מהפכה במניעת תאונות דרכים

מי שרוצה להציל חיים ולנצח במלחמה נגד הטרור החמור ביותר - הטרור בכבישים - ישנן נא את תוצאות המחקר החשוב ושמו "היבטים פסיכולוגיים במניעת תאונות דרכים", השואל: מדוע אנשים נוהגים כפי שהם נוהגים? מה מניע אותם? מה מאפשר להם להתנהג מאחורי ההגה בצורה כה שונה להתנהגותם היומיומית?

על-פי מסקנתו ומחקרים רבים נוספים עלינו לדעת שמסעות פרסום למניעת תאונות דרכים אינם מביאים לשינויים הצפויים. לדוגמה, מסר עוצמתי במיוחד בו הוצג ציור של ילד צעיר שנהרג בתאונת דרכים הוכחש ע"י הנבדקים והביא לאפקטיביות נמוכה בשינוי עמדות להתנהגות על הכביש.

כן מלמד המחקר כי קיימת בנהיגה ברכב וכן בקרב הולכי הרגל, תחושת שלווה ורגיעה שהיא האשליה של משתמשי הדרך בכלל. אותה אשליה מתחזקת מאוד בקרב הנוהגים ברכב - החווים את הכניסה לרכב ככניסה למרחב מוגן ומשוריין. בתוך המכונית, יש תחושה של כוח, ולעתים של מי שיכול לראות ואינו נראה. צירוף אשליית כוח זו יחד עם המסקנה של משתמש הדרך כי הוא יכול לפגוע ולהיפגע, להרוג ולהיהרג, וכאשר זו גם חוויה החוזרת על עצמה שוב ושוב, הם הנוסחה שמייצרת נהגים רגזנים ואלימים המסוכנים לעצמם ולסביבה. הנהג הממוצע מפתח גאווה המכונה בלשון החוקרים: אשליה סכיזואידית, שהיא נטייה לריכוז עצמי גבוה תוך ניתוק מהחיים החיצוניים. כך הורגים ונהרגים.

בתוך הרכב וההמון המשתמש בדרכים, נקנית ליחיד תחושה מדומה של כוח איתנים המאפשר לו להשתעבד ליצריו. בנסיבות אלו עלול הפרט לאבד את מצפונו ואת רגש האחריות שלו. הדבר יכול אולי להסביר כיצד אנשים, שמחוץ למכונית הינם שומרי חוק, הופכים לפורעי חוק פרועים בזמן הנהיגה. הגאווה (החוויה הסכיזואידית), האלמוניות שקיימת בכביש, והמודעות המצומצמת לקיומם של "אנשים אמיתיים" בזמן הנהיגה גורמת ל"היעלמות האחר". הנהגים על הכביש נעשים לפיכך קבוצה מפורדת ומפורקת וזו אולי הסיבה המרכזית לכך שהיא אינה פועלת בהרמוניה לנסיעה בטוחה והרמונית יותר.

מסקנת החוקרים הינה כי ההתייחסות לנהיגה אינה יכולה להיות רק טכנית, הן מבחינת מורי הנהיגה המלמדים נהיגה הנכונה והן מבחינת מניעת תאונות הדרכים. לא מספיק שלימוד הנהיגה יתמקד רק בקריאה נכונה של תמרורים וסמלים, בציות לחוק, בתפיסה והיבטי חשיבה ומיומנות טכנית של נהיגה.

לא מועילים מסעות פרסום למניעת תאונות דרכים המתמקדים רק בהפחדה מפני אי-הציות לחוק והנזקים האפשריים בעקבות זאת הן לגוף והן לכיס. זוהי חובה מוסרית ומקצועית להעניק תשומת לב ודגש חזק ומרכזי להיבטים הנפשיים העמוקים יותר, שבאים לביטוי באמצעות הנהיגה. עלינו להתמקד בפיתוח תכונות הענווה והאכפתיות ויראת אלוהים שהם ורק הם בכוחם לחולל שינוי גישה לחיים של אחריות.

התכנון למסעות הפרסום והפעילות והחינוך למניעת תאונות דרכים חייב להתמקד מחד בהרס הנגרם כתוצאה מהגאווה (אשליה סכיזואידית) האנוכיות ופולחן האישיות ומאידך בהעצמת הענווה ואהבת הזולת תוך ההדגשה כי לתואר אדם ראוי רק מי שחיי אדם ועם הם ערך עליון עבורו. שיש לו אלוהים.

לפיכך, זכאי להיות נהג רק מי שהוא אדם, כלומר אובחן במבחני אישיות כבעל אישיות חברתית וחי חיי אמונה בהם ערך חיי האדם כבודו וחירותו הינם ערך עליון. המהפכה הנדרשת לשם הצלת חיים בדרכים - מבחני אישיות כתנאי לרישיון נהיגה אזרחי וצבאי כאחד.

ככל שרשיון הנהיגה דורש רמה גבוהה יותר של מיומנות נהיגה - כך יש להחמיר את מבחני האישיות. כלומר, לרישיון נהיגה על רכב דו גלגלי או תלת גלגלי יש להחמיר במבחני האישיות ולחייב רקע נהיגה קודם על רכב ארבע גלגלי במשך 5 שנים ללא עבירות. עוד יותר יש להחמיר במבחני האישיות בכל הקשור במתן רישיונות נהיגה לרכב משא ולהחמיר מעל לכל החומרות במתן רישיונות לרכב ציבורי לכל סוגיו.

בואו נעשה מהפכה ונציל חיים.