"הוויכוח הילדותי" על הר-הבית

אחרי שבמהלך "צוק איתן" כינה בתוכניתו את התקפות החמאס על ישראל "התקוממות" (טוב, בערוץ 10 לא כולם שמעו על נסיגת צה"ל מרצועת עזה), ואחרי שלפני ימים אחדים תיאר את המהומות האלימות שמחוללים הערבים בירושלים כ"מרי", החליט ירון לונדון כי הגיע הזמן לרדת לשורשי הסכסוך בבירה.

נראה שהוא לא הסתפק בזימון הנרחב של "מומחים" שונים לאולפן "לונדון את קירשנבאום", שכמעט כולם ייצגו את נקודת המבט הפלשתינית, והסבירו למה ירושלים בוערת. היה מי שתלה זאת בהתפרקות המבנה הפטריארכלי של המשפחה הפלשתינית; אחר הסביר כי מקור האש בהזנחה רבת השנים של שכונות פלשתיניות במזרח ירושלים; ושלישי דיקלם את הגירסה של הארץ (הבטאון הפלשתיני בשפה העברית, המכתיב במידה רבה את בחירת הנושאים והמרואיינים בתוכניתם של השניים), לפיה מדובר בסך-הכל בבני טיפשעשרה, שגילם הממוצע 12(!), שמתוך שיעמום נוראי בוחרים לידות אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים (ולפעמים גם לדרוס יהודים, פרט שולי שכמובן לא נזכר בהסברים המנומקים).

האמת היא שבמשך השנים כבר התרגלנו לכך כי אם השמאל הקיצוני בישראל עושה כל שביכולתו להכפיש את דמותה של מדינת ישראל בעולם, הרי השמאל הישראלי הפחות קיצוני, עוסק בחריצות אובססיבית בתחום ההסברה.

הוא דואג להסביר, לתרץ ולמרק את עוונות הפלשתינים, הוא עוצם עין מול כל אלימות או הסתה קיצונית שלהם, ומתאמץ להצניע או לגמד בתקשורת כל מהלך שכזה.

דוגמה אחת בלבד. באחת מתוכניותיו האחרונות, אולי כדי שלא יחשד בחד-צדדיות, הזכיר ירון לונדון בחטף, ממש כבדרך אגב, את מה שקרא לו בקצרה "המחווה של אבו-מאזן" (כמובן, בלי לפרט). הוא התכוון למכתבו של ראש הרשות הפלשתינית, הפרטנר הידוע שלנו לשלום, אבו-מאזן, שניחם את הוריו של "השאהיד" - המחבל איברהים אל-חיג'אזי, שניסה להתנקש בחייו של יהודה גליק.

במכתב הזה, שאותו כינה כאמור לונדון בלי להסמיק מבושה, "מחווה", כתב אבו-מאזן: "בכעס ובגינוי גדול אנו מקדמים את הפשע המבחיל שבוצע על-ידי כנופיית הרוצחים הטרוריסטיים של צבא הכיבוש הישראלי המתועב, נגד בנכם".

תחת הכותרת "זה בלומפילד? לא, זה הר-הבית" (ידיעות אחרונות, 10.11.14), יצא ירון לונדון, לחשוף את האמת, האמת שלו כמובן, על הסיבות האמיתיות לתבערה בירושלים. לכאורה, זה היה כאילו ניתוח מאוזן. אבל רק לכאורה.

אחרי שקבע כי "ההתכתשויות על הר-הבית הן, בראש ובראשונה, תוצאה של עלבון נורא", הגיע משפט המפתח כדי להסביר לקורא התמים מיהם הפירומנים האמיתיים בהר-הבית.

"הציבור הילדותי הזה (כך מכנה לונדון את "חברי הכנסת המתעקשים לעלות על הר-הבית", ומותר להניח שבהגדרה הזו לא התכוון דווקא לח"כ חנין זועבי), נעלב מפני שהמוסלמים כופרים בזיקתנו ההיסטורית להר-הבית ובטוח כי הכפירה נועדה להשפיל אותנו".

