויכולת הקליטה שלהם. ישראל יכולה לקלוט כמות מינימאלית, ואם היא תהיה מידתית, מאוזנת ומבוקרת, ע"י האו"ם.
בקיצור ולסיכום להפסיק להתייפייף, להיות ריאליים ולראות את המציאות ובעיקר את טובת המדינה ואזרחיה. בנושא זה, אנו לא צריכים להיות אור לגויים ולא קולטי מסתננים לגויים, בעיקר שגם הם לא מתלהבים מהרעיון.
לפיכך - הוצאתם מהארץ - היא משימה ממשלתית ראויה, גם אם משלמים להם כדי לצאת ומשלמים לאלה שמוכנים לקלוט אותם.
ברגע האחרון - המסתננים החליטו לשבות, תוך זמן קצר יצטרפו להסתדרות ויקימו איגוד מקצועי. המעסיקים אותם, בפרוטות ובלי תנאים סוציאליים בוכים ואפילו מצטלמים, איך הם עובדים ושוטפים כלים. ממש רחמנות והדמעות זולגות מעיניי.
