נמל תל אביב הוא מן המקומות ההומים ביותר בישראל. בכל סופ"ש עוברים בו עשרות אלפי אנשים הפוקדים את בתי הקפה, המסעדות השונות ובתי העסק הרבים השוכנים בו. בשנת 2001 החלה חברת "
אוצר מפעלי ים" בפרויקט שיקום נמל תל אביב ומאז ועד היום פונו המוסכים הרבים שהיו מצויים במתחם והמבנים שופצו מן היסוד.
ואולם המתחם היפה לעין רוצף בשל טעות חמורה בשיקול הדעת ובניגוד לכל היגיון בעץ. מתברר שבמסגרת הפרויקט לשיקום הנמל נערכה תחרות בין משרדי אדריכלים ובמסגרתה התחרו המשרדים השונים אשר הציעו אופציות מטעמם לפיתוח המרחב הציבורי בנמל. במסגרת התוכנית הזוכה, שהוצגה על-ידי משרד מייזיליץ - כסיף אדריכלים ובשיתוף עם האדריכלית גלילה יבין, נבנו טיילות עץ ייחודיות בשטח כולל של למעלה מ-20 אלף מ"ר.
אכן אין ספק שהריצוף בעץ יפה לעין. זה נחשב יוקרתי ומעניק תחושה טבעית ונוחה להולכים במתחם. אולם, כאן מתגשם הלכה למעשה הפסוק המבחין בחוכמה ב"הבל החן ושקר היופי".
הנמל כמלכודת אש והחלקות
השריפה שפרצה השבוע במסעדה ובמועדון הסמוכים זה לזה בהאנגר 23 בנמל תל אביב ממחישים כמה מסוכן הוא השימוש בעץ במרחב הציבורי. הנזק שנגרם לשני בתי העסק ולמבנה הוא מלא. השריפה פשוט כילתה לחלוטין את רצפת העץ, במות הישיבה, הציוד והתפשטה לריצוף הנמל עצמו שכאמור עשוי גם כן עץ. הכבאים שלחמו באש נאלצו לנסר שטח רב מריצוף הנמל שסבב את מוקד השריפה ואילו לא היו עושים כן, האש הייתה ממשיכה ומתפשטת הלאה.
חשוב לציין שציפוי הצבע הדוחה בערה של העץ יעיל כנגד סיגריות בוערות וכיו"ב ואולם אין ביכולתו לעמוד בפרץ ולמנוע התפשטות אש בעת שריפה חמורה. מתברר כי הנמל כולו הינו מלכודת אש.
התלונות לגבי הריצוף בעץ לא מסתכמות בכך. נטען ע"י תושבים רבים שמספר הפעמים שהזדמן להם לעקם את הקרסול או להרוס נעל בגלל שמשטח העץ בטיילת מלא בחריצים גדולים מידי בשביל לשאת ביציבות נעלי עקב הן רבות מכדי לספור.
בחורף, רצים רבים מחליקים שם על משטח העץ שהופך להיות מאוד חלקלק כאשר הוא בא במגע עם מים מן הגשם ומן הים עצמו, אשר גליו לא מתקשים במעבר גדר ההפרדה הנמוכה. עשרות שלטי האזהרה: "סכנת החלקה" אשר מצויים במקום אינם פוטרים את מנהלת המתחם מאחריות להחלקה אלא ממחישים את הסכנה הרובצת בכל מקום בשל הליקוי בשיקול הדעת והאיוולת שבריצוף המתחם הגדול בעץ.
אין צורך בהבנה רבה בתחום חוזק החומרים בשביל להבחין שהבניינים הרבים העשויים בטון מזויין והמחופים אבן ושיש, המצויים לאורך קו הים בתל אביב, ממחישים את כוחות השחיקה, ההחלדה והפגיעה של סביבת הים.
במקום שבו אבן ופלדה אינם מספיקים, בוודאי שלא יצלח השימוש בעץ. העדפת השיקול האסתטי על הפרקטי הביאה למצב אבסורדי שבו מתחם פעילות שמרכז סביבו כמות אדירה של פעילות של עשרות אלפי אנשים ובהם ילדים רבים ושאמור להיות בטוח במיוחד, איננו כזה. במקום להיות בטוח, המתחם הינו מלכודת אש ושריפות וגורם להחלקות של רוכבי אופניים ורצים.
המצב העגום הזה הכריח את שירותי האחזקה לתקן את הריצוף ולהחליף בו אריחים עץ כל העת. בעצם, לאורך זמן מדובר פשוט בריצוף אינסופי ומחודש של המתחם העצום. ניכר שאין בכך תוחלת ועדיף לשנות את פני הדברים מן היסוד.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
