|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מדברים על הגירה [צילום: נג האן גואן, AP]
|
|
|
שי הכניס לחרדות את האליטה הכלכלית בסין
|
|
שיחות עם אנשי עסקים בכירים מלמדות את ניו-יורק טיימס על חוסר כוונה להשקיע ומחשבות על עזיבה, לנוכח סדר העדיפות הברור של הנשיא הרודן
|
|
במשך עשרות שנים היה לאליטה העסקית הסינית חוזה בלתי חתום עם המפלגה הקומוניסטית: תנו לנו לעשות כסף ואנחנו נעצום עיניים כלפי האופן בו אתם משתמשים בכוחכם. כמו רוב הסינים, הם אימצו את טענת המפלגה לפיה שלטון של מפלגה אחת מוביל לממשל יעיל יותר. כעת ההסכם הזה מתפוצץ להם בפרצוף: הנשיא שי ג'ינפינג קרוב לכוח כמעט מוחלט ומבהיר שביטחון המדינה תפס את מקומה של כלכלתה במקום הראשון בסדר העדיפות.
אנשי עסקים ויזמים עימם שוחח ניו-יורק טיימס ידעו ש-שי יקבל כהונה שלישית בקונגרס המפלגה בחודש שעבר ויפר את הנורמה של ארבעת העשורים האחרונים. אבל הם עדיין קיוו שהדומיננטיות שלו תאוזן בידי כוחות אחרים במפלגה. בפועל, שי ניצח בצורה מוחלטת, דחק את המתונים לטובת נאמניו והבהיר שמדובר בשיטה של אדם אחד לעוד שנים רבות. המנהיג האחרון שהיה כה חזק היה מאו, אשר דרדר את סין לרעב הגדול ולמהפכת התרבות, אשר עלו בעשרות מיליוני מתים, תוהו ובוהו חברתי והרס כלכלי.
הקונגרס הציף את המגזר העסקי בחוסר ודאות, אשר בא לידי ביטוי גלוי בשווקים: המניות הסיניות צנחו והמטבע איבד מערכו. אנשי עסקים רבים מאפיינים את מצב רוחם במילים "דיכאון פוליטי". הם אינם מבטאים בפומבי את דאגתם; כל מי ששוחחו עם הטיימס ביקשו שלא לפרסם את שמותיהם מחשש לנקמת השלטונות. אבל הם מבטאים בדרכם-שלהם את התנגדותם, מצהירים שיימנעו מהשקעות נוספות ואפילו שוקלים לעזוב את סין לטובת מדינה שתעניק להם דרכון בתמורה לכספם.
בהנהגתו של שי מפקחת המפלגה כמעט על כל מרכיבי החברה, מה שגורם לסינים רבים לתהות לגבי גורלם. אנשי המגזר העסקי, במיוחד העובדים בצמרת המגזר הטכנולוגי שעד לפני שנים אחדות פעלו במגבלות מעטות יחסית, רואים זאת בחומרה יתרה. רוב יזמי הטכנולוגיה הללו צמחו בעידן ה"כלכלתיות", בו עשיית כסף, עקרונות כלכליים והיגיון כלכלי עמדו מעל הכל. מבחינתם השינוי לא יכול היה להיות חד יותר.
ניתן לסכם במשפט אחד את החשיבה של שי בעשור האחרון: תפקיד גדול יותר למדינה, תפקיד קטן יותר לשווקים. בקדנציה הראשונה שלו הוא הניח לנפשו את המגזר העסקי, כאשר היה טרוד בביצור כוחו במפלגה ובצבא. בקדנציה השנייה הוא הידק במידה רבה את אחיזתו ביזמים הפרטיים. ממשלתו יצאה למאבק נגד חברות ושלחה חלק מאנשי העסקים המצליחים ביותר לפרישה מוקדמת או לגלות מרצון. מדיניות ה"אפס קורונה" של שי דרדרה את המשק למצבו הגרוע ביותר מזה עשרות שנים.
בעיני האליטה העסקית, אשר התרגלה לזכויות יתר ולחשיפה שהתלוו להצלחתה, ל"בוס הגדול" – כפי שרבים מהם מכנים את שי – לא אכפת מהמשק ומאנשים כמותם. בנאום הפתיחה שלו בקונגרס הוא הזכיר את מילה "ביטחון" 52 פעמים, את המילה "מרקסיזם" 15 פעמים, ואת המילה "שווקים" – שלוש פעמים בלבד. עובדה זו מדאיגה מאוד את המגזר העסקי, כמו גם עליית יכולתה של הביורוקרטיה להכתיב לציבור מה לעשות - אל מול ירידת כוחה למשול.
|
|
אם הוא יכול להעיף את קודמו
|
|
|
|
|
52 פעמים "ביטחון", שלוש פעמים "שווקים" [צילום: נג האן גואן, AP]
|
|
|
"תחת הנהגתו של הרודן הזה, ארצנו הדגולה הולכת ושוקעת, אבל אתה לא יכול לעשות דבר. זה כואב וזה מדכא", אמר לפוסט מנהל בתחום התוכנה מהעיר שנז'ן. לדבריו, הוא היה מאוד לאומני והאמין שהסינים נמנים על האנשים החכמים והחרוצים ביותר בעולם. כעת, הוא ורבים מחבריו מבלים את רוב זמנם בהליכות, משחקי גולף ושתייה; "אנחנו מדוכאים מכדי לעבוד", הסביר.