מי שמסוגל לתאר את הסכסוך ההיסטורי רווי הדם (מאורעות תרפ"ט החלו שם) הניטש זה כמאה שנה בין היהודים לערביי ארץ ישראל על מקומו של הר-הבית, כוויכוח ילדותי גרידא ("מטופש" - כדברי לונדון), בין הערבים שחייהם מוכתבים ע"י "תרבות של כבוד", לבין "הישראלים... שהם תוקפנים, גסים וחסרי רגישות כלפי הזולת" - הוא מיתמם שאימץ פרשנות פאתטית הנוחה להשקפותיו הפוליטיות, במקום להתמודד עם העובדות ההיסטוריות המספרות את סיפורה של תעשיית השקרים הפלשתינית רבת השנים.

את הוויכוח "הילדותי" על הר-הבית לא התחילו אתמול או שלשום חברי הכנסת היהודים. ומי שדווקא מעוניין לתהות למי זכות היוצרים על הסכסוך הממושך, מומלץ לו שיפשפש בתולדותיו של המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני, ממעריציו של היטלר ופושע מלחמה שנמלט ממחנה שבויים בצרפת בתום מלחמת העולם השנייה.

כיום מעוררים אותו מדי פעם מחדש אבו-מאזן ושאר בכירי הרשות הפלשתינית, יחד עם הפירומנים מן הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, בראשותו של המסית המיומן השייח' ראאד סלאח ובני בריתם חברי הסיעות הערביות בכנסת.

אלה גם אלה דואגים להרגיל את דעת הקהל הבינלאומית לשקר ההיסטורי הגדול, כאילו מתחם הר-הבית כולו היה תמיד מסגד המקודש אך ורק למוסלמים, כך שליהודים אין מה לעשות בו; בדיוק כפי שכל אדמת פלשתין - לטענתם - היא אדמת קדושה למוסלמים ("ווקף"), שהיהודים מטמאים אותה.

מי שמכיר את הוויכוח הלוהט שהתנהל בשיחות קמפ דייוויד 2000 בין ברק לערפאת, בתיווכו של הנשיא קלינטון, יודע כי חרף כל הוויתורים שעשו ברק והנשיא האמריקני לפלשתינים, לא נסוג ערפאת מעמדתו בעניין הריבונות על הכותל המערבי והר-הבית. "אין שום ראייה היסטורית לקיומו של כותל מערבי הקדוש ליהודים", טען הארכיאולוג הנודע ד"ר ערפאת, מה שגרר אפילו את קלינטון לתגובה חריפה.

הפלשתינים למדו היטב מה שידע מזמן שר התעמולה הנאצי ד"ר יוזף גבלס, כי שקר שחוזרים עליו שוב ושוב - בסופו של דבר תופס". ומכיוון שהם גם איבדו כל שמץ של בושה בהפצת תעשיית השקרים שלהם, לא מתבייש אבו-מאזן להודיע לעולם כי הפלשתינים - בניגוד לישראל - דואגת בהר-הבית לזכויות התפילה של המוסלמים והנוצרים...

השומר המהולל של המקומות הקדושים הרי לא יספר למראייניו בתקשורת העולמית, כי בשל רדיפות השלטון הפלשתיני נותרו בבית לחם - שרוב תושביה היו נוצרים ובה נמצאת כנסיית המולד - רק כ-15 אחוז מהתושבים הנוצרים.

מי גרם לבריחת רבבות הנוצרים מבית לחם, שמאז 1996 נמצאת בשליטת הרשות הפלשתינית? האפיפיור, האיחוד האירופי, האו"ם, ארגון "בצלם" ואפילו הליברל אובמה, כל בעלי המצפון הגמיש, לא השמיעו מעולם קול מחאה על שהעיר שבה נולד לפי המסורת הנוצרית ישו, מתרוקנת מתושביה הנוצרים. הרבה יותר קל להתנפל על ישראל, מאשר להרגיז את המוסלמים. הרי ירון לונדון קבע לנו שהם רגישים נורא לכבודם.

עכשיו דואג לפתע הצדיק הרב-דתי אבו-מאזן לזכויות התפילה של הנוצרים בהר-הבית. בצדק, הרי רק לאחרונה, במסגרת התגליות הארכיאולוגיות היוצאות חדשת לבקרים מהמוקטעה, ישו היה בכלל פלשתיני והיהודים הם שצלבו אותו.

שלא תתפלאו אם אל-בוראק, הבהמה הפלאית דמוית הסוס המעופף שעימה הגיע מוחמד לירושלים, יוזמן לראיון בתוכניתם של "לונדון את קירשנבאום" כדי לחזק את טענות הפלשתינים ביחס להר-הבית. הוא יתקבל שם בסבר פנים יפות.