המודל

תתבגר כבר

שר החינוך, שי פירון, החליט על תוכנית הוראת השואה בבתי הספר ובגנים. אך לפני כן היכן הדוגמה האישית של השר הנכבד, שהשתעמם בביקור במחנות המוות (איזה צירוף מצמרר), עד כדי צורך בריטלין? האם הוא אינו יודע, כי יפה דוגמה אחת יותר מאלף תוכניות לימוד? וכיצד כמחנך הוא היה מגיב, אם התלמידים היו בסיטואציה דומה?

אם לא העדות של השר בפייסבוק הייתי סבורה שזו טעות בכתובת וכי מדובר בתלמיד שי פירון. אני מציעה אפוא לכבוד השר בראש ובראשונה לחזור לספסל הלימודים ולקחת שיעור בהתבגרות, איך לא להשתעמם במחנות המוות. לכשיתבגר השר ההיפראקטיבי, וגם ייגמל מהריטלין, ראוי שיעבור קורס מזורז בחינוך, על חשיבות המודל האישי, ודאי בכל הקשור למאורע המכונן והטראגי ביותר בתולדות העם היהודי, השואה. ובא לציון גואל.

תוכנית נכונה

בעקבות התוכנית של שר החינוך, שי פירון, להורות את נושא השואה לגיל הרך בגנים, נמתחה נגדו ביקורת ציבורית (ובכללה של גננות) קשה, כי הזאטוטים אינם מסוגלים להתמודד עם נושא כה טראומטי בתולדות העם היהודי. ולפיכך יש להסיר את התוכנית מסדר היום של המשרד. ולא היא.

הפסיכולוגיה המודרנית מפריכה דעה זו.

ידוע כי אין שום נושא, כבד ככל שיהיה, שהקטנים אינם מסוגלים להתמודד איתו. תלוי רק איך מלמדים אותו. אם הוא נלמד ברכוּת, בהדרגתיות, במינון מתאים, ותוך התאמה לרמת הבנתם, לא ייגרם להם כל נזק נפשי. נהפוך הוא, הם ייצאו מחושלים יותר.

אין מה לעשות. למרבה הצער נושא השואה מרחף באוויר, קיים במשפחות ומרצד על המסכים. לכן, אין טעם לטאטא אותו מתחת לשטיח. עדיף ללַמד אותו בצורה נאותה וסדירה במסגרת החינוכית, מאשר שהקטנים יקלטו אותו כסוד מסתורי נורא ומבהיל, או שיחוו אותו כטראומה, מבלי שיהיו מצויידים בכלים מתאימים להתמודד עימו.

כמובן בהקניית נושא השואה יש להבליט גם את הצדדים האופטימיים של התקומה, כושר ההישרדות של הניצולים והקמת המדינה כחוף מבטחים לעם היהודי.

הכוח הנשי

יש אומרים שהעובדה שזכות הדלקת המשואות השנה ביום העצמאות לראשונה נתונה בידי נשים בלבד, מבליטה את הזכות המגדרית שלהן במקום את הכישורים האישיים. ולא היא.

עובדה היא כי כל המדליקות זכו לכך בראש ובראשונה בזכות כישוריהן ופועלן, והן בעלות רקורד אישי, מקצועי וציבורי עשיר. אז נכון אי-אפשר להתעלם גם מאפליית הנשים שהייתה קיימת במדינה במשך עשרות שנים, ואין ספק שהדלקת המשואה היא סוג של חווייה מתקנת.

אולם מעבר לכך מדובר אכן בחווייה מיוחדת במינה של מפגן העצָמָה נשית והפגנת אחוות נשים בטקס מהסוג שלא הכרנו במחוזותינו, המהווה תרומה ממשית לחברה ולמדינה, אשר מעשירה את חייה והופכת לחלק בלתי נפרד משלל נופיה וקיסמה הייחודי. גאוות יחידה כבר אמרנו? כל הכבוד!

אופטימיות שם המשחק

דומה שמני פאר, שחלה בסרטן, הוא חולה 'בר מזל': יש לו אישה נפלאה ומשפחה תומכת, רופא מסור, שיודע גם לתת חיוך, כעדותו, והעיקר אופטימי ומאמין בחיים - בניגוד לרופאים אחרים, הרואים את עצמם נציגי מלאך המוות, ומציידים את החולים בכרטיס טיסה לעולם הבא. כסלב יש למני ערך מוסף, שכל עם ישראל עומד מאחוריו ומייחל לרפואתו.

מני עשה נכון כששבר את קשר השתיקה, והוא משתף את הציבור במחלתו, וחולק עימו את רגשותיו. לא סוד הוא כי במיוחד במחלות הקשות אופטימיות היא שם המשחק, וחשיפת הרגשות תורמת לכך במידה רבה. מני ממשיך לזרום עם החיים ולהופיע לפני הקהל. זוהי הגישה המומלצת במצבו. מעל לכל חוש ההומור המפותח שלו, שפאר ניחן בו, מהווה כבר חצי תרופה והוא כלי נשק יעיל ביותר בהתמודדות עם המחלה. איך אומרת הפרסומת? הזמן ליהנות, ושלא יהיו לשחקן ולמַנחה המיתולוגי תוכניות אחרות.

פסוקו

הברית בין חמאס לאבו מאזן: ידידו של אויבי - הוא אויבי.

משפט הולילנד: שולה זקן: אהוד כבר לא מבצרה.

אולמרט יצא לִקְרָב חייב.