בפיו של יזם טכנולוגיה מבייג'ינג היה סיפור מצמרר. בחודש מאי נפוצו שמועות בדבר סגר אפשרי בעיר, אך הוא לא יכול היה לשחרר את עובדיו כדי שימהרו לעשות קניות, מחשש שיואשם בהפצת שמועות וייעצר. הוא רק אמר להם שירגישו חופשי לצאת מוקדם אם יש להם סידורים. כעת הוא מנסה להגר לאירופה או לארה"ב.
כמו סינים רבים אחרים, המנהלים עימם שוחח הטיימס נחרדו למראה הנשיא הקודם, הו ג'ינטאו, מוביל אל מחוץ לאולם הקונגרס. הם אינם מקבלים את ההסבר הרשמי ולפיו הו חש ברע. אם שי יכול להעיף בצורה כזאת את קודמו, הוא יכול לעשות כל דבר לכל אחד.
משקיע מקושר היטב בבייג'ינג אומר כי עמיתיו היזמים מבינים כעת ששוב אינם יכולים להיות אדישים לפוליטיקה. בהתכנסויות חברתיות הם מתחילים להתייעץ איזה דרכון לנסות להשיג וכיצד להעביר את נכסיהם לחו"ל. המארחים מבקשים מן האורחים שלא להביא טלפונים, מחשש למעקב. רוב אנשי העסקים סבורים שיידרשו לשלם יותר מיסים או להידרש לתרום לאוניברסיטאות ולמלכ"רים הנהנים מתמיכת המדינה; הם לא מתכננים כעת השקעות גדולות. "כולנו בחששות ולא יודעים מה לעשות בצומת ההיסטורי הזה", אומר אחד מהם.
|
|
| תאריך:
|
11/11/22
|
|
|
עודכן:
|
11/11/22
|
|
איתמר לוין
|
|
שי הכניס לחרדות את האליטה הכלכלית בסין
|
|
חלק מהאירוניה והדאגה סביב בחירות האמצע בארה"ב נבעו מכך שהתמודדו בהן רפובליקנים רבים המקדמים תיאוריות קונספירציה על טוהר הבחירות. רבים מהם ביקשו להיבחר למושלים, מזכירי מדינה או תובעים כלליים – תפקידים להם יש נגיעה לפיקוח על הבחירות ולאישור תוצאותיהן. הם אימצו את השקר הגדול של דונלד טראמפ על בחירות 2020 וכך זכו בתמיכתו, מה שסייע להם לנצח בבחירות המקדימות. אם היו מנצחים במדינות מפתח, הם היו עלולים להחליף את מי שבלמו לפני שנתיים את נסיונותיו של טראמפ לעוות את התוצאות ולאפשר זאת בעתיד.
|
|
|
|
|
שטפונות עזים הרגו בקיץ האחרון 1,700 פקיסטנים והותירו שליש משטחי המדינה מוצפים. כפר שלם בפיג'י נאלץ להתפנות בשל עליית מפלס מי הים. בקניה גווע מקנה בבצורת ומקורות המחיה נהרסו. אלו כמה מן התוצאות הקשות אותן סובלות מדינות מתפתחות בשל שינויי האקלים, למרות שחלקן במשבר הוא זעיר. הן דורשות פיצוי מן המדינות האשמות: מדינות עשירות יותר ששרפו נפט, גז ופחם במשך עשרות שנים ויצרו את הזיהום המחמם בצורה כה מסוכנת את כדור-הארץ.
|
|
|
|
|
אוסף האמנות של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט שהלך לעולמו לפני ארבע שנים בגיל 65, נמכר (9.11.22) בסכום שיא של 1.5 מיליארד דולר – המיועדים כולם לצדקה. ניו-יורק טיימס מציין, כי זהו הסכום הגבוה ביותר בו נמכר אי-פעם אוסף אמנות כלשהו, וכי חלק מן היצירות בו השיגו מחירים חסרי תקדים ליוצריהן. על המכירה הופקדה חברת כריסטי'ס והיא התקיימה בניו-יורק.
|
|
|
|
|
הדמוקרטים ניסו לגבור על ההיסטוריה ועל הנטל של נשיא מצולק. הם קיבלו סיוע מגורם מפתיע: הבוחרים הרפובליקנים, אשר בהשפעתו של דונלד טראמפ הציבו מועמדים אשר ביום הבחירות לא הצליחו להפוך את תסכוליהם לניצחון, מנתח ניו-יורק טיימס (9.11.22) את תוצאות בחירות האמצע. נכון לעכשיו, התוצאות רחוקות מ"הצונאמי האדום" עליו חלמו הרפובליקנים. הם צפויים לזכות בבית הנבחרים, אך לא בצורה סוחפת, ואילו ההכרעה בסנאט עשויה להידחות עד לסיבוב המכריע בג'ורג'יה בחודש הבא.
|
|
|
|
|
הרעיון של "סמכותנות תחרותית" מרחף באוויר מאז 2002, כאשר טבעו אותו אנשי מדעי המדינה סטיבן לויצקי ולוקאן וויי כסוג של משטר שצץ לאחר תום המלחמה הקרה. בניגוד לגל האופטימיות שאחרי נפילת בריה"מ, וויי ולויצקי טענו שמדינות אינן הופכות לדמוקרטיות לחלוטין אלא לחצי-סמכותניות באמצעות מנגנוני בחירות נורמליים – מצטט אותם וושינגטון פוסט.
|
|
|
|
|